ח"כ לשעבר וסא"ל (במיל') יוני שטבון חווה את ה-7 באוקטובר כשבתו נמצאת בדרום והוא בצפון ובשיחה עם ערוץ 7 הוא משחזר את הרגעים הללו.
"ב-7 באוקטובר שמחת תורה הבת שלי הייתה בשדרות אבל הראש שלי אמר שהסיפור המרכזי הוא חיזבאללה והצפון. אני רץ ל'בור' לפיקוד צפון ונמצא מתחת לאדמה מנותק ולא מבין בכלל מה קורה בדרום. משם נכנסנו לכמה חודשי לחימה למוכנות למלחמה בצפון. רק למחרת, כשיצאתי לדבר איתה, הבנתי מה היא עברה כשהיא סגורה עם כמה בנות בחדר. רק 48 שעות לאחר מכן היא יצאה מהעיר", מספר שטבון.
בחודשי המלחמה הוא חש ברוח חדשה שמנשבת בקרב המילואימניקים שאותה מגדיר שטבון 'היסטורית'. "הייתי בהמון שטחי כינוס לאורך השנים גם כמפקד וגם כלוחם ובמלחמה הזו ראינו בהם משהו שלא היה עד עכשיו. מסורתיים, דתיים וחילונים הרגישו נוח לשיר ולרקוד עם המלים 'שמע ישראל' בשטחי הכינוס. לנו זה נשמע כרגע מאוד ברור ו-300 אלף מילואימניקים כבר עברו את החוויה הזו. צריך לזכור שלפני עשור כתב עופר וינטר, כמח"ט גבעתי, כמה שורות שכללו את המלים 'שמע ישראל' והיום הוא מחוץ לצבא. כיום החברה הישראלית, קיבלה באופן מאוד נינוח, את הנורמה שללבוש ציצית, לרקוד ולהתפלל, זה חלק מהיציאה למלחמה. רוב החברה הישראלית חוותה חוויה חיובית מסורתית וזה לא מובן מאליו".
עם זאת, הוא מודה, שמיעוט קולני בעם חזר לאחור לשסע הקשה שהיה לפני המלחמה והטבח בעוטף עזה. "זה נכון שבשיח התקשורתי ובמרחב האקדמי והמשפטי חזרנו לשישה באוקטובר. אני רוצה לקבוע שרוב עם ישראל - ודאי 300 אלף מילואימניקים על בני משפחותיהם - לא נמצאים שם. הציפייה שלנו מהמנהיגות הציבורית היא לבטא את זה. המנהיגות צריכה לדרוש שמה שראינו בשטחי הכינוס יבוא לידי ביטוי ושנוכל לעבוד יחד. אסור להירתע מכוחות קפלניסטים שיוצרים מצג שווא שרוב הישראלים חושבים כמוהם. אני לא מוכן היום יותר לשתוק כששורפים לי כבישים ואומרים שזו מדינת ישראל. באותה מידה שאני מאמין בעוצמות של עם ישראל אני יודע לחזק את המחזקים ולהחליש את המחלישים".
כששטבון נשאל לגבי סוגיית חוק הגיוס הוא משיב שנעשה ניסיון, שצלח, להעמיד את הציונות הדתית כציבור במקום הכי לא נוח. "ברור שלציונות הדתית יש את כל הזכות לתבוע ברמה הערכית והמוסרית שעם ישראל על גווניו יתגייס לצבא. מה קורה לנו? מי שיוצר לנו את סדר היום לגבי הגיוס זה קמפיין מאוד מסודר ומאורגן שממומן ומייצר חיכוך בתוך המחנה הלאומי בין החרדים והדתיים לאומיים. לאחר מכן מגיע בג"ץ וקובע, קביעה לא ריאליסטית, והציונות הדתית הופכת להיות מגיבה ולא מובילה".
"האמירה הראשונה שלנו צריכה להיות תביעה שההנהגה החרדית תמצא פתרונות לגיוס. נכון לעכשיו, אי אפשר לקדם חקיקה, כאשר בג"ץ, אחים לנשק וכוח קפלן קובעים לנו את סדר היום. יש כרגע חוק שעומד על הפרק, אפשר להגיע להסכמות סביבו, להבין שהוא שלב בדרך למטרה, להעביר אותו ולהרגיע את הרוחות", הוא מוסיף.
איך לדעתו צריכה להיראות נציגות פוליטית של הציבור ביום שאחרי המלחמה? "צריך להשאיר את הערכים של הציונות הדתית למעלה אבל לדבר אותם באופן 'ישראלי'. יש פער אדיר בין הממשק שראינו בשטח לבין היכולת שלנו לשדר את הדגלים שלנו בצורה שאומרת - אנחנו חלק. אני מצפה שימצאו את נקודת האיזון המרכזית במדינת ישראל והיא נמצאת במקום שבו נמצא רוב עם ישראל שהוא מסורתי באופיו ואומר את המלים 'מדינה יהודית' בלי להתבלבל. במקביל, יש קבוצות כוח שעסוקות בתפיסות ניאו-ליברליות פרוגריסיביות שרוצות 'לשטח' את המדינה ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה. אני מעוניין שהמפלגות יתאגדו ויאמרו שיש לנו עוצמות, היסטוריה וזהות יהודית וכל מי שרוצה להחליש את החברה הישראלית הוא מחוץ למגרש".
לדעתו, המפלגה שמוצגת בסקרים בערוצים השונים וכוללת את אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, גדעון סער ויוסי כהן, אינה קולעת למטרה שהציב. "זה יצור כלאיים. אני רואה ערוצים שונים מריצים את יצור הכלאיים הזה והדבר גורם לי לחשוב. זה אומר שייתכן שהרעיון הזה משרת אינטרסים שיפגעו פעם נוספת בציבור המסורתי על גווניו השונים ואין לי יכולת לסמוך על הדבר הזה. אני יודע מי כל אחד מהמנהיגים בנפרד אבל אין לי מושג מה הם יעשו יחד. מרימים כאן משהו שעלול להיות בלון. אם אכן יהיה מהלך כזה צריכה להיות התחייבות שהמפלגה הזו תהיה חלק מהמחנה המסורתי בישראל".