אברהם זוננשיין
אברהם זוננשייןצילום: חזקי ברוך

לפני שבוע הופיעה מודעה על עמוד שלם, בו מצהירים רבנים וראשי ישיבות מהמגזר כי שירות בצבא היא מצוות עשה מהתורה, תמיד, ובמיוחד עכשיו בשעת מלחמה.

וכך הם פתחו: הרינו להבהיר כי חובה ברורה וגמורה היא על פי תורתנו הקדושה (בסגנון זה היה רבנו, הרב צבי יהודה, פותח את אגרותיו לעם ישראל) על כל אדם מישראל להשתתף במלחמת עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, לרבות לומדי תורה ותלמידי חכמים (עפ"י הרמב"ם הלכות מלכים ... וקרן אורה על מסכת סוטה ...)

הם ציינו גם שלצה"ל חסרים עכשיו הרבה חיילים, אך טענה זו היא משנית, כי יש לצה"ל מאגרים גדולים של בלתי מגויסים. גם הטענות על עריבות הדדית ושיקולים פוליטיים אינן רלוונטיות נוכח מצוות עשה מהתורה. על כן טוב היו עושים הרבנים אם לא היו נכנסים לשיקולים אלה, ורק משמיעים את דעת התורה.

קדם להם שי צ'רקה בקריקטורה שלו בעיתון "מקור ראשון" המראה את חיילי צה"ל נושאים אלונקה עם פצוע, ועליה יושב גם אדם בדמות חרדית, שאולי אף מכביד על האלונקה, יושב ולומד תורה.

התגובות החרדיות לא הפתיעו, וכי איזה מגזר (חוץ משלנו) מוכן לספוג ביקורות בכינון ישיר? זה בטח לא נעים להם לשמוע שהם עוברים על מצות עשה דאורייתא, ומוכנים אף "למסור עליה (על אי קיומה) את הנפש", כלשונם. זה כאילו שאומרים לציבור חרדי: למה אתם לא מקיימים את מצוות סוכה ולא מניחים תפילין ? וזה בהחלט לא נעים.

אגב, לא שמעתי תגובה עניינית האומרת את ההיפך, מלבד הקלישאות של: בני לוי ברמב"ם / עשיית אנגריא בתלמידי חכמים / "תורה מגנא ומצלא" / נטורי קרתא ועוד, שכבר נטחנו עד דק. כתגובה להם כתבו בעיתון ישראל היום: יהודים תלמידי חכמים ויודעי ספר המשתייכים לציבור הדתי־לאומי מקפידים במצוות לא פחות ואף יותר מהם, לומדים תורה והלכה בדיוק כמותם, והם תובעים מהם לשאת בנטל. את תלמידי החכמים של הציונות הדתית שרואים מצווה בשירות צבאי אי אפשר לחרטט.

גם הקריקטורה לא התקבלה אצלם יפה והם ראו בה תעמולה אנטישמית. אבל רגע, אתם באמת לא נושאים את האלונקה, אז למה אתם כועסים ? ואם אתם באמת חושבים שלימוד תורה של חלק מכם הוא זה שמציל אותנו, את כולנו – אז אנא תגידו בקול גדול: אתה טועה מר צ'רקה, זה אנחנו שמחזיקים את האלונקה, כמוכם ואולי אף יותר מכם. אבל למה לכעוס, למה לקרוא לזה אנטישמיות ? אפשר להתווכח, לא חייבים להיפגע ולריב.

מי שהפתיע אותי היה המגזר שלנו, הדתי לאומי, רבנים וח"כים מהימין וערוץ 14. פה ראיתי התקפלות רבתי ובריחה מהתמודדות אמיתית. במקום לומר לרבנים "יישר כח על אמירת האמת", במקום זה שמענו פה פחדים והתנצלויות.

סמוטריץ' כתב: "אסור לדחוק את הציבור החרדי לפינה". רגע, בצלאל, לפני הפוליטיקה, האם זה נכון או לא נכון מה שכתבו הרבנים ? יש מצווה ללכת לצבא או אין ? ובכלל, מה התשובה הילדותית הזאת "לא לדחוק לפינה" ? היא מזכירה לי בית ספר יסודי, שבו צריכים המורים לדבר יפה אל הילד הבעייתי כדי שלא יברח הביתה, אבל כאן הרי מדובר בציבור חרדי בוגר שיודע לעמוד על שלו.

לו הייתי חרדי הייתי מתלבט האם להיעלב מדבריו של סמוטריץ' או דווקא ליהנות מזה ולנצל לטובתנו (take advantage) את זה שחושבים אותנו לילד בעייתי, והנה מצאנו עוד תרוץ למה לא להתגייס. הייתי בוחר, כנראה, באפשרות השנייה. ובכלל, האם יש ציבור שדחקו אותו לפינה ואף זרקו אותו מהבתים שלו יותר מהציבור שלנו ? ובכל זאת, אנחנו נושאים בנטל יותר מכל ציבור אחר במדינה !

בפטריוטים קראו לקריקטורה "בושה" וטענו כי זה "מסכן את האחדות". פוליטיקאים ורבנים אמרו שזה "מפלג". וכאן הילד שואל: מה מפלג פה ? הרי ממילא אנחנו נמשיך לשאת לבד את האלונקה, לפני הקריקטורה וגם אחריה, ויחד עם זאת, נמשיך להתפלל איתם באותם שטיבלעך ונמשיך לאכול את אותו קוגל. עד מתי?

ואני אומר כי הגיע הזמן לומר את האמת: כן, התורה מחייבת את כולם להתגייס, חילונים, דתיים וחרדים, אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, תורתם אומנותם וגם בטלנים - כולם.

את האמת הפשוטה הזאת אי אפשר לשנות. ראו איך דבורה הנביאה, בשירתה הנצחית, תוקפת אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ את אלו שלֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה, לְעֶזְרַת יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים (רש"י: כביכול שמי שהוא עוזר את ישראל - כעוזר את השכינה): בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב. לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב / גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן / וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת / אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן.

לעומתם, משבחת דבורה את המתגייסים, ביניהם אברכים רבים ותלמידי ישיבות: מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק / אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ / מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים (מצודות: ואף הסופרים עם שאינם מלומדי מלחמה) / וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר / וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה. וכותב שם רש"י: שרים שביששכר הם סנהדראות "עוסקין בתורה", כן הם עם ברק לכל אשר יצוה, שלחם (שלח אותם) בכל שליחותו ולאסוף את העם "ולכל צרכי המלחמה".

כיוצא בזה קורה על סף כיבוש הארץ הראשון: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה ?! ומסביר המלבי"ם: והגם שאמרו שאין צריך לעזרתם, כי ה' הכה (יכה) את הארץ והוא הלוחם, בכ"ז הם יבואו למלחמה ... ולעמוד על המשמר ולשאת כובד טורח המלחמה. ואתם תשבו במנוחה ולא תשתתפו במשא אחיכם ?!

ולכן אנחנו צריכים לומר יישר כח גדול לרבנים וגם לשי צ'רקה על האומץ לומר את האמת ולהציב את הדגל, דגל התורה הגואלת, על הר גבוה, בלי חשבונות פוליטיים, פשוט לומר את האמת. נכון, בטרם בוא המשיח, עדיין קשה לומר את האמת בקול גדול, אבל אנחנו, במיוחד אנחנו, איננו רשאים לשתוק, חייבים לומר אותה, ולא לחשוב תמיד מה יאמרו ומה יעשו אחינו החרדים. יישר כח!

הכותב הוא מורה ותיק בקרית ארבע