עיריית תל אביב החליטה למנוע תפילות יהודיות במרחב הציבורי בעיר העברית הראשונה ועמותת ראש יהודי, שיוזמת את התפילות, הגישה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד העירייה.
את החלטתה נימקה העירייה בכך "שיש לחזור למקובל זה שנים לפיו העירייה אינה מעמידה מרחב ציבורי אינטנסיבי דוגמת כיכרות / גינות ציבוריות שוקקות וכד' על מנת שישמשו כבית כנסת / מקום תפילה / מקום התכנסות ביוזמה פרטית..."
החלטה זו נכתבה בשעה שבכל מוצאי שבת מעמידה עיריית תל אביב את רחוב קפלן והרחובות הגובלים בו לטובת גופים פרטיים שמשקיעים מיליוני שקלים בהפצת שנאה כלפי ממשלת ישראל והאשמת חברי הממשלה בשלל האשמות מרושעות. ראש העירייה חולדאי אף נצפה במחאות הללו והתראיין לגופי התקשורת.
כיצד זה אפשרי? מה עם עילת הסבירות? איפה השוויון בפני החוק? היכן חופש הדת? לאן נעלמה הנאורות?
ובכן מסתבר, לא בפעם הראשונה, שהמשפט המינהלי והחוקתי של ישראל נועד למטרה מאוד מצומצמת. המטרה היא לא להגן על המיעוט או על זכויותיו כפי שצווחו עד לא מזמן המתגודדים בקפלן. המטרה היא להשריש את הערכים "הנכונים". הזכות לבטא את עצמך שמורה לאנשים "נאורים" בלבד ולא לאנשי "ההמון". עבור מצעד הגאווה ראוי לסגור רחובות אך עבור תפילה יהודית מסורתית לא.
אליעזר שבייד כתב בספרו "לקראת תרבות יהודית מודרנית": "מובן מאליו שגם על ההבחנה שבין ה"המוני" לבין ה"אצילי" חלה ההערכה המזעירה את דרגת האנושיות של איש ההמון.
הלה נראה לפעמים כגרוע מן האדם "הפראי" שהוא בבחינת ילד שלא התפתח. איש ההמון הוא לא רק בן רובד נמוך של התרבות אלא הוא אדם בן תרבות קלוקלת, פגומה או אפילו משחיתה ומנוונת, המצדיקה במקרים מסוימים יחס של תיעוב וביזוי."
בשבוע שעבר ראינו מחזה מזעזע של חרדים קיצונים שפרצו לבקו"ם בנאצות כדי למנוע מחרדים שקיבלו מצה"ל צו גיוס, להתייצב. אין שום הבדל בין אלה שמתבצרים בגלותיות ובפחדים חסרי שחר ומנסים לפגוע באחדות ישראל ובשירות צבאי של חרדים לבין אלה שמנסים מתוך שנאה ופחדים חסרי שחר למנוע מיהודים להתפלל באחדות ביום הקדוש ביותר לעם היהודי.
אז מה צריכים לעשות המארגנים של התפילות בימים הנוראים המתקרבים? לשחרר. בטלו את העתירה שהגשתם. מאז שהכריז השופט ברק על המהפכה החוקתית בנובמבר 1995 וביתר שאת לאחר פסק הדין מינואר, שביטל חוק יסוד, ברור שאת הערכים והנורמות בישראל לא קובעת הכנסת אלא בית המשפט העליון וכל הרשויות והערכאות מחויבות להכרעותיה.
אין טעם לצפות מבית המשפט העליון בהרכבו הנוכחי בראשות השופטים עוזי פוגלמן, יצחק עמית ודפנה ארז ברק, לאפשר ליהודים להתפלל בתל אביב לפי מסורת אבותיהם כלומר בהפרדה מגדרית. מי שרוצה לשנות זאת צריך לחזק את השר יריב לוין במאבקו למנות שופטים ראויים ומעולים בעלי השקפת עולם יהודית, ואולם עד אז מומלץ להתאזר בסבלנות ולנשוך שפתיים. פתרונות ביניים ונוסחאות של פשרה רק יחלישו את עמדתנו.
הרב פרופ' נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל היה אחד מהוגי הדעות היהודיים החשובים בדורנו. בספרו "מסילות בלבבם" כתב את הדברים הבאים: "המסורת של ערבות הדדית ושותפות מלאה, בצירוף עם דחף אדיר לקידום החכמה והמדע – אלה הם המאפיינים של התרבות היהודית. תודעת השליחות של ממלכת כהנים עם מודעות לברית עם הקב"ה הם סימני היכר של הזהות היהודית. תרבות שתעמיק תודעה זו ראויה להיות יורשתו ממשיכתו של העבר המפואר שלנו.
תרבות המאופיינת בשטחיות וניוון מוסרי ורוחני, חינוך המערטל את החניך ומעלים ממנו את המורשת של עם ישראל- גוזלים ממנו את משמעות חייו ונוטלים ממנו את אחיזתו בנצח, בין אם הוא צאצא של אברהם יצחק ויעקב , ובים אם הוא נוכרי הבוחר לחיות בתוך מדינת בני בניהם. תרבות כזו וחינוך כזה חותרים תחת אושיות קיומנו..."