שר המשפטים יריב לוין מנסה מזה מספר חודשים לבלום את מינויו של השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון.
זאת כאשר עמית היה אמור לכאורה להתמנות "אוטומטית" על פי שיטת הסניוריטי, בהיותו הותיק מבין שופטי העליון המכהנים (לאחר שהשופט פוגלמן ויתר על מינויו שלו).
העליונים התרגלו שהוועדה למינוי שופטים, אשר כידוע שר המשפטים הוא העומד בראשה, רוקדת לפי חלילם, ומינוי הנשיא נעשה באופן אוטומטי. ודוק, שיטת הסניוריטי אינה מעוגנת בשום חוק או תקנה, והיא לכל היותר נוהג. נוהג שקיים במעט מאד מדינות דמוקרטיות.
המילייה המשפטי, מבית ספרו של אהרון ברק, הפך את השיטה למקודשת תוך טענה לפיה כביכול כאשר הולכים בשיטה זו אין בין השופטים מאבקים בינאישיים ביחס למינוי הנשיא. אלא שטענה זו היא רק חצי אמת, אשר כידוע גרועה משקר, שכן כבר בעת מינוי השופטים מכוונים את המינוי העתידי של הנשיא בחישוב מתמטי פשוט, וזאת עוד שנים רבות לפני שיודעים אם השופט המיועד לנשיאות יהיה שופט איכותי אשר עולה על חבריו וראוי לתפקיד הנשיא.
לאורך השנים גם נשמעה הטענה שנשיא בית המשפט העליון הוא תפקיד ייצוגי וסמלי, וכי בכלל המחשב הוא זה שמשבץ את ההרכבים לדיונים השונים. אם כך הוא, מפליא ביותר מדוע המערכת השופטת ניצבת על רגליה האחוריות, ואינה מוכנה לשום פשרה בעניין, וזאת חרף ידיעתה כי היא עלולה להדליק מחדש את הרחוב בישראל, ולהשיב על כנה את מלחמת האחים.
ומה בסך הכל מציע השר לוין? פשרה הוגנת בה כל צד ייצא וחצי תאוותו בידו. יותר נכון לומר פשרה בה השופטים ייצאו ושלושת רבעי תאוותם בידם, שכן ההצעה אומרת שהשופט יוסף אלרון יתמנה לנשיא למשך שנה, והשופט יצחק עמית יתמנה לשלוש שנים.
מה הבעיה של העליונים עם מינויו של אלרון לנשיא? גם כאשר היה נשיא מוערך של ביהמ"ש המחוזי בחיפה הם התנגדו לקידומו לביהמ"ש העליון. האם זה בגלל מוצאו המזרחי? או כדבריו הגזעניים של הכהן הגדול אהרון ברק: לא מצאתי שופט מרוקאי ראוי לביהמ"ש העליון?
התנגדות פוגלמן וחבריו למינוי השופט אלרון כנשיא למשך שנה תמוהה שהרי אלרון ראוי ביותר והוא שופט עליון משך כשש שנים, אינו נופל באיכותו מהשאר, ובעל ניסיון ניהולי במערכת כנשיא המחוזי משך 4 שנים, מה שאין בידי השופט עמית.
גם החלק השני של הצעת הפשרה שהציע השר לוין הינו הגון ביותר: למנות שלושה שופטים לעליון באופן שאחד יהיה מאלה שהוא מציע, משפטנים ראויים ביותר דוגמת ד"ר אביעד בקשי או ד"ר רפי ביטון, השני יהיה מרשימת המוצעים על ידי שופטי העליון, והשלישי ימונה בהסכמת כולם.
עוד לא יבשה הדיו על הצעת שר המשפטים וכבר מיהר השופט פוגלמן לדחות אותה תוך שהוא מציין כי יש "מניעה משפטית" לבצע את המוצע בפשרת השר.
עמדת פוגלמן וחבריו היא מגוחכת, שלא לומר בזויה, והוא למעשה מנצל מצב לא צודק של win-win, ויוסבר: קיימת עתירה תלויה ועומדת בבג"ץ כנגד שר המשפטים על שהוא אינו מכנס את הוועדה למינוי שופטים ואינו מביא להצבעה את בחירת נשיא העליון. במסגרת עתירה זו, חבריו של פוגלמן כבר הזדרזו להוציא צו על תנאי כנגד שר המשפטים.
אפילו למראית עין של צדק כבר לא דואגים בבג"ץ, וכבר מזמן עושים זאת מהמקפצה. במצב דברים זה, ומכיוון שמינוי הנשיא טעון חמש אצבעות בלבד (בניגוד למינוי שופט עליון שטעון שבע אצבעות) ברור מדוע פוגלמן דוחה במהירות שיא את הצעת השר, שהרי ממילא בתיאטרון האבסורד של מערכת המשפט הישראלית יהיה זה פוגלמן עם המילה האחרונה, ולמרות ניגוד העניינים הבולט שלו ושל חבריו הם לא יימנעו מכתיבת פסק דין שיחייב את השר לכנס את הוועדה ולמנות כנשיא את יצחק עמית אשר הם חפצים ביקרו.
כאן גם המקום להזכיר שבהרכב יושב השופט גרוסקופף שנמצא בניגוד אינטרסים ישיר בהיותו בעצמו מי שאמור להתמנות לנשיא על פי שיטת הסניוריטי.
אגב, ישנן רמיזות שהעליונים לא רוצים את אלרון כנשיא מכיוון שכנשיא הוא יהיה זה שיקבע את הרכב ועדת החקירה הממלכתית בעניין מחדלי שמחת תורה, והוא ייטיב בעניין זה עם אגף הימין. זו טענה מעניינת ומתחסדת אשר נוגדת את הטענה העקבית (והמנותקת מהמציאות) של העליונים לפיה הם לא נוטים פוליטית ואצלם הכל אובייקטיבי גרידא.
המלצתי לשר לוין היא לא להיכנע אף אם הדבר יגיע לפסק דין כופה. יש להראות לציבור בכל דבר ועניין את ההתערבות של בג"ץ בעניינים לא לו, ואת הצביעות וחוסר הצדק שבהתנהלותו. לא לסגת אף פעם בשל "מניעה משפטית" אלא לתת לבג"ץ לפרט ולנמק את אותה מניעה ולצאת מגוחך בעיני הציבור.
לסיום, קיסם למדורת תיאטרון האבסורד הוסיף השבוע עו"ד עמית בכר, יו"" לשכת עורכי הדין, אשר התגאה בכך שמנע מינוי של מועמדים לשליטה בבית משפט השלום אשר מזוהים עם הימין, בהיותם בעברם עובדי מכון קהלת וכדו'. כל זאת כאשר הוא מנוע מלהתערב בשיקול הדעת של נציגי הלשכה בוועדה למינוי שופטים. אובייקטיביות כבר אמרנו?