לפעמים, אף שהבחירה האלוקית ידועה מראש, גילויה בעולם מתעכב עד להכנת התשתית האנושית והלאומית. זהו החלק שלנו, ועל גביו מופיעה הבחירה האלוקית.
ירושלים נזכרת פעמים רבות בפרשתנו, פרשת ראה, אך לא בשמה. כתוב "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" מספר פעמים, ומופיעים ביטויים רבים נוספים, אך המילה "ירושלים" אינה נזכרת.
הרמב"ם בספר "מורה נבוכים" (ג, מה) שואל מדוע לא נזכרת ירושלים במפורש, ומציע שלוש תשובות. שתי הראשונות עוסקות בהשפעת הידיעה על הגויים. אילו ידעו הגויים – בטרם כניסת עם-ישראל לארץ ישראל – שירושלים נבחרה, עלולים היו הגויים להילחם על מקומה המיועד של ירושלים בכל כוחם (לפי התשובה הראשונה) או להפסיד ולהשחית אותו (לפי התשובה השניה).
ההסבר השלישי מעביר את המוקד אל המרקם הפנימי של עם-ישראל. אם יתגלה מראש שירושלים היא העיר הנבחרת, תיתכן תחרות בין השבטים על כיבוש המקום. כמו כן, עלול להתעורר ויכוח בנחלתו של מי היא נמצאת, שכן היא בגבול יהודה ובנימין. לכן נתגלתה בחירת ירושלים רק לאחר הופעת מלכות בית דוד, "כדי שתהא ההחלטה ביד אחד".
הרמב"ם מציין את הדברים בקצרה, אך כדי להעמיק בהם יש לציין שגם הופעת המלוכה בישראל הייתה תהליך ארוך. עברו מאות שנים מרגע שנכנסו ישראל לארץ עד להופעת מלכות דוד – ובהן תקופות יהושע, השופטים ומלכות שאול. למעשה, גם לאחר בניית העיר ירושלים בידי דוד המלך, רק בדור שלאחר מכן, בימי שלמה המלך, הוקם המקדש.
גם דוד המלך, כשבחר בירושלים וקנה את גורן אֲרַוְנָה, אסף חמישים שקלים מכל שבט (ובסה"כ שש מאות שקלים, כמתואר בגמרא זבחים קטז, ב) כדי שכל השבטים ירגישו שייכים למקום. התהליך מתואר גם בפרשה: "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה" (דברים יב, ט). המשנה בזבחים בפרק י"ד מבארת: "באו לשילה... והיא היתה מנוחה... באו לירושלים... והיא היתה נחלה". וכפי שמפורש בברייתא בגמרא (זבחים קיט ע"א): "דת"ר: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, אל המנוחה - זו שילה, נחלה - זו ירושלים". חלק מהסגולות של ירושלים, המקום שבו רוח ה' שורה, כבר חלו על משכן שילה. יותר משלוש מאות שנה עמד המשכן בשילה, במסגרת התהליך שבו מתבררת הדרך להופעת השכינה בעם ישראל.
ההסבר של הרמב"ם, שרק כאשר יש מלך בישראל תוכל ירושלים להתגלות, אינו בנוי רק על העניין הטכני, שהמלך יוכל להכריע במחלוקות, אלא גם על העניין המהותי, שמלך יכול להיות קשוב לרחשי לבם של כל השבטים, ולבצע את המהלך האחדותי של בניין ירושלים כעיר של כלל ישראל.
ההבנה שהתשתית הפנימית שלנו – שיסודה הוא חיבור כל שבטי ישראל – חייבת להתרחש לפני גילוי הבחירה האלוקית, הייתה נכונה אז ונכונה גם היום. אנו חווים תהליך מופלא של קיבוץ גלויות ותחיית עם-ישראל אחרי אלפיים שנות גלות. גם כאן יש תהליך של בירור פנימי בין כל חלקי האומה. בתהליך בניין ירושלים כמרכז האמת והצדק העולמי, כולם צריכים להיות שותפים. אנחנו חייבים להיות רגישים לדקויות שמלך כדוד היה מסוגל להבין – עלינו לחבר בין כל חלקי האומה ולעשות את כל הפעולות באופן שכולם יהיו מעורבים בתהליך.
חז"ל אומרים שארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני", ובכל זאת לא מגלים לילד עם מי הוא אמור להתחתן. לשם הגעה לנישואין נדרש תהליך שלם שבו הוא גדל, מתפתח ובוחר בעצמו, ואז מופיע גילוי שכינה על הבית היהודי שהוא מקיים. באופן דומה, גם בירושלים שלנו, התהליך הוא של בירור פנימי. כאשר תהליך זה יוצר חיבור בין כל חלקי האומה, נוצרת התשתית הראויה להופעת דבר ה' במלואו בעם ישראל.
נתחזק כולנו בימים אלה של מלחמה באחדות ובתחושת השותפות של כל האומה בתהליך הבחירה האלוקית שלנו. נקווה שבמהרה יתקיים בנו הפסוק מזכריה (ב, טז): "וְנָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם".