סא"ל (במיל') גבע לא ציפה שזה יקרה. שום דבר מזה לא היה חלק מהתוכנית שלו כשהשתחרר.
כדי להבין יותר את סיפורו של סא"ל (במיל') גבע, שסיים בשבוע האחרון את המחזור הראשון שלו כמג"ד בקק"ץ המילואים הקרבי, נצטרך לחזור כמה שנים טובות אחורה.
"התגייסתי ב-2004, יצאתי לקצונה והשתחררתי בדרגת סגן", הוא מתחיל לשחזר, "חיי הקבע לא קראו לי, אבל המשכתי במילואים והתקדמתי בדרגות עד שמוניתי למג"ד". כמו שהוא מספר, הצבא תמיד היה נוכח בחייו, כשבמקביל ניהל שגרה אזרחית לחלוטין. ואז - הגיע 7 באוקטובר.
"הוקפצנו תוך רגע, כמו כל כוח סדיר", הוא נזכר, "נלחמנו בעוטף ומשם המשכנו לפעילויות נוספות - עד שהשתחררנו בפברואר". סא"ל (במיל') גבע כבר הספיק לחזור לעבודתו כמהנדס, כשהגיעה הצעה: לפקד על המחזור השני של הקורס ההיסטורי, שהתקיים רק פעם אחת לפני 50 שנים - קק"ץ ללוחמים במילואים.
"אין ספק שזה לא מה שחשבתי שאעשה השנה", מתוודה סא"ל (במיל') גבע, "אבל ב-7 באוקטובר הכול השתנה. כולם סוחבים איתם רגשות אשם: האם הייתי במקום הנכון? אולי יכולתי לעשות יותר? ראיתי כאן הזדמנות להסמיך את דור הקצינים הבא שיפקד על יותר מ-2,000 לוחמים".
החוויה שלו משדה הקרב בחודשים האחרונים, כפי שהוא מתאר אותה, היא סיבה נוספת בגללה חזר לבה"ד: "בתור מג"ד במילואים ראיתי את המחסור בקצינים, ואפילו אחד מהצוערים בקורס היה פקוד שלי במהלך הלחימה", הוא מסביר, "זה נותן לי את האפשרות לפתח את האנשים שלי מבפנים ולמלא את השורות".
כעת, במשרה מלאה בבית הספר לקצינים, השנים שמבדילות בין גבע של היום לגבע הצוער - נדמות לו כשמיים וארץ. "לא האמנתי שאני אחזור לכאן", הוא מספר בחיוך, "אבל מה שאנחנו עושים כל כך משמעותי - סיימנו הרגע את קורס הקצינים קרביים הרב חיילי הראשון. מעבר לזה שאני יודע שאני במקום הנכון, אני מרגיש חלק מההיסטוריה".
המזל של סא"ל (במיל') גבע, זה שהוא מוקף בצוערים שחווים את אותם הדברים כמוהו. "לרוב החיילים שלי יש משפחות גדולות ועסקים באזרחות, וכל אחד מהם התנדב לקורס ש'לא נותן לו דבר' מלבד יכולות לחימה משופרות. אז אם הם יכולים -למה אני לא?"