1
מעשייה ידועה מהספר ילקוט הכזבים מספרת על החבר'ה מהפלמ"ח שערכו שיט לילי בכנרת, כשאת התאורה מספק 'לוקס' (עששית נפט) שהוחזק בידי הפלמ"חניק מורדוך. ובעוד הסירה שטה לאיטה, החבר'ה פונים אל מורדוך ומאתגרים אותו: "בוא נראה אם יש לך אופי - תזרוק את ה'לוקס' למים!"
"למה שאזרוק את הלוקס?", משתומם מורדוך, אך החבר'ה לא מפסיקים להתגרות בו: "אין לך אופי, אין לך אופי". בסוף מורדוך נעתר, זורק את הלוקס למים ופונה אל חבריו: "נו, מה אתם אומרים עכשיו?" והחבר'ה עונים, כמובן: "אין לך אופי, כל אחד יכול להשפיע עליך".
יושב ראש הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' נתון בימים אלו למתקפת לחצים בסגנון דומה. מספר כותבים וצייצנים, בהם גם כמה עיתונאים ידועים, דורשים ממנו "לעמוד בהבטחתו" ולהטיל את כל כובד משקלו למען בחירתו של הרב מאיר כהנא לתפקיד הרב הראשי האשכנזי.
מבחינתם של אותם כותבים, הדרישה הזאת היאwin-win ויותר מכך. אם סמוטריץ' יתאבד על מועמדותו של הרב כהנא, שנתקלת בחומת התנגדות של נציגי החרדים בגוף הבוחר, ואיכשהו בניגוד לתחזיות גם יצליח – הם ירוויחו את בחירת המועמד המועדף על האגף הליברלי בציונות הדתית, האגף שלהם.
ומה אם סמוטריץ' יישמע לדרישתם, אבל ייכשל בניסיונו להביא לבחירת הרב כהנא? אז יהיה אפילו עוד יותר טוב. תינתן להם הזדמנות ללעוג לסמוטריץ' על כישלונו במשימת מינוי רב ראשי ציוני, ועל כך שהברית הפוליטית שלו עם החרדים לא מספקת את הסחורה, ולכן צדקו מי שתמכו באותה ממשלת ריפוי ושינוי עם השמאל ועם מנסור עבאס.
על הדרך אפשר יהיה לחזור ולטעון את מה שהם טוענים ממילא כבר שנים: שהרבנות הראשית אבודה, נשלטת בידי החרדים, מסואבת וחסרת תקנה, ולכן יש להשפיל את קומתה ולרדד ולהפריט את סמכויותיה. להעביר נושאים מרכזיים כמו גיור וכשרות לידי גופים חיצוניים דוגמת צהר, ולהותיר את הרבנים הראשיים כסמלים חסרי השפעה ברוח יוזמות מתן כהנא.
ואם לא די בכל הטוב הזה, עד שסמוטריץ' יחליט אם לזרוק את הלוקס לים, אפשר בינתיים להכפיש וליהנות. לעטות מסכה של אבירי צדק ומוסר, להתנקם בסמוטריץ' על הקמפיין שניהל נגד חביבם נפתלי בנט על הפרת התחייבויותיו לבוחרים, וללעוג ליריביהם האידאולוגיים במשפטים ארסיים ומכלילים כמו "הנהגה של קומבינות ושקרים – קלסיקה חרד"לית".
2
אך מכיוון שסמוטריץ' הוא לא מורדוך מהפלמ"ח (ואולי גם מכיר את המעשייה ולמד את הלקח), לא בטוח שהוא ייכנע ללחץ שלהם להוכיח שיש לו אופי. כי בשונה מנפתלי בנט, שהתייצב ערב הבחירות באולפני ערוץ 14 (אז עדיין 20) כדי לחתום מול המצלמות על התחייבות לבוחריו שלא יאפשר ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה, גם לא ברוטציה, סמוטריץ' הבטיח לבוחריו רק את התוצאה – בחירת רב ראשי ציוני. הוא לא התחייב ערב הבחירות להשיג את התוצאה הזאת דווקא באמצעות ועדת רבנים כזאת או אחרת.
מבחינת הבטחתו לבוחריו, הוא היה רשאי אפילו להחליט בעצמו באיזה רב ציוני־דתי הוא רוצה לתמוך. רק לאחר הבחירות, כאמצעי להגשמת הבטחתו וכדי שהקול הציוני־דתי בגוף הבוחר לא יתפצל גם הפעם, סמוטריץ' פנה אל הרב יעקב אריאל, מזקני ובכירי הרבנים של הציונות הדתית, וביקש ממנו ליצור מנגנון שיביא לבחירת מועמד ציוני־דתי אחד מוסכם. הרב אריאל הוא שהחליט לפעול לכך באמצעות גוף בוחר רחב של רבנים, שבו התקיימו מעין פריימריז שבהן נבחר הרב כהנא.
כפי שכתבתי כאן מיד לאחר הבחירה ברב כהנא, שיקול מרכזי בהעדפתו על פני שני המועמדים האחרים, שהם יותר מבוגרים, מנוסים ומפורסמים, היה הטענה שיש לו סיכויים טובים יותר לצלוח את הגוף שבוחר את הרבנים הראשיים. אבל המצב כעת הוא שסיכויי הרב כהנא בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים לא גבוהים במיוחד, בגלל התנגדות עיקשת של החרדים לבחירתו, שהיא אולי גם תוצאה של החיבוק הנלהב מדי שהוא קיבל מהמחנה הדתי־ליברלי. אולי מסיבה זו ואולי מעוד סיבות החליט הרב אריאל לשחרר את סמוטריץ' ממחויבותו להחלטת ועדת הרבנים בראשותו, ולהנחות אותו להביא לבחירת רב ציוני־דתי על פי שיקול דעתו.
אז יש אנשים שכנראה מעולם לא הצביעו לסמוטריץ' אבל משתוקקים לראות אותו זורק את הלוקס לים, ויוצרים יש מאין מחויבות שלו להבטחה לבוחר שמעולם לא ניתנה. למורת רוחם, יש להניח שסמוטריץ' יעדיף לממש את השליחות שהרב אריאל החזיר אליו, ובמקום להוכיח למי שמעולם לא תמכו בו כמה שיש לו אופי, פשוט יקיים את הבטחתו לבוחריו ויביא לבחירת רב ציוני־דתי.
3
כדאי לזכור שבחירת הרבנים הראשיים בגוף הבוחר אינה דומה להצבעה בכנסת, ורחוקה מלהיות נתונה לשליטה שמזכירה משמעת סיעתית. רבים מחברי הגוף הבוחר הם נציגי ציבור עצמאיים כדוגמת ראשי ערים שמחליטים בעצמם באיזה מועמד לבחור, כשבחלק מהמקרים היכרות וקרבה לאחד המועמדים גוברת על שיקולי השתייכות מגזרית. כמו כן מדובר בהצבעה חשאית שמאפשרת לבעל זכות בחירה לממש את העדפתו בלי לחשוש שמישהו יבוא איתו חשבון.
גם הבטחות שניתנות למועמדים בפגישות מקדימות נוטות יותר להתפוגג בהצבעה חשאית. זה מה שקרה למועמד המוביל בהתמודדות על הנשיאות שמעון פרס, שהפסיד במפתיע למשה קצב, וזה גם מה שקרה כאשר חבר הכנסת הצעיר בצלאל סמוטריץ' זכה בפער גדול בראשות מפלגתו מול יושב ראש ותיק ודומיננטי. לכן לא כדאי למועמדים ותומכיהם להעריך את סיכוייהם על סמך הבטחות, בטח לא כאלה שניתנו לאחר לחצים. דילים שנכרתים בין מפלגות יכולים להכריע את הבחירות, אך במצב של מרוץ צמוד אי אפשר לסמוך על כך שכל הש"סניקים יישרו קו עם דרעי, או שכל הסרוגים יצייתו להנחיות של סמוטריץ'. גם את זה צריך להביא בחשבון.
4
בעת כתיבת הטור הזה ידוע על חמישה מועמדים לתפקיד הרב הראשי האשכנזי: הרב איגרא, הרב הלוי, הרב כהנא, הרב קלמן בר והרב משה חיים לאו.
לציונות הדתית יש שלושה מועמדים שכולם טובים וראויים – הרב כהנא, הרב הלוי והרב איגרא. אבל הכישלון למנוע ריבוי מתמודדים ופיצול קולות עלול גם הפעם להיות בעוכריה.
לצד שמו של כל אחד משלושת המועמדים, איש איש ומעלותיו, מתנוססת כוכבית קטנה. הרב מאיר כהנא נבחר כאמור גם בזכות המחשבה שהוא בעל הסיכויים הטובים ביותר לצלוח את הגוף הבוחר, כולל מרכיביו החרדיים. הטענה הייתה שגם אם אינו הבכיר שבמועמדים, הוא הכי בחיר בהם. אך כעת מסתמן שהערכה אופטימית זו הייתה טעות, שספק אם בלעדיה היה נבחר דווקא היותר צעיר והפחות מוכר מבין שלושת המועמדים.
לרב איגרא ולרב הלוי יהיה קל יותר לקבל תמיכה גם באגף החרדי ולהיבחר לתפקיד. אבל לפחות חלק מהציבור הדתי־לאומי מסרב להשלים עם הפטור שקיבלו ממחויבות לתוצאות הבחירות בוועדת הרב אריאל, ורואה בכך כתם של חוסר יושרה. גם אם הם ותומכיהם צודקים במהות, יש כאן בעיה של נראות.
נזכרתי השבוע כיצד מהלל הראי"ה קוק את יושרתו של חותנו האדר"ת, שעמד במילתו והחליף כהונת רבנות בעיר הגדולה פוניבז' ברבנות בעיר הקטנה מיר, אף שהתנאים מעת ההבטחה לעבור למיר השתנו והמעבר כבר לא היה כדאי מבחינתו. לא היה קשה למצוא צידוקים, מספר הרב קוק, "אבל כאן יצא כוח הצדק ממחבואו: ההוא (האדר"ת) יאמר דבר ויחזור בו?! יקבל כתב (רבנות) ואחרי שינוי תנאים לטובה ישים לאל מילתו?! ... אחת אמר: כל זמן שבני מיר לא ימחלו לו הבטחתו, לא יוכל לשנות!" (אדר היקר עמ' נ').
המצב שבו יש מועמד אחד שסיכוייו פחותים ושני מועמדים שבהתמודדותם יש לפחות בעיה של נראות, מעורר מחשבה שאולי מוטב לסמוטריץ' למצוא מועמד רביעי (יש לי אפילו רעיון מי זה יכול להיות).
לחלופין, אולי יעשו עימנו חסד שלושת המועמדים ויגיעו להסכמה ביניהם. האם ירצו הרב איגרא או הרב הלוי לשבת על כיסאו של הרב קוק בלי לעמוד ברף היושרה הגבוה שהעמיד לאור דמותו של חותנו האדר"ת? האם ירצה הרב מאיר כהנא, שמלכתחילה יצא לדרך הזאת לא למען עצמו אלא כדי להבטיח שהפעם ייבחר רב ציוני־דתי, להתעקש על התמודדות דלת סיכויים שבסופה ייבחר שוב רב חרדי? מתבקש כאן ויתור אצילי של שניים מבין השלושה, שיגלו אחריות של האם האמיתית ויפרשו מהמרוץ.
לתגובות: eshilo777@gmail.com