המוסיקאי נועם בנאי, בנו של מאיר בנאי ז"ל, מתארח באולפן ערוץ 7 לרגל יציאת שירו החדש 'עיניים טובות'.
בראיון הוא מספר על השיר ש"נכתב ממקום אישי במציאות שאנחנו נמצאים בה, מתוך רצון לראות את עצמי, את אשתי, את המשפחה ואת כל חלקי החברה הישראלית בעין טובה, בחמלה ובסבלנות", כלשונו.
נועם מספר על רגע אחד בו הגיע עם רעייתו למסעדה במרכז תל אביב לציון יום הנישואים שלהם, ושם בלט לעיניו הפער בין האנשים בשכונה ממנה הגיע, יד אליהו, לאנשים שבמרכז העיר ולאנשים שהוא פוגש בהופעות שונות במקומות שונים ברחבי הארץ. "זה כאילו להיכנס בכל פעם לעולם אחר, ונורא עצוב שיש תחושה שכולם צריכים להיות כמוני, שאני נכון וכולם צריכים להיות כמוני".
"זה זורק אותי לחשוב על השבטים שהיינו פעם, יששכר שהיו לומדי תורה וזבולון שהיו יורדי ים כדי לפרנס אותם, לכל שבט היה אופי שונה ולא הייתה נקודה שבה כולם צריכים להיות אותו דבר. להיפך, וזה היופי. עצוב לי שכל שבט בעם ישראל רוצה שכולנו נהיה כמוהו, במקום לראות את היופי שבאחר. נורא חבל לי", הוא אומר.
על הליך כתיבת שירי האלבום החדש מספר נועם כי הכול החל למעשה באחד משיעורי התורה שבהם הוא משתתף. מדובר בשיעור של הרב אלדר, קרוב משפחתו, שיעור שמתקיים בקבוצה סגורה בכל יום שלישי בערב "והשיעורים האלה נותנים הרבה חומר למחשבה ולעיסוק רוחני בפנימיות והם הובילו אותי לכתוב הרבה שירים, למעשה את כל האלבום הקרוב". הפזמון של 'עיניים טובות', הוא מספר, לקוח מפיוט של רבי יצחק לוי מברדיטשב.
"אני לא רוצה להיות מורה או מחנך", הוא אומר ומדגיש את עבודתו כאמן. "אני זמר ויוצר וכשנכתב לי שיר טוב אני מוריד את העט ובאותה שניה אני אומר 'ואו, ריבונו של עולם, תודה. זה לא שלי'. אלו שירים שאתה מקבל אותם. בכתיבת תכנים שיש בהם מסר אתה לא רוצה להיות מורה או מחנך, אלא אמן שמנסה לקחת את מה שאני לומד מהמקורות ולא כותב אותם כשיר, אלא משאיר אותם מאחור ומקווה שריבונו של עולם יוריד לי יצירה שתיגע באנשים שלא מכירים את דברי הקודש האלה, מתוך זה שהחומר נמצא אצלי במוח מאחורה".
התגובות לשיר החדש טובות מאוד, הוא מספר ולתחושתו מדובר במסרים נצרכים במיוחד בתקופה מורכבת זו. "אנשים מרגישים געגוע לשמוע מילים מחברות".
בהמשך הדברים מספר נועם מעט על אביו, האמן והיוצר מאיר בנאי ז"ל, ועל תהליך התשובה שעבר. נועם היה אז מעט לפני גיל בר מצווה, הוריו כבר התגרשו, "הוא התחיל להתקרב אבל היה רגע שבו הוא ממש הושיב אותנו, אותי ואת אחותי נוגה, סביב השולחן ואמר שהוא החליט שמעכשיו הוא יחבוש כיפה וילבש ציצית וישמור שבת. זה היה רגע שאחריו אני זוכר את עצמי בוכה בפאניקה והיסטריה כי היה בזה משהו מבהיל מעצם השינוי. פתאום אבא שלך אומר שהוא רוצה להיות אחר".
כל זה על אף שבמשפחת בנאי המסורת היא חלק בלתי נפרד מהוויית החיים ועל אף שבביתם הקפיד מאיר ז"ל לקדש בערב שבת ולהגיע בחגים ובשבתות לבית הכנסת. "זה תמיד היה אבל פתאום כשהוא נכנס לזה עד הסוף ומכריז שהוא מתמסר, היה בזה משהו מאוד מפחיד כילד. הפחד הזה התחלף מהר מאוד בסקרנות ורצון לשאול וללמוד מה אבא מצא שם".
"הוא לרגע אחד לא ניסה לכפות את זה עליי ועל אחותי", מדגיש נועם. "היה שם משהו שאומר 'אני רק צריך שהילדים שלי יקבלו אותי'. כשהוא לקח צעד אחורה זה נתן לי את ההזדמנות לגשת אליו ולהתקרב, וכך מהר מאוד זה התהפך לזה שאני רוצה ללמוד איתו גמרא, חסידות ועוד דברים רבים".
המעבר שלו עצמו לכיוון הדת, מעבר שהולך ומתרחש, קורה "כל הזמן", כלשונו של נועם. "לפני שבוע החלטתי שאני לוקח על עצמי עוד משהו ובעזרת ה' אני מקווה שכל פעם אוכל לקחת עוד מצווה ועוד מצווה. אני מרגיש שזו הדרך היחידה להיות קרוב לריבונו של עולם. יש משהו יפה ותמים ברצון להרגיש השפעה רוחנית, ולכן הדור התל אביבי הצעיר מגיע לבודהיזם ולהודו כי אין שם משהו מעשי אלא רק קבלה של הארה ותובנה יפה, אבל זה לא מחזיק מים. זה כמו קשר בזוגיות. רק לאהוב זה לא מספיק. דרושה גם מחויבות, לדאוג לבית, להיות נאמן לה".
בתקופה הזו, הוא אומר, קיימת התעוררות כללית של חיפוש אחרי משהו שמעבר, משהו רוחני, מה שהופך את ההתקרבות הזו לקלה הרבה יותר גם בהיבט הסביבתי. "בסוף כל נשמה רוצה לחזור למקור שלה. אנחנו בהתעוררות רוחנית שאני מקווה שהיא תוביל גם למעשה".
את המילה הדתה שהפכה פופולארית בשנים האחרונות, בעיקר בסביבה החברתית ממנה הוא מגיע, נועם רואה כמעט משונה. בעיניו עצם החיים בקהילה חברתית באשר היא יוצר רמה כלשהי של כפייה, וכאשר הכפייה היא למעשה מחויבת המציאות הרי שהיא "בלוף" בעיניו. "אני לא מאמין בזה", הוא אומר.
בהמשך ישיר לחתירה להוסיף עין טובה וראייה טובה של המציאות מקיים נועם סדרת מפגשים מצולמים עם חברים שניתן להגדיר אותם חלק מהברנז'ה, ללימוד המשותף. את המפגשים הוא מקיים ברכב ותוך כדי נסיעה מתעורר השיח על לימוד זכות וראיית הטוב מהזווית שלהם.
והאם המותג בנאי מסייע או מפריע? האם הוא נושא אותו בגאווה או מעדיף שיתייחסו אליו כיוצר עצמאי וללא קשר לשושלת האמנים הבנאית? נועם משיב עם פירוש למצוות 'כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך' ולפיו החיבור להורים ולדורות הקודמים הופך את ימיך שלך לארוכים יותר ולנצחיים יותר."ככה אני מרגיש גם לגבי המשפחה. אני מרגיש זכות להיות חלק מהמשפחה, אני מחובר אליה והיא שעיצבה את מי שאני וגם את היצירה שלי".
ובתוך המשפחה השיח משתנה על פי הגוונים השונים של כל אחד ואחד מהם. "זה לוקח אותך כל פעם לכיוון אחר, וגם על זה אני מברך כי זו משפחה מגובשת ומאוחדת אבל היא מייצגת הרבה חלקים מהחברה הישראלית, וזה כיף".