בתקופת מלחמה, השיח שלנו חייב להיות שיח מאחד ומחבר. החל מהצד הפשוט: החוסן והאחדות שלנו חיוניים להצלחת המלחמה, וכלה בהיבט העמוק יותר: מבחינה רוחנית, זה מה שהקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו, וזה התנאי להופעת השכינה בעם ישראל.
בפרשה נאמר: "כִּי ה' אלוקיך מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ" (דברים כג, טו). התורה מצפה מאיתנו להבין שהקדוש ברוך הוא מתהלך בינינו במלחמה, השכינה שורה על מחנה ישראל במלחמתו. מציאות נשגבה זו מולידה ציפיות ביחס לקדושת המחנה – מבחינת טומאה וטהרה ומבחינת נקיות מהפרשות הגוף.
לשון הפסוק היא "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (שם, י). המדרש בספרי, שמובא כאן ברמב"ן, דן בשאלה מהו "כֹּל דָּבָר רָע", ומה כלול במסגרת ציווי זה. המדרש מייחס זאת תחילה לחטאים הגורמים לכך שהקדוש ברוך הוא לא יוכל להתהלך בינינו, וכן לחטאים שהובילו את הכנענים לגירושם מהארץ.
המדרש מוסיף עוד קומה חשובה: בלשון "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (שם, י) ו"וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר" (שם, טו), נרמז שגם בנוגע לדיבור נדרשת הקפדה מיוחדת במחנה. יש להימנע כליל מ"דיבור רע", דהיינו, לשון הרע.
הרמב"ן מסביר מדוע: "כדי שלא ירבו ביניהם מחלוקות ויכו ביניהם מכה רבה מאוד יותר מן האויבים". הרמב"ן כתב זאת כבר לפני 800 שנה, לא בימים אלו! ההבנה שמחלוקות יכולות להכות מכה רבה מאוד, אף יותר מן האויבים שלנו, חייבת לעמוד לנגד עינינו.
אמנם המצווה נאמרה ביחס למחנה הצבאי, אבל במציאות שבה אנחנו נמצאים, החזית והעורף מחוברים מזמן. לאסוננו, האויבים שלנו הפכו את העורף לחזית וחיברו אותם לאחד. האויבים שפרצו לארץ בשמחת תורה באו להרוג אזרחים, זקנים וילדים, ללא הבחנה.
לולא הגיבורים שיצאו מיד לקרב – החיילים והאזרחים, השוטרים, אנשי הביטחון, כיתות הכוננות – אויבינו היו ממשיכים ומגיעים לכל בית בישראל חלילה. העורף והחזית שלנו הם מערכת אחת.
וגם עינינו הרואות, שיש במדינת ישראל השפעה מיידית של השיח בחברה האזרחית, על האווירה הלאומית בכללה, ומתוך כך גם על עוצמתנו בשדה הקרב.
הפנמת יסוד זה חשובה מאוד. מי שנמצא במחנה צבאי היום יודע עד כמה שפת הדיבור בין החיילים מאחדת ומחברת, ועד כמה הם מאוחדים ומחוברים זה לזה. עלינו להבין שזה לא רק צורך טכני שחייבים לחשוב בצורה מאחדת ולדבר בצורה מאחדת, אלא גם זו הציפייה של הקדוש ברוך הוא מאיתנו: "כִּי ה' אלוקיך מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ". לכן אנחנו חייבים לשמור על שיח מאחד ומחבר.
דברים אלו נוגעים לכל אחד ואחד מאיתנו. לא משנה באיזה צד כל אחד מאיתנו נמצא, ולא משנה עד כמה אני בטוח שאני צודק והצד השני טועה – השאלה היא איך אני מדבר עליו בימים אלה? ההבנה שהמחלוקת עלולה להכות "מכה רבה מאוד יותר מן האויבים" מחייבת לעצור לפני שמדברים. עלינו להישמר "מִכֹּל דָּבָר רָע" - מכל דיבור שיש בו צליל כזה. כל השיח שלנו חייב להיות מאחד ומחבר.
אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שיעזור לנו בכך, ונזכה שהדיבורים שלנו יהיו דיבורים טובים, ומתוך כך יתקיים בנו "כִּי ה' אלוקיך מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ".