עצם העיסוק בבחירת הרב הראשי לישראל מחייב חרדת קודש. חרדת הקודש הזו מתחייבת כי הרב הנבחר, עתיד לשבת על כסאו של מרן הרב קוק זצ"ל, מייסד הרבנות הראשית, עם כל המשמעויות הקשורות בתפקיד זה.
לכן על כל מי שעוסק בנושא לדעת להבין ולהרגיש את כובד האחריות בעיסוקו בסוגיה זו. את הדברים האלה זכיתי לשמוע מהרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, כשביקשתי ממנו בזמנו להיות שותף בועדה שתקבע מי יהיה המועמד הציוני דתי לרבנות ירושלים. הרב ליכטנשטיין זצ"ל רעד בחרדת קודש (כפשוטם של דברים) ורק אח"כ הסכים להיות חלק מן התהליך. אשרי עין ראתה התייחסות כזאת למעמדה של הרבנות.
בהמשך אתאר את דמותו ומעלותיו של הרב מאיר כהנא שליט"א כאדם המכירו שנים רבות. ברור לי שבגללם בחרה בו הוועדה למועמד הציונות הדתית למשרה הרמה הזאת.
אך קודם לכן, מתוך תחושה עמוקה של אחריות, אני מרגיש חובה להתייחס להיבט הציבורי של הצומת שאנו נמצאים בו.
לאחר בחירת הוועדה לא ניתן לדעתי לסגת אחורה. באותו חיל ורעדה בה פתחנו, ניתן לומר בוודאות שהציבור אינו מוכן לקבל חזרה מהחלטת הועדה. זה יהיה חילול ה' גדול. מעמדה של הרבנות לא יתחזק אלא יושפל.
מעבר לכך, האם מישהו מדמיין לעצמו שנוכל להגיע להסכמות אי פעם על מינויים בעתיד? או על כל נושא ציבורי אחר? המשמעויות של מהלך זה עשויות להיות קשות עשרות שנים קדימה.
את הדבר הזה מבינים תלמידים ותלמידות באולפנות וישיבות תיכוניות, תלמידי ישיבות גבוהות, הסדר ומכינות, וקהילות רבות במדינת ישראל של הציבור הציוני דתי.
כל הסבר לא יתקבל על ידי הציבור, אלא רק יחמיר את היחס הנפשי לרבנות.
בשולי הדברים, כדאי לגעת בדמותו של מועמד הועדה הציונית דתית, הרב מאיר כהנא שליט"א:
א. גדלותו של הרב מאיר כהנא בתורה היא מן המפורסמות, פסקיו בבתי הדין מדברים בעד עצמם וכל מהותו היא תורה.
ב. ענוותנותו ומידותיו הטובות, משאו ומתנו עם הבריות, מאור פניו והליכותיו הנאות עם שוע ועם דל כאחד, לא דורש טיבותא לנפשו וכל הנהגותיו בפשטות וביושר, הם אחד הבסיסים להתאמתו למשרה הנכבדה.
ג. הרב מאיר העמיד דורות של תלמידים ההולכים בדרכו ומעריכים אותו בצורה יוצאת דופן, בגלל משנתו הברורה והנהירה ודיבורו הבהיר והמושך את הלב, ואף בשל הקשרים הקרובים שיוצר עם כל תלמיד ותלמיד וכל אדם ואדם.
ד. הרב מאיר ניחן בכוחות של הנהגה וארגון יוצאים מן הכלל, ויכולת להניע תהליכים חשובים, מתוך שיתוף פעולה והנעת כוחות בשטח שהיו רדומים קודם לכן.
ה. החיבור של הרב מאיר לפריפריה חברתית וגאוגרפית, הוא דבר מובנה בתוך מהלך חייו.
ו. השילוב של שירותו הצבאי המשמעותי, והיותו דוגמא ומופת להתנדבות ולמסירות נפש, ישמשו בסיס איתן לאיחוי שסעים בקיטוב של החברה הישראלית. זאת מעבר להיותם דרך חיים נכונה בפני עצמה.
ז. היותו של הרב מאיר מקובל מאד על ציבורים שונים תאפשר נשיאת עול הרבנות בכבוד ובהצלחה.
דווקא במצב שניתן לומר על כל המועמדים: "כולם אהובים, כולם ברורים, כולם ראויים וכולם דמויות להערכה רבה", יש לדבוק בדרך הפשוטה והישרה, לחזק את החלטות הועדה ולהתייצב מיידית לימינו של הרב מאיר כהנא שליט"א.
הכותב הוא רב קהילת חיבת רמות