הממשק הראוי בין רב לפוליטיקאי

א. סוגיית המועמד לרב הראשי מעסיקה רבים במגזר הדתי-לאומי ומחוצה לו. בסוגיה זו, ראוי להביא את הבחנתו של הרב הרצוג זצ"ל, בהגדרת הממשק הראוי שבין הרב לפוליטיקאי.

בראשית ימי המדינה, עמד על הפרק חוק השבת, ולפיו תיאסר תחבורה ציבורית בכל הארץ, אבל חיפה תוחרג מכמה סיבות, ובהן העובדה כי הפועלים העובדים בביח"ר "שמן" שעבד בשבת, צריכים להגיע למפעל.

רבני חיפה נזעקו ודרשו שהחוק יכלול אותם, אך אנשי מפא"י סרבו, והחוק כולו עמד ליפול. הרב הרצוג אמר, כי אין שום אפשרות לרבנים לוותר אפילו כהוא זה על שמירת השבת, ולכן לא יוכל לומר שהצעה זו "טובה". בה בעת, הביע אמון בנציגים הדתיים בכנסת, שיחוקקו את החוק המוצלח ביותר שיביא לשמירת קדושת השבת לפי הנתונים הקיימים, מה שאומר שאכן חיפה תוחרג וכל הארץ תרוויח.

וכאן הבן שואל: איך אפשר לומר לחברי הכנסת להיות "גוי של חקיקה"? האם דין אחד לפוסק, ודין אחר לפוליטיקאי ירא שמים ?

התשובה היא, כי יש להפריד בין אמירה עקרונית-הלכתית לבין דרך היישום. רב לא יוכל לעולם לאשר חילול שבת, גם אם הוא סבור שבכך מצילים את רוב הארץ. זאת מכיוון שעמדתו מייצגת את עמדת התורה.

לעומת זאת, תפקידו של הח"כ לקדם את קדושת השבת על פי היכולת שבידיו. פוליטיקה היא אמנות האפשר, לכן אם מתפשרים ומשיגים מה שניתן, אין כאן פגיעה בעקרון הרוחני (ראה בהרחבה בספרי "רעך כמוך" עמ' 229-230).

ב. בנושא הרבנות הראשית – אין אפשרות להכרעה מסיבה אחרת. לכל מועמד הרבנים החשובים שתומכים בו, והדעה ההלכתית שהוא נסמך עליה. לכן באופן עקרוני – כולם ראויים להיות מועמדים.

הפוליטיקאים שוקלים את שיקולי האפשרות המעשית ביותר להגיע לתוצאה הרצויה. בנושא זה, אין כל ייתרון לרבנים, אדרבא, את הפוליטיקה מכירים במיוחד מי שעוסקים בה.

השאלה הניצבת לפתחנו כעת, היא כיצד להגיע לתוצאה, שעל כס הרב הראשי ישב תלמיד חכם גדול, בעל ניסיון ברבנות ובהנהגת הציבור, שמבטא באישיותו ובדרכי פעולתו את התפיסה הרוחנית והמעשית של מרן הרב זצ"ל. זו התפיסה הכלל-ישראלית, המכוונת למהלך האלוקי של תחית האומה בארצה, ואשר תוצאותיה באים לידי ביטוי מובהק בעולם ההלכתי ובהשפעה הרוחנית.

זו ההזדמנות לשוב ולהזכיר, כי נציגי המגזר הדתי לאומי חייבים לקדם את עולם התורה שלנו לתפקידים בעלי השפעה ציבורית, כפי שכל מפלגה דתית דואגת לטיפוח עולם התורה שלה. כך הפסיפס של כלל הסגנונות בא לידי ביטוי. הטעות הישנה שאנו צריכים להיות "ממלכתיים" (במלעיל...), ולכן לקפח את חלקם של בוגרי בתי המדרש שלנו, מחסירה גוון חשוב במיוחד של העולם הרבני.

ג. בימים סוערים אלה, יש להיזהר בייחוד בכבוד התורה, שהוא עניין יסודי וחשוב אפילו מלימוד התורה עצמה, כפי שאומר התלמוד בתחילת מסכת מגילה. והרי כל אחד מהם תלמיד חכם שאנו מוזהרים על כבודו, ולכל אחד יש רבנים גדולים מזקני העדה התומכים בו.

אין זה ראוי שאיש פוליטי יביע ביקורת מתחום המוסר או ההלכה, על אחד המועמדים. זה לא התחום שלו. גם מי שנושאים בתואר רבנות, אך אינם ניצבים ברמה התורנית של זקני העדה, מנועים מלעשות זאת.

יש לקוות ולהתפלל כי חפץ ה' יצליח בידי הנציגים העושים מלאכתם נאמנה, וזכות מרן הרב זצ"ל תעמוד לימינם.