גדי קוניא, מנכ"ל תנובה, שנכנס לתפקידו אך זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, סיפר בראיון מיוחד בכנס ירושלים של העיתון בשבע וערוץ 7 בשדרות בהיערכות תנובה עם פרוץ המלחמה, כאשר לנגד עיניה עמד הצורך להמשיך ולספק מוצרי חלב לכלל האזרחים בישראל על אף הקשיים בהפעלת המפעלים.
"ב-8 באוקטובר, למחרת פרוץ המלחמה, המשאיות שלנו יצאו ללקוחות, והמפעלים והמחלבות שלנו ייצרו. בשבועות הראשונים היה קושי אדיר, מחסור של מאות עובדים שגויסו למילואים, מחסור בידיים עובדות, מחסור בנהגי משאיות שגויסו בצו 8, ותוך כדי גם משפחות של עובדים שיקיריהן נפגעו".
עוד אמר כי המצפן שעמד לנגד עיניו ולעיניי הנהלת תנובה והדירקטוריון הוא השמירה על בטחון העובדים לצד הצורך להמשיך ולספק מוצרים חיוניים לציבור, כחלק מהאחריות של תנובה לביטחון המזון של הציבור.
"ניהלנו את החודשים האלה בקפידה. אחרי השנה הזו כולם יודעים שאפשר לסמוך על תנובה, שגם מחר יהיו חלב וקוטג' בכל סופר ומכולת במדינת ישראל. גם בכפר גלעדי ובמטולה וגם בשדרות ובנתיבות. תנובה גם תעדפה מתחילת המלחמה ייצור של מוצרי מזון יסוד ומוצרים מפוקחים על פני מוצרים אחרים".
"עשינו הכל", הדגיש מנכ"ל תנובה, "כדי שמפעלים ומרכזי הפצה שלנו באזורי הלחימה ימשיכו לתפקד וכדי שהעובדים שלנו ימשיכו להרגיש בטוחים".
באשר לשיקום הרפתות בעוטף עזה שניזוקו קשה במלחמה אמר מנכ"ל תנובה, כי כ-5% מהרפתות מהן רוכשת תנובה חלב גולמי נמצאות ביישובי העוטף. קוניא סיפר על רפת כיסופים שמנהל הרפת ראובן הייניק ז"ל נהרג בתחילת המלחמה כשהגיע מביתו לטפל בפרות, על הסיוע להקמת הרפת מחדש, ועל רפת עלומים שניזוקה קשות ושתנובה היתה שותפה בשיקום שלה.
לדבריו, "כבר בשבועות הראשונים למלחמה החלטנו לתמוך בשותפינו הרפתנים ולסייע לרפתות העוטף, כדי שיחזרו לפעול וישתקמו במהירות. תנובה הקימה קרן לשיקום הרפתות בעוטף בהיקף של כ-15 מיליון שקל, שסייעה לרפתנים להתגבר על בירוקרטיות, לחזור לשגרה מהירה ולהמשיך ולייצר חלב גולמי. "אני שמח לציין, שהקרן כמעט השלימה בימים אלה את חלוקת כל הכספים ושענף החלב לא נפגע כתוצאה מהשבתת הפעילות בחלק מהרפתות".
בסוף דבריו קרא קוניא לממשלה לתמוך בחקלאות הישראלית ככל שניתן. "ישראל היא מדינת אי, וכשיש בעיית אקלים, מלחמה או קורונה זה משפיע על שרשראות האספקה לישראל וגם על תוצרת החלב והירקות שאנחנו קונים מהחקלאים. עלינו להישען על התעשיה המקומית ולהבטיח שהחקלאות והתעשייה המקומית ייהנו מחוסן ומיציבות שיעמדו להם ולמדינה בכל משבר או אסון. המדינה חייבת לתכלל תוכנית לאומית לשמירה על בטחון המזון של הציבור גם בעיתות שלום, ובוודאי שבעת מלחמה. הציבור חייב ודאות, ובמצב של חירום עלול להיווצר כאוס מיותר. המדינה נדרשת לבצע תמיכות ישירות בחקלאים כפי שקורה באירופה, והתעשיה המקומית חייבת הגנות כדי להמשיך ולהתקיים".