באיחור רב יתקיימו בשבוע הבא הבחירות לרבנים הראשיים לישראל תשפ"ד-תשצ"ד.
למשך עשר השנים הבאות ינהיגו את החיים הדתיים והתורניים במדינה שני תלמידי חכמים, אחד נצר למשפחה מעדות המזרח, המשך היסטורי של תפקיד ה'ראשון לציון' שקיים כבר מאות שנים, והשני ממוצא אשכנזי. עניין זה עצמו כבר מצביע על הסיבוך שבתפקיד שבו 'שני מלכים משמשים בכתר אחד', וצריך הרבה סייעתא דשמיא ומידות טובות מצד שני האישים האלו כדי לסיים את הקדנציה בשלום, תרתי משמע, וכידוע לא תמיד זכינו לכך.
הסיבוך לא מסתיים כאן: הבחירה של הרבנים הראשיים נעשית בידי גוף בוחר של כמה עשרות רבנים ואנשי ציבור שנבחרים לתפקידם באופן מסובך ומפותל עם השפעות ציבוריות-פוליטיות משמעותיות, כך שלא תמיד אפשר להיות בטוח שהבחירה נובעת אך ורק ממסקנה אישית כנה שמועמד פלוני מתאים יותר לתפקידו מאשר מועמד אחר.
גם חלוקת התפקידים בין הרבנים הראשיים ואורך כהונתם מקובעים בחוק שחוקק בזמנו בנסיבות פוליטיות-רבניות מאוד לא סימפטיות, וגם זה מוסיף לתסבוכת בנושא. נוסיף את הגישה השלילית-בסיסית למוסד הזה של רבים מאנשי הציבור והתקשורת וקובעי דעת הקהל במדינה, כך שאפשר להבין שהתפקיד של הרבנים הראשיים והדרך להיבחר לתפקיד הזה אינם פשוטים ואינם קלים ולעיתים גם אינם אלגנטיים.
אבל כרגע זה מה שיש. לרבנות הראשית לישראל ולעומדים בראשה יש תפקידים חשובים מאוד למלא, שחלק גדול מהם תלוי לא רק בגדלותם בתורה אלא גם באישיותם, ובכוחם לפתור בעיות וליישב מחלוקות ולעשות עקוב למישור ורכסים לבקעה. למרות כל ההגבלות והקשיים הנ"ל עדיין ההשפעה של הרבנים הראשיים ושל כל מערכת הרבנות הראשית על חיי התורה במדינה משמעותית ביותר, גם בעניינים המעשיים – כשרות, גרות, אישות ועוד, וגם בנושאים ציבוריים וחינוכיים ותורניים שעומדים על הפרק, ובייעוץ לראשי המדינה ושריה במקרים שעצתם נדרשת ורלוונטית.
והפעם הצטרף לעניין סיבוך נוסף. השר בצלאל סמוטריץ', בתוקף תפקידו כראש מפלגת הציונות הדתית וכמנהיג הציבור הדתי לאומי על גווניו, הגיע להסכם עם ראשי ש"ס שיתקיים שיתוף פעולה בין המפלגות ונציגיהם בגופים השונים כדי לבחור לתפקיד ה'ראשון לציון' את המועמד שתבחר בו מפלגת ש"ס, ולתפקיד הרב הראשי האשכנזי את המועמד שתחליט עליו מפלגת הציונות הדתית.
בהנחה ששני הגופים האלו והאנשים שמייצגים אותם ימלאו את ההסכם ככתבו וכלשונו, לא נשאר למפלגות אלא לקבוע את המועמדים שלהן, והעסק סגור – הראשל"צ יהיה הנציג שש"ס תבחר בו, והרב הראשי האשכנזי יהיה הנציג שמפלגת הציונות הדתית תחליט שהוא זה. בעקבות ההסכם הזה, ומחמת ריבוי המועמדים החשובים והמתאימים למשרה הזו בציבור שלנו, החליט בצלאל בחוכמה לארגן מעין גוף בוחר מקדים שייקבע מי יהיה המועמד של הציונות הדתית, שהרי רבים טוענים שבגלל חוסר הסכמה בזה כבר שלושים שנה שני הרבנים הראשיים שייכים פחות-או-יותר לציבור החרדי.
וכאן יש להדגיש: איננו פוסלים ח"ו תלמידי חכמים שאינם יוצאי בתי המדרש 'שלנו'. יתר על כן, אנו מכבדים גם תלמידי חכמים שמתנגדים בחריפות לדרך של רבותינו ושלנו, שהרי מאז ומתמיד היו בנושאים ציבוריים ותורניים שונים מחלוקות בין גדולי ישראל, וכל עוד מדובר על מחלוקות, גם אם חריפות, לשם שמים – יש מקום לדעות השונות.
תלמידי החכמים בציבור שלנו מצטטים בלי סוף גם את שו"ת מנחת יצחק של גאב"ד העדה החרדית וגם את שו"ת מנחת אלעזר של האדמו"ר הקנאי ממונקאטש, גם אם הגישה הזו אינה תמיד הדדית ביחס של הציבור החרדי כלפי תלמידי חכמים 'משלנו'. לכן איננו פוסלים ח"ו תלמידי חכמים מהציבור החרדי, ונכבד אותם כראוי להם בתפקידים שהם ייבחרו אליהם כדין, אבל אין זה סותר כלל שאנו מעדיפים עד כמה שאפשר שלתפקידי השפעה ציבוריים וחינוכיים יתמנו תלמידי חכמים שהשקפתם התורנית קרובה יותר להשקפתנו. אין כאן פסילה ח"ו, יש כאן העדפה מובנת ומוצדקת.
ועכשיו לאקטואליה: הוועדה שהוקמה בחרה באחד המועמדים, הרב מאיר כהנא שליט"א, ת"ח ודיין ותיק וגם קצין חשוב בעברו הצבאי, להיות הנציג של הציונות הדתית לבחירות הקרובות לרב הראשי לישראל, ומסקנה זו הוגשה ליוזם הוועדה בצלאל סמוטריץ.
זה היה מזמן, לפני למעלה משנה. כל המועמדים התחייבו בכתב מראש שלא להתמודד מול המועמד הנבחר, ואין ספק שכולם התכוונו לקיים את דברם ולעמוד במילתם, ואכן בחודשים הראשונים שאחרי החלטת הוועדה לא היה פוצה פה ומצפצף לגבי קביעתה. אלא שבינתיים הבחירות לרבנות הראשית נדחו שוב ושוב מסיבות שונות, הרבה דברים השתנו במערכות הציבוריות בארץ, פרצה מלחמת 'חרבות ברזל' שטרפה הרבה קלפים, וכאשר סו"ס נקבע התאריך הסופי לבחירות, בשבוע הבא כאמור, קיבלו כמה מהמועמדים אישור מתלמידי חכמים חשובים שעקב השינוי בנסיבות - ההתחייבות שלהם מלפני יותר משנה כבר לא תקפה, והם יכולים להגיש מועמדות לתפקיד הרב הראשי למרות חתימתם דאז. וכך עשו שניים מהם.
אודה ולא אבוש שהדבר הזה מאוד שלא לטעמי. ראשית, רבים וטובים מתלמידי החכמים שלנו, בעיקר אלו שהיו מעורבים בהחלטת ועדת הרבנים ההיא, עומדים בתוקף על כך שלא היה שינוי נסיבות כזה שמצדיק את ההתעלמות מהחלטת הוועדה לבחור ברב כהנא כמועמד, ובוודאי שלא בהתחייבות של הרבנים שלא להגיש מועמדות נגדו, ובמקרה כזה הסברא אומרת ש'שב ואל תעשה עדיף', מאוד עדיף.
עוד, ואצלי זה העיקר, אפילו אם נניח שזכותם של שני הרבנים היקרים הנ"ל לסמוך על תלמידי חכמים גדולים שהתירו להם זאת – מה עם הניראות הציבורית? מה נגיד לתלמידינו ביום שהם יפרו התחייבות מפורשת עקב 'שינוי נסיבות' שקרה על פי דעתם? בעיני רבים, מבוגרים ובעיקר צעירים, אין הבדל בין מעשה הנוכלות של נפתלי בנט בזמנו, שהפר בריש גלי את התחייבותו המפורשת אז שלא להקים ממשלה עם חברי הכנסת הערבים, לבין מעשי הרבנים האלו עתה – ופלפולים למדניים על שינוי נסיבות לא יועילו כאן. לכן גם אני הקטן תמכתי במועמדותו של הרב כהנא, גם אם יתכן שהייתי מעדיף לכתחילה מועמד אחר.
כל הנתונים האלו, ועוד רבים אחרים, הונחו על שולחנו של ראש הציבור הדתי-לאומי היום, השר בצלאל סמוטריץ'. הוא היה צריך לקבל החלטה איך ליישם את הבטחתו לעשות הכל כדי שבעוד כמה ימים יתמנה רב ראשי בעל השקפה תורנית-לאומית, ושהפיצול בין המועמדים השונים לתפקיד לא יגרום ח"ו פספוס של קדנציה נוספת בעניין הזה. והפור נפל: אחרי התייעצויות ולבטים רבים, ובשקילת כל צדדי העניין, החליט בצלאל שכל נציגי הציונות הדתית יצביעו בעד מועמדותו של הרב מיכה הלוי שליט"א, כאשר הסיבה העיקרית היא הבנתו הציבורית-עובדתית שלרב מיכה יש את הסיכוי הגדול ביותר לזכות בתפקיד, ומסיבות שונות לדעתו הסיכוי של הרב כהנא להיבחר קלוש.
אפשר להתווכח אם הוא צדק, ורק בשבוע הבא נדע אם ההימור הערכי-ציבורי הזה היה נכון, אבל זו החלטתו. הוא זה שיזם בזמנו את הקמת הוועדה, הוא זה שכרת לפני כן את הברית (בנושא הזה, ה'דיל' המפורסם) עם יו"ר ש"ס אריה דרעי, הוא זה שהבטיח לבוחריו שיתמנה רב ראשי תורני-לאומי, הוא מכיר לפרטי פרטים את כל צדדי העניין, וכך הוא החליט. הוא לא קבע ח"ו שהרב כהנא ראוי פחות, הוא לא חילק ציונים לאף תלמיד חכם, אלא בענווה אך בהכרת אחריותו הוא החליט את מה שהחליט - הרב מיכה הלוי הוא יהיה הנציג לתפקיד הרב הראשי, והוא בעז"ה גם יזכה בו.
אני לא יודע אם אני הייתי מחליט כך אם הייתי, וב"ה שאיני, בתפקידו. לענ"ד הנושא הערכי-ציבורי-חינוכי של עמידה על התחייבות פומבית בכל מצב אמור היה להכריע את הכף, גם אם בגלל זה יזכה תלמיד חכם אחר, שאולי לא שייך לבית המדרש שלנו, בתפקיד. אבל אני מכבד את החלטתו, ואני מציע ומבקש בכל לשון, מכל הנציגים בגוף הבוחר, ובוודאי באלו שקשורים לציונות הדתית, לבחור ביום ראשון ברב מיכה הלוי לתפקיד הרב הראשי לישראל.
אנו חייבים לא רק בכבוד תלמידי החכמים שלנו - אלא גם בכבודם של מנהיגי הציבור שלנו. בצלאל סמוטריץ' ראוי להכרת הטוב על כל פעליו לטובת העם והארץ בכלל והתורה והציבור שלנו בפרט, וזה חייב לבוא לידי ביטוי גם בגיבוי שאנו צריכים לתת להחלטותיו הציבוריות. זוהי הכרת הטוב המינימלית שמגיעה לו. הוא שקל, הוא הכריע, ואנחנו אחריו.
אז אנא, חברי הגוף הבוחר, גם אם באי נוחות מסוימת, גם אם במחשבה שהיה צריך להיות אחרת – כעת לענ"ד ראוי לבחור רק במועמד אחד לרב הראשי האשכנזי לעשר השנים הבאות – ברב מיכה הלוי שליט"א.
לב מלכים ושרים, וגם לבם של חברי הגוף הבוחר, ביד ה'. וה' יעשה הישר בעיניו.