העיתונאית עפרה לקס שיתפה בכנס ירושלים של העיתון בשבע וערוץ 7 שנערך בשדרות בתחושותיה על השנה האחרונה והשפעתה.
"אני רגילה להיות במקום של המראיינת", פתחה לקס, "אבל השנה יש הרבה היפוכי תפקידים. הרבה אנשים עושים דברים שלא חשבו עליהם. החיים התהפכו להרבה מאוד אנשים השנה. זה לימד אותי הרבה דברים".
לקס המשיכה לדבר על חשיבות נקודת המבט בחיים: "הרבה פעמים אנחנו אומרים, גם לילדים וגם לעצמנו, שהחיים שלנו קורים בהתאם לשאלה איך אנחנו מסתכלים עליהם. המוות הוא מוחלט ואין איך לשנות את זה, השאלה היא מה אני עושה עם זה".
בהתייחסות לעם ישראל אמרה: "איך אנחנו מסתכלים על מה שעובר עלינו בשנה האחרונה? על ההתמודדות בדרום ובצפון, ואני שמחה שהחטופים לא נשכחו."
היא הדגישה כי הבחירה כיצד להסתכל על הקשיים היא מתמדת: "אחרי הקושי, על מה אני מסתכלת? על מה שנווה הספיק או על מה שהוא לא יעשה יותר? על החוזקות של העם הזה או על הפדיחות?". היא לא פוסלת את הצורך להתמודד עם הכשלים, אך טוענת שחשוב גם להדגיש את הגבורה והעזרה ההדדית.
בהקשר לספר שכתבה, היא ציינה את חשיבות ההנצחה של הגבורה: "כמו שצריך לתקן את הכשלים, אנחנו חייבים ללמוד את הגבורה ולהנציח אותה".
לקס סיפרה על לוחמתה של מלי שושנה, מפקדת תורנית בתחנת המשטרה בשדרות. היא תיארה כיצד שושנה, בליל הקרב, בחרה לעלות על הגג ולמשוך את הלחימה אליהם, דבר שהציל חיים רבים: "הגיבורים של שדרות הם כל האזרחים שהיו שם".
היא הזכירה את המשפט שנווה אמר: "אני אהיה במקום שבו צריך אותי," והדגישה כי גיבורי הספר שלה פעלו לפי הצו הזה. היא גם ציינה את המקרה של ארבעה לוחמים שנלחמו בחמ"ל נחל עוז, והמשיכו להילחם גם כשלא הייתה להם תחמושת.
"המשמעות היא שאנחנו מוקפים בגיבורים", סיכמה לקס, "וזה מה שהספר מנסה להזכיר: מי אנחנו? אנשים שמנסים לעשות טוב במקומות שבהם צריך אותם. צריך להסתכל על זה ולהמשיך קדימה".