פאנל מיוחד בהשתתפות ארבע נשים אמיצות, שאיבדו את היקרים להן במלחמות, התקיים בכנס ירושלים של העיתון בשבע וערוץ 7 שנערך בעיר שדרות.
הן חלקו את סיפוריהן האישיים, את הכאב והאובדן, אך גם את התקווה והאמונה שמתוכן הן שואבות את הכוח להמשיך. כל אחת מהן מתמודדת עם האבל בצורה שונה, אך המשותף לכולן הוא הרצון להנציח את זכר יקיריהן ולהיאחז באופטימיות, למרות כל הקשיים.
דבורה עידן, סבתה של מעין שנרצחה בנחל עוז, משתפת בסיפורה של נכדתה בת ה-18, שנרצחה כשבאה לעזור לאביה להחזיק את הדלת בממד. "מעין הייתה ילדה צנועה ואהובה, עם עתיד מבטיח, שחקנית כדורעף ואהובה על חבריה. דבורה מספרת על הקשר המיוחד שהיה לה עם נכדתה הבכורה, ושואבת כוח מהמשימה החשובה להביא את בנה צחי, שנחטף לעזה".
"לא מצליחים להתאבל על מעין", היא אומרת, "כי כל הזמן עסוקים במה עוד אפשר לעשות כדי להחזיר את צחי הביתה." דבורה פונה לעם ישראל בקריאה ברורה להמשיך לפעול להחזרת החטופים.
יעל שבח, אלמנתו של רזיאל, שחייו נקטעו לפני שבע שנים בדרכו הביתה, משתפת את סיפור חייו. "רזיאל היה אדם של 100% בכל תחום בו עסק – אב מסור, מוהל, שוחט וחובש במד"א". יעל מספרת שבמשך השנים מצאה את הכוח לחשוף את כאבה ולכתוב על מה שהיא מרגישה, ואחד הכלים שלה בהתמודדות עם האבל הוא ההומור. "אין חוקים לשכול," היא אומרת, "כל אחד בקצב שלו, ובדרך שלו."
חנה וקנין כהן – אלמנתו של אוריאל הי"ד שנפל בקרב בחאן יונס, מספרת על איש החסד יוצא הדופן שהיה. גם בחייו וגם במותו, "אוריאל ייחד את עצמו בנתינה מוחלטת, דבר שהתבטא בסיפורים קטנים ומרגשים מחייו. חנה מדברת בכאב על כך שהוא ידע את הסיכון שבו היה מצוי, אך בכל זאת המשיך קדימה מתוך תחושת שליחות עמוקה להגן על המולדת. היא שואבת כוח מהאמונה והידיעה שאוריאל ידע למה הוא נכנס, ומתוך החיבור עם עם ישראל שמחזק אותה בתקופה קשה זו".
עינת אביטן, אמו של יאיר אביטן הי"ד, מספרת את סיפור נפילתו של בנה יאיר בקרב בסג'עייה. "יאיר היה ילד של אהבת חינם, שהתחבר בקלות עם כל מי שפגש. עינת סיפרה על תחושת השליחות שהייתה לבנה בחלוקת ציציות ללוחמים, ועל ההשגחה העליונה שהתגלתה כאשר גילתה את הדסקית והספרון שנשא עמו, בהם נורו הכדורים במילים 'שמע ישראל' ו'ציצית'". עינת רואה בכך סימן מלמעלה וממשיכה את שליחותו של יאיר בכך שהיא מתנדבת לבקר פצועי צה"ל ומחזקת את האמונה של הלוחמים.
למרות הכאב והאובדן האישי העצום, כל אחת מהנשים מצאה קרן אור להיאחז בה. עבור דבורה, זו האמונה שצחי יוחזר הביתה. יעל מדברת על הוודאות של האובדן כמקור לכוח, ומציינת שהאמונה והבחירה להמשיך לחיות בזכות אותן משפחות שחייהן תלויים באי-ודאות.
חנה מדברת על התחושה של חיבור ותמיכה מעם ישראל שנותנים לה כוח בכל רגע. ועינת מסיימת במילים "עם ישראל חי," כשתחושת השליחות של בנה ממשיכה להאיר את דרכה.