רגע לפני סיום השנה יצאו שני שירים חדשים המסמנים מגמה חדשה ומופלאה במוזיקה הישראלית: שירי מתחזקים שאינם מגיעים מהמגזר הדתי, המניחים 'דוך בפרצוף', מול קהל רחב מאוד, את האמונה וקיום המצוות (למרות הקושי).
מי שלא עוקב אחרי השינויים האיטיים והעקביים המתרחשים ובאים על המוזיקה הישראלית עשוי לראות בכך 'רעידת אדמה' של ממש. אך הסימנים המוקדמים החלו לבצבץ הרבה לפני שני השירים הנוכחיים; האחד 'נקודה של אור' של הזמר המגה פופולרי בציבור הכללי איתי לוי והרב יגאל כהן.
כן, ביחד, כולל קליפ. והשני 'בני ברק או ערק' של מ' המסתערב הזוכה לפופולאריות רבה בעת הזאת. מ' טרם נחשף אך הטקסט של 'בני ברק או ערק' מצליח להביא לראשונה אל קהל מסורתיים רחב את אחד הנושאים הבוערים שטרם הוגדרו ועלו על שולחן הניתוחים: משיכת הלב ל"סדום ותל אביב", ערק ובלגן, לבוש לא צנוע ולמעשה הנאה מתדר חילול האינטימיות - אל מול הרצון לקידוש האינטימיות, זוגיות, משפחה וטהרה.
הקונפליקט קשה ולא מדובר. איפשהו, שם נמצאת נקודת המחלוקת המרכזית בין אור לחושך התוקעת מתחזקים\מסורתיים רבים במקום רוחני מסוים. שהרי להתעלות במעלות הקדושה לא ממש אפשרי כשהתדר הפומבי נמשך לשדר באופן לא מודע את חילולה של האינטימיות והטהרה.
משהו תקוע מאוד ונשאר על 'מצוות מרגשות' כמו הדלקת נרות או מאמץ לשמירת שבת בלי טלפון. זה יפה ומרגש, אך כדי להתקדם, להתעלות ולהתקדש ברוחניות - צריך לוותר על הנושא המרכזי-טבעי המושך את הלב ולקדש את האינטימיות.
למ' נשמע שברור על מה מוותרים, למרות הקושי ומשיכת הלב. עכשיו הוא מעביר את זה הלאה על כנפי הפופולריות שזכה לה ב'אני חוזר' בו סיפר על הכאב והקרב. מישהו היה צריך לעשות סדר בבילבול הזה ומ' עושה זאת באותנטיות, עם קול נוגע, מפיקים משופשפים, סיפור הסתרת פנים מסקרן שלא ידענו כמותו מאז 'השרוף' וכל זה - בדור בו אי אפשר לצנזר אותך והקהל יכול להצביע בצפיות מרובות או להתרדד עם פופ מחלל אינטימיות. מהתגובות הרבות אפשר להסיק שהקהל המסורתי שהיה קרוע בין העולמות השתוקק למישהו סמוי שיעשה לו סדר בבלגן על הלב הנסתר.
הכותב הוא יוצר מוזיקה, סרטונים, טקסטים ומנהל סושיאל. לאחרונה יצא סרטו העצמאי "מדריך למתבונן האמיץ" והשיר "שער הרחמים"