תכנית האלופים שהציע אלוף במילואים גיורא איילנד נועדה לפתור את המלכוד שבו נמצאת ישראל – הסיוע ההומניטארי לעזה הוא תנאי לקיום הלגיטימציה הבינלאומית, והוא גם המאפשר לחמאס להתקיים ולהמשיך בלחימה.
לפי התוכנית תורה ישראל לאוכלוסייה הערבית בצפון הרצועה להתפנות, תעצור את הכנסת הסיוע לשטח שהתפנה, וכך תכניע את אלפי המחבלים שכנראה נשארו שם.
התוכנית הזו תועיל אולי מבחינה טקטית, ותגרום לאבדות משמעותיות למחבלים, אבל לא תשנה את המשוואה ולא תפתור את המלכוד. חלק מהמחבלים יתפנה כנראה ביחד עם האזרחים, ויפנה את נשקו לגזרות אחרות. חלק אחר ישרוד זמן ארוך למדי על המלאים שקיימים בשטח, וכשיאזלו המלאים יתגנב החוצה לאזור ההומניטארי. לא סביר שהמחבלים ייכנעו בגלל הרעב.
במוקדם או במאוחר, תוך כמה שבועות לכל היותר, תדעך הלחימה העצימה, צה"ל יפנה את כוחותיו למיצוי הזדמנויות אחרות, ותתחיל הסתננות של אזרחים לצפון הרצועה. צה"ל יתקשה לעצור בירי תנועה של משפחות, הזרם יגבר, ובסופו של דבר נחזור למצב שבו אנחנו נמצאים היום. כל עוד יש מבנים שאפשר לנצל בצפון הרצועה, ויש צפיפות וחשיפה לקור ולגשם באזור ההומניטארי, יהיה מי שייקח את הסיכון ויחזור לצפון הרצועה.
הדרך היחידה לצאת מהמלכוד היא שליטה ישראלית בסיוע ההומניטארי. על ישראל לקבל לידיה את הסיוע, להקים מרכזי חלוקה, לרשום את האוכלוסייה, ולפזר את הסיוע לפי בתי אב. המהלך הזה ישלול מחמאס את קו החיים, יאפשר נגישות למודיעין אנושי, ויאותת לעולם שישראל נחושה להשמיד את החמאס ויהי מה. עשרות מעטות של מרכזי חלוקה על גבולות המרחב ההומניטארי יאפשר נגישות לכל האוכלוסייה, ומנגד יהפוך את החיים מחוץ לאזור ההומניטארי לבלתי אפשריים. אין סיבה שמרכז חלוקה אחד לא יטפל באוכלוסייה של מאה אלף ערבים. אם מניחים שבכל בית אב יש כעשר נפשות, וכל בית אב מקבל חבילת סיוע שמספיקה לקיום של שבוע, יטפל המרכז בחלוקה של כאלף וחמש מאות חבילות סיוע ביממה, או כמאה בשעה. מרכז חלוקה מודרני, ממוחשב, וממוכן, יעמוד במשימה בקלות.
החיסרון בקבלת האחריות לסיוע הוא החשש שבכך תאלץ ישראל לקבל אחריות על כל הטיפול באוכלוסייה כולל חינוך, בריאות, תשתיות, בטחון פנים, וכל שאר המשימות שממשלה אחראית להן. אין בממשלה ובצה"ל שום התלהבות להקים ממשל צבאי.
החשש הזה נובע מחוסר הבנה בתפקיד של צבא שפועל בתוך אוכלוסייה אזרחית. הטיפול באוכלוסייה שנמצאת בשדה הקרב או משופעת מהקרב אינו מעשה של שלטון צבאי אלא הוא חלק ממעשה המלחמה. לא הממשלה אחראית עליו אלא היחידה הטקטית שבגזרתה נמצאת האוכלוסייה האזרחית. כדי לממש את האחריות הצבאית לטיפול באוכלוסייה האזרחית באזור הלחימה מוצב בכל גדוד מתמרן קצין אוכלוסייה, ובכל מפקדה מתוקנן מכלול או מרכז לטיפול באוכלוסייה. קציני האוכלוסייה לא אחראים על חינוך ותשתיות אלא הבטחת הביטחון והספקת צורכי המינימום לקיום.
הקמת מרכזי חלוקה ושליטה בסיוע מחייב כמובן הקצאת משאבים. יידרשו כוחות לאבטחת המרכזים והעובדים בהם. יידרשו קציני קישור דוברי ערבית כדי לתאם את החלוקה, ויהיה צורך לאבטח אותם.
תידרש תשתית פיזית של מחסנים, מחשוב, התבצרות, צירי תנועה, ובוודאי גם שליטה בתצפית ובאש על כל המרחב שמסביב למרכזי החלוקה. זו לא משימה פשוטה, ואין להקל בה ראש, אבל זוהי הדרך היחידה לפרוץ את מעגל הקסמים, ולנצח את המלחמה.