שני מושגים חשובים שהפכו לחלק מחיינו הציבוריים הם הטעיה מתוחכמת ומטרתם לעקר את הדמוקרטיה שלנו – המושג "שלטון החוק" והמושג "שיקולים פוליטיים".
המונח "שלטון החוק", מונח כל כך הגיוני ומתבקש, הפך לכלי בשירות המשפטנים ליטול לעצמם את הסמכות שנתונה לנבחרי הציבור, ולהפוך אותנו לדיקטטורה של משפטנים. מי יכול להתנגד לשלטון החוק? המונח הזה נטבע כך שהיפוכו לא יעלה על הדעת. כאילו היפוכו של שלטון החוק הוא שלטון העבריינות. זוהי הטעיה מתוחכמת.
שלטון החוק, כפי שמשתמשים בו המשפטנים שלנו, אינו היפוכו של שלטון העבריינים אלא היפוכו של שלטון העם. בדמוקרטיה שלנו העם מצביע בבחירות, ממנה נציגים ומאציל להם את כוחו לשלוט לתקופה של ארבע שנים. הנציגים האלו, חברי הכנסת, ממנים מתוכם ממשלה, לממשלה מוענקות סמכויות כפי שקובעים חברי הכנסת, וחברי הכנסת מפקחים על פעולתה.
השלטון, כלומר פעולות הממשלה, הוא שלטון העם. פעולות הממשלה כפופות לחוק כפי שניסחו אותו נבחרי העם, ואפשר לשנות את החוק מפעם לפעם כפי שנבחרי העם יחליטו. אנחנו חיים בשלטון העם, לא בשלטון החוק, והחוק הוא כלי בידי נבחרי העם לממש את שלטונם.
המונח "שיקול פוליטי" משמש גם הוא להטעיית הציבור. בפי המשפטנים שיקול פוליטי הוא שימוש בכוח השררה לתועלתו האישית של הפוליטיקאי, ההפך משיקול ממלכתי. המונח הזה נועד לחזק את התפיסה שהפוליטיקאים הם מטבעם מושחתים, וכולנו צריכים להודות למשפטנים שעומדים בפרץ ומחייבים את הפוליטיקאים לשקול את השיקולים הנכונים.
למעשה הסיכוי למצוא פוליטיקאי מושחת הוא כנראה בדיוק אותו הסיכוי למצוא יועץ משפטי או שופט מושחת. פוליטיקה אינה מילה גסה. ההבדל הוא שבידי המשפטנים הכוח לחקור, לתבוע ולהרשיע, ובידי הפוליטיקאים אין כוח כזה.
המשפטנים, ברצונם לבצר את מעמדם, מתארים כל חלופה לשלטונם כ"שיקול פוליטי". צריך להזכיר למשפטנים ששיקול פוליטי הוא לב הדמוקרטיה. פוליטיקה אינה מילה גסה אלה דרך המימוש של הדמוקרטיה, ופוליטיקאי אינו אויב העם אלא נבחר העם שמייצג את היותנו אנשים חופשיים. נבחרי העם ממנים לתפקיד את מי שיוציאו לפועל את המדיניות שלהם, יביא להצלחת המדיניות הזו, וכך גם יתחזק מעמדם ורצון הציבור לבחור בהם. זוהי פוליטיקה, דמוקרטיה במיטבה, וכך היינו רוצים שיקרה.
צירוף המונחים האלו נועד להחליף את שלטון העם בשלטון המשפטנים. כפיית "שלטון החוק" משמעותו שהמשפטנים ייעצו, כלומר יכתיבו, לנבחרי העם מה מותר ואסור שיהיה כתוב בחוק, המשפטנים יכתיבו לממשלה איך לפרש מה כתוב בחוק, והמשפטנים גם יוכלו לפסול חוק או לפרש חוק קיים לפי רצונם.
מניעת "שיקול פוליטי" משמעותו שהמשפטנים יכתיבו לממשלה איך למנות ואת מי למנות, כפי שהם יחליטו לפרש את החוק, והמשפטנים יאשרו או לא יאשרו כל פעולה של הממשלה כפי שהם מבינים, ויקראו לזה שלטון החוק. צירוף המונחים האלו משמעותו שהמשפטנים, ולא נבחרי העם, שולטים במשטרה, בצבא, בחברות הממשלתיות, בתקציבים, וכל כלי אחר שבו יכול הפוליטיקאי, כלומר נבחר העם, לממש את מדיניותו.
העימות האחרון בין הממשלה ליועצת המשפטית על מינוי נציב שירות המדינה מדגים היטב איך משתמשים המשפטנים בשלטון החוק כדי ליטול לעצמם את כל סמכויות השלטון.
מינוי של פקיד בכיר - נציב שירות המדינה, רמטכ"ל, מנכ"ל משרד ממשלתי, יועץ משפטי לממשלה - מינוי כזה הוא אחד הכלים החשובים למימוש מדיניות. השרים אינם אנשי מקצוע בתחום שעליו הם מופקדים, וכדי לתרגם את מדיניותם להנחיות מקצועיות הם זקוקים לאנשים הנאמנים עליהם ויש להם גם כישורים מקצועיים להנחות את המערכת הכפופה להם. כל מינוי, וכך ראוי שיהיה, נעשה משיקולים פוליטיים.
האם מעלה מישהו בדעתו שמפקד חטיבה ייבחר על ידי ועדה ציבורית שהרכבה ייקבע בהסכמה בלבד בין מפקד האוגדה ליועץ המשפטי של האוגדה? מפקד חטיבה נבחר על ידי מפקד האוגדה, ובאישור הרמטכ"ל, על פי כישוריו, ניסיונו, התאמתו לתפקיד ויכולתו לממש את תוכניות מפקדיו.
אם לא ייעשה כך לא נוכל לראות במפקד האוגדה אחראי על מה שקורה אצלו באוגדה. מינוי של פקיד ממשלתי בכיר לא שונה באופן עקרוני. אם לא תוכל הממשלה למנות אדם שיממש את מדיניותה לא נוכל לראות בממשלה אחראית לפעולותיו. אי אפשר לדרוש מהממשלה להיות גננת של כל פקיד בכיר ולוודא בשיטות של מיקרו ניהול שפעולותיו מתאימות למדיניות הממשלה. הממשלה זקוקה לאנשים שהיא מאמינה בהם, ויממשו את המדיניות בעצמם. זה לא יקרה אם הסמכות למנות ניטלת מהממשלה ועוברת ליועצת המשפטית.
אפשר וראוי שתהיה ועדה ציבורית שתבדוק את המועמד, ותייעץ לממשלה על כישוריו והתאמתו. אם החליטה הממשלה למנות בניגוד להמלצה יוכל הציבור לשפוט בצורה מושכלת את הפעולה הזו, ויביע את דעתו בבחירות הבאות. היועצת המשפטית עצמה, כפי שכולנו זוכרים, מונתה בתהליך שהיה רחוק ממושלם.
אפשר לטעון שהעברת סמכויות הממשלה ליועצת המשפטית הוא גם שלטון העם מפני שהיועץ המשפטי הוא מינוי של הממשלה וכך הוא פועל של העם. לפי הטענה הזו אם היועץ לא פועל למימוש מדיניות הממשלה יכולה הממשלה לפטרו ולמנות לעצמה יועץ משפטי אחר. אילו היינו בדמוקרטיה מתפקדת, תחת שלטון העם, לפני שהושלט עלינו שלטון החוק, היה בטענה הזו ממש.
בפועל הממשלה לא יכולה לפטר את היועץ המשפטי לממשלה, למרות שכך כתוב בחוק. ראשית העילה והדרך לפטר את היועצת היא כפי שקבע החוק, כלומר כפי שתבחר היועצת לפרש את החוק. סביר שעם העלאת הנושא לדיון יצא מכתב חריף למזכיר הממשלה למה העלאת הנושא לסדר היום של הממשלה היא לא חוקית.
שנית כל פעולה ממשלתית כפופה לביקורת שיפוטית, כלומר לדעתם הסובייקטיבית של שופטים, שיכולים לפסול כל חוק או לפרש אותו בניגוד גמור לתוכנו. סביר שאפילו תחליט הממשלה לפטר את היועצת תוגש על כך עתירה, והשופטים יחליטו כמובן שההחלטה לא מידתית, לא סבירה, קיימת מניעה משפטית למהלך, העילות שבגינן מבקשת הממשלה לפטר את היועצת לא עולות לכדי רמה קריטית של חוסר התאמה, ועוד שלל ניסוחים מופלאים שמאחוריהם עומדת עליונות המשפטנים על העם.
מכאן שכל סמכות שתובעת לעצמה היועצת המשפטית היא סמכות שניטלת מנבחרי העם ועוברת לפקיד בכיר שרואה את עצמו מעל העם, ומאחוריו עומד בית משפט שכפוף רק לעקרונותיו הסובייקטיביים.
אי אפשר למנוע מהמשפטנים להשתמש במושג שלטון החוק, יש אצלנו חופש דעה והוא יקר לליבנו, אבל חובה עלינו להבין מה עומד מאחוריו.