מירי גד מסיקה מנהלת התקשורת והתדמית בקיבוץ בארי מודה בראיון לערוץ 7 כי לעולם לא תצליח לעכל את מאורעות הטבח הבלתי נתפס לפני שנה.
"לא יאומן שעברה כבר שנה מאז אותה שבת שחווינו פה בקיבוץ בארי. איבדנו 102 חברים מאז אותה שבת ורק לפני שלושה שבועות נרצחה כרמל גת במנהרות החמאס בשבי. שלושים מהחברים שלנו נחטפו באותו יום, עשרים מהם חזרו בעסקה ועשרה לצערנו עדיין נמצאים שם. היה לנו מאוד חשוב, לאורך כל השנה הזאת, לספר כל הזמן את הסיפור שלנו, שאף אחד לא ישכח את הטבח הנוראי שעברנו כאן, את החברים שלנו שנרצחו באותו יום וכמובן את החטופים שעדיין שם. זה משהו שאי אפשר לנרמל אותו או לשכוח אותו", אומרת גד מסיקה.
היא מוסיפה "אי אפשר לעכל מוות של 102 אנשים שהכרת. יש ימים שזה קשה מאוד וזה נראה כמו חלום בלהות שהוא לא אמיתי. כשאני חושבת על חברים שלי שכבר לא איתנו זה קשה לי. אלה אנשים שהייתי קרובה אליהם המון שנים. אני לא חושבת שאצליח אי פעם להכיל שכל כך הרבה אנשים כבר לא איתנו".
ועם זאת היא רואה גם נקודות אור. "אם לא היה אור, כנראה שלא היינו עומדים כאן. אני מאמינה שבקצה כל מנהרה, גם אם אנחנו לא תמיד רואים אותו בוודאות ובבהירות, האור נמצא שם. נכון, איבדנו כל כך הרבה ועבר עלינו האירוע הכי נוראי שקרה אי פעם במדינת ישראל, אבל זו לא קלישאה שהחיים חזקים אלא זו האמת. יש בכולנו כוחות הרבה מעבר למה שאנחנו מדמיינים שיש בנו. אם אנחנו לא נקום מהשבעה באוקטובר אז נשקע. הברירה היחידה שיש לנו היא פשוט לקום ולצמוח מזה".
היא משחזרת את נס ההצלה האישי שלה. "לקחתי על עצמי לספר את הסיפור שלי ואת הסיפור של בארי כמה שיותר. מבחינתי זה אומר לחיות בעצם את הדבר הזה שוב ושוב. כי שום דבר נורמלי לא היה בשעה אחת ורבע כשהמחבלים נכנסו אלינו הביתה וניסו לפוצץ את דלת הממ"ד וכשלא הצליחו פשוט הציתו לנו את הבית. קיבלנו החלטה לקפוץ מחלון הקומה השנייה כשהבית שלנו בער. הבן שלי ריסק את כף הרגל שלו בקפיצה. יש ניסים בעולם הזה. השכנים שהיו מולנו פשוט ראו אותנו דרך חלון המטבח שלהם, סימנו לנו עם הידיים, והגיעו אלינו.
אני לא יודעת אם הם לא הבינו את גודל האירוע, או שהם היו פשוט ממש ממש אמיצים, אבל אני חושבת ששתי התשובות נכונות, והרבה בזכותם ניצלנו ואנחנו כאן היום. ירו עלינו גם באוטובוס הפינוי וניצלנו. היה לנו נס, היינו יכולים לא להיות פה", מסכמת גד מסיקה.