עינת, אמו של סמ"ר יאיר אביטן הי"ד, לוחם בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים שנפל בקרב בסג'עייה שבצפון הרצועה, מספרת בראיון לערוץ 7 על המוסיקה בחייו של בנה בכורה, על האמונה הגדולה שלה במשימה שבנה השלים ועל זו שהוא עוד פועל ומשלים.
"יאיר היה ילד מוקף בהמון חברים מסוגים וצבעים שונים. הוא אהב את כולם, בדיוק כמו המוסיקה הרוויה במנגינות ותווים ונוצרת הרמוניה מכל הסוגים והמינים", אומרת עינת ומספרת על בנה שאהב מוסיקה והתחיל בלימוד הגיטרה לבד למרות שהוצע לו ללמוד עם מורה. "הוא אמר שהוא רוצה להתחיל לבד".
יאיר התחבר לסוגים שונים ומגוונים של מוסיקה וכעת, להנצחתו נפתח מיזם לרכישת מאה גיטרות לזכרו של יאיר. היעד הרחב יותר הוא בניית חדרי מוסיקה וחלוקת הגיטרות לפצועים צה"ל, חיילים או מפונים שאין באפשרותם לרכוש גיטרה. "את חדרי המוסיקה אני מניחה שנרצה לבנות דווקא בישובי העוטף שהושחתו על ידי המחבלים ולבנות שם עולם מלא בהרמוניה וניגון".
עינת מספרת על ילדותה כמי שגדלה בבית מסורתי ולמדה בבית ספר חילוני, התגייסה לצה"ל ודווקא במהלך השירות החלה אצלה התעניינות בדת ובתורה. מחברה שהגיעה מבית דתי היא ביקשה הדרכה בצעדים הראשוניים ביותר של המצוות ומכאן והלאה הלכו הדברים והתחזקו בחייה. כיום היא עוסקת בפילוסופיה היהודית גם במסגרת אקדמית.
"בלב אני מרגישה את הקב"ה בכל רגע נתון. גם המוות של יאיר היה סוג של שליחות בעיניי. יאיר היה צריך לבצע את השליחות שלו, ואני מאמינה שהשליחות שלו הייתה חלוקת ציציות ללוחמים. כמה שבועות לפני שהוא נהרג אספתי כספים לרכישת ציציות אחרי שכשהייתי שואלת אותו מה חסר לו הוא היה אומר שלא חסר כלום חוץ מציציות", היא מספרת ומציינת כי מקבלי ומבקשי הציציות הם "ברובם חילוניים, חלקם לא יודעים איך להניח תפילין אבל כשהם יוצאים לשדה הקרב הציצית היא האפוד הרוחני שלהם".
בעקבות בקשתו של יאיר נאספו כספים למשימה מתורמים רבים, אלא שכאשר הגיעה לרכוש את הציציות נאמר לה שהמוצר אזל. "אמרתי לעצמי שהם צריכים להיכנס לסג'עייה ביום שישי. איך הם ייכנסו בלי ציציות? זה לא הגיוני. ניסיתי להפעיל קשרים אבל כלום לא הלך לי, וביום רביעי לפני שהוא נכנס הוא אמר שהגיע הרב של החטיבה עם הרבה ציציות, תשמרי את כל הכסף לפינוק ללוחמים. אני הולך עכשיו לחלק את הציציות לכולם".
יאיר אכן חילק את הציציות. בשבת שלאחר מכן יאיר נהרג. הוא היה היחיד שנפגע כאשר רימון שנזרק לעבר הכוח לא התפוצץ וממטחי היריות שנורו עליהם איש מהלוחמים לא נפגע למעט יאיר. "אני מאמינה שברגע שהוא נפגע הוא יצא מהגוף שלו וסוכך עליהם. הוא עשה את השליחות שלו. חוץ מהדסקית של הצבא הייתה לו גם דסקית שעליה היה כתוב שמע ישראל ולידה ספרון. אחד הכדורים פגע בין שמע לישראל וכשפותחים את הספרון רואים שהכדור נכנס במילים 'ציצית' 'בכל נפשכם' ו'מלקוש', קיבלנו סימן משמים שזה היה מדויק".
ממשיכה עינת ומספרת על המיזם אותו פתחה עם שותפות תחת הכותרת 'סיירת תהילים 890'. כיום מונה הקבוצה השותפה למיזם כ-120 הורים, סבים וסבתות, בנות זוג, אחים ואחיות וכל אחד בוחר איזה יום הוא קורא בתהילים או תיקון כללי ונשמת כל חי. כך נקראו מאות ספרי תהילים להצלחת הלוחמים ו"אנחנו זוכים להרבה ישועות. זו הדרך שלנו כעורף להתחבר למי שבשטח".
עוד מציינת עינת כי הצבא מייחד מקום על המצבה הצבאית של חללי צה"ל לכיתוב של משפט או פסוק בתחתית הטקסט הרשמי שנכתב על המצבה. "בראש השנה קראתי תהילים ונתקלתי בפסוק שקראתי כבר עשרות פעמים 'ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם', נצרתי והרגתי שהקב"ה ויאיר אומרים לי שזה הפסוק שצריך להיות חרוט על הקבר. זה פסוק שמאוד מאפיין את יאיר שאמר שהוא חייב לגמור את כל המחבלים שעשו לנו שואה בשבעה באוקטובר. הפסוק הזה עדיין מנציח אותו ואני מאמינה שגם במותו הוא ממשיך לרדוף את האויב. החברים שלו חזרו מלבנון כשהם שלמים ובריאים ושם הם מצאו כמויות של אמל"ח, ואני מאמינה שהוא פקח להם את העיניים, התווה להם את הדרך ואמר להם איפה זה נמצא. הוא רודף את האויב ונלחם עם החברים שלו כתף אל כתף".
על הרוח האופטימית שהיא מקרינה אומרת עינת כי מעבר למשפחה שעוטפת אותה ועליה היא מודה לקב"ה, "אנחנו מקבלים הרבה כוח מעם ישראל. בשלושה וחצי החודשים האלה אנחנו רואים את הדבר המושלם הזה שנקרא עם ישראל במלוא הדרו. אני תמיד אומרת שאין לי שום טענה כלפי הקב"ה על שהוא לקח את הבן שלי. יש לי רק שאלה אחת, עם כל הטוב הזה שאני מקבלת מעם ישראל, איך עוד לא זכינו בגאולה? יש עמותות מדהימות ואנשים מדהימים שעושים דברים כל כך יפים ומדהימים".