האחדות שאנחנו מכירים היטב ממתן תורה – כדברי רש"י על הפסוק "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, ב) – "כאיש אחד בלב אחד", חייבת ללוות אותנו גם בעבודת יום הכיפורים, וגם בברכה שאנחנו מקבלים בשמחת תורה, בקריאת פרשת "וזאת הברכה".
בפרשת עבודת יום הכיפורים, בתחילת פרשת אחרי מות, שאותה נקרא בע"ה ביום הכיפורים בבוקר, הפתיחה היא: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג). על המילה "בזאת", אומר הרמב"ן שמדובר בסוד, ומביא את המדרש (ויקרא רבה פרשה כא) המבאר זאת על דרך הרמז. אנחנו לא נעסוק כרגע בנסתרות, אלא ברובד הגלוי שבמדרש. הרמב"ן מביא מהמדרש עשרה דברים שביחס אליהם נאמרה המילה "זאת" בתורה, בנביאים או בכתובים, כגון "זאת ירושלים", "וזאת התורה" ועוד. גם פרשת "וזאת הברכה", שאותה נקרא בשמחת תורה מתחילה במילה "וזאת", וגם שם (דברים לג, א) מזכיר הרמב"ן את הסוד הנסתר במילה "זאת".
מהי המשמעות של המילה 'זאת'? באופן פשוט, הכוונה היא למשהו מוגדר שרואים אותו בעיניים. ואכן, בכל המקומות – בהופעת הקשת ("זֹאת אוֹת הַבְּרִית", בראשית ט, יב) בברית המילה ("זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ", בראשית יז, י), בשבת ("אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ", ישעיהו נו, ב), ובשאר המקומות שנאמרה בהם המילה "זאת" – היא מביעה קרבת אלוקים בהירה וברורה, שבאה לידי ביטוי במשהו מסוים.
לאור זאת, נתבונן בעבודת יום הכיפורים. בעבודת יום הכיפורים הכהן הגדול מתעלה למדרגה הגבוהה ביותר שאליה יכול אדם להגיע, בכניסתו אל קודש הקודשים. אמנם, עבודת יום הכיפורים אינה מוצגת בתחילת הדברים כעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, אלא כסדר הפעולות הנדרש לכניסה לקודש הקודשים: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ". כחלק מתהליך הכניסה, צריך הכהן הגדול להביא פר לחטאת ואיל לעולה ממנו עצמו, לכאורה כקרבנות פרטיים. אך בנוסף לכך, כחלק בלתי נפרד מהתהליך, עליו גם להביא קרבנות מטעם העם: שני שעירי עזים לחטאת ואיל לעולה.
קרבנות העם חייבים להיות מכספי תרומת הלשכה שבה כולם שותפים: "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט" (שמות ל, טו) – כולם ביחד מביאים את מחצית השקל. אפילו הבגדים של הכהן הגדול צריכים להיות בגדים של כלל ישראל, כי עבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול בנויה על כך שכל ישראל שותפים בעבודתו.
ישראל שותפים בעבודה גם ברבדים נוספים. עבודת המקדש היא מערכת שלמה שבה כל אחד ממלא את תפקידו: כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם וישראל במעמדם. כולם ביחד מגיעים לשם, המשנה מתארת שעוד לפני הנץ החמה היתה העזרה מלאה באנשים שבאו לצפות בעבודת הכהן הגדול. אנו אף מזכירים בתפילתנו את המשנה המתארת את ההשתחוויה ההמונית של הכהנים והעם, כשהם היו שומעים את שם ה' המפורש, יוצא מפיו של הכהן הגדול בקדושה ובטהרה. מכוח ההתכנסות הזאת היה הכהן הגדול נכנס אל קודש הקודשים. ומה עושה הכהן הגדול לפני ולפנים? מתפלל על כלל ישראל!
אותו יסוד מתבטא לראשונה בעלייתו של משה רבנו להר סיני. משה אינו עולה להר סיני מאהבת ה' אותו כאדם פרטי, אלא מכוח כלל-ישראל, שישים ריבוא, שעומדים שם כאיש אחד בלב אחד. מכוח זה משה יכול לעלות לקבל את התורה. על כך נאמר: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ד, מד). כפי שהסברנו, המילה 'וזאת' מביעה קרבת אלוקים בהירה וברורה, ובמתן תורה כמובן ישנה הופעת שכינה מיוחדת ובהירה. אותה הופעה הולכת וממשיכה לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.
למעשה, הופעת השכינה ממשיכה איתנו לשמחת תורה : "וזאת הברכה" ו"וזאת ליהודה". בפרשיה זו נאמר: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לג, ה). הברכה בנויה על כך שכל עם ישראל נמצא ביחד. אפשר לברך כל שבט בנפרד, אבל בסוף כולם חייבים להיכלל ביחד. יסוד זה מתבטא גם בברכתו של יעקב בפרשת ויחי: "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם" (בראשית מט, כח).
ברכת ה' מגיעה מלמעלה למטה, והיא מבוססת על עבודת יום הכיפורים שמגיעה מלמטה למעלה. אנחנו מטפסים גבוה ככל יכולתנו, ומתוך כך זוכים לברכת ה' שתחול עלינו. "כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה" (תהילים קלג, ג). מתוך ירושלים, הר ציון, מופיעה הברכה על כל העולם כולו, והברכה הזאת מגיעה עד הבית של כל אחד. "לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" (יחזקאל מד, ל) – זו הופעה אלוקית של ברכה שמגיעה, וגם היא צריכה שעם-ישראל יהיה מאוחד.
כאשר בימינו מזכירים במשפט אחד את יום כיפור ואת שמחת תורה, אנו נזכרים מיד בשתי המלחמות הנוראות האלו, שבהן האויבים תקפו אותנו כשלא היינו מוכנים, בזמן שעסקנו בבקשת קרבת אלוקים. אבל בשתי המלחמות האלה, עם ישראל התעורר והתאחד מיד, ופעל ככל יכולתו להילחם באויבים.
אנחנו עדיין לא יודעים איך תיגמר המלחמה הזאת, אבל אנחנו יודעים שהקב"ה אוהב אותנו והוא קרוב אלינו. אנחנו מתפללים להקב"ה,שיחתום את כולנו לחיים טובים ולשלום, שתהיה לנו שנה שבאמת מרגישים בה את קרבת האלוקים באופן גלוי, ברור ונוכח. שנזכה לראות את חיילינו חוזרים עטורים בעטרת ניצחון, את החטופים חוזרים לביתם בריאים ושלמים, את הפצועים נרפאים ומשתקמים, ואת כל המפונים חוזרים לבתיהם בשמחה ובנחת. אנו מתפללים ש"וזאת הברכה" תלווה אותנו כל השנה, ומתוך כך יתקיים בנו בע"ה גם מה שנאמר בסוף הברכות: "וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" (דברים לג, כט).