רונן צור, יועץ לניהול משברים ולשעבר ראש מטה משפחות החטופים, התארח באולפן ערוץ 7 והסביר את קריאתו לכבוש שטחים ברצועת עזה ובלבנון כדי להגביר את הלחץ שיוביל להשבת החטופים.

"אני מסתכל על ההיסטוריה הלא רחוקה של מדינת ישראל ומה עשו מנהיגי ראשית המדינה - אם זה לוי אשכול, דוד בן גוריון, יצחק רבין. הם כבשו שטחים של האויב שהכריז עלינו מלחמה. אני שואל את עצמי 'מה ההבדל?' חמאס הכריז עלינו מלחמה, חיזבאללה הכריז עלינו מלחמה. אנחנו מבינים את הצורך במרחב הביטחון של האזורים האלה כדי להגן על היישובים. צריך לחזור לתפיסה של מנהיגי ראשית המדינה, שהיו אנשי שמאל על מלא, ולכבוש את השטח כדי לאפשר את ההגנה על הגבולות. זה האתגר שהממשלה הנוכחית צריכה לאמץ בלי לחשוש", טוען צור.

הוא מוסיף "אני מדבר על שטח שיאפשר למדינת ישראל להשליט בו שלטון ישראלי. לא רצועת ביטחון בסגנון צד"ל כי ראינו שזה כושל. אותם תושבים שיעים של הכפרים שהפכו להיות כפרי חיזבאללה ודרכם היתה צריכה להתבצע תוכנית הפלישה למדינת ישראל צריכים להיות תחת שלטון ישראלי. כמובן, שאם ברבות השנים כפי שקרה עם מצרים וירדן, יתברר שניתן להגיע להסכם שלום עם מדינת לבנון, אז אפשר יהיה לדון בהחזרת השטחים האלה. בינתיים ישראל צריכה להגן על התושבים שלה ולא לחשוש מהמילה 'כיבוש' או מטרמינולוגיות שהיו כביכול פסולות בעבר".

צור מתייחס גם לקונספציה ולהשפעה שלה על הלחימה בעזה מול הלחימה בלבנון. "אני שואל את עצמי בחודש האחרון איך לקח לנו להכניע את חמאס עשרה חודשים ולפרק את ליבת התשתית של חיזבאללה לקח ארבעה עשר ימים? לכאורה הדברים לא מתיישבים עם ההיגיון, אבל זה כנראה נובע מאותה קונספציה, שמהדרום צפויה לנו בעיה פחות משמעותית מאשר מהצפון.

הסתבר לנו שבצפון נערכו להשמדתה של מדינת ישראל, כמו בדרום, כמו באיראן. בתנאים שנוצרו, טוב שצה"ל התעשת ומכה קשות את החמאס וחיזבאללה שצריכים להגיע עד כדי השמדה. גם האיראנים צריכים לשלם מחיר כבד, עד רמת איום על היכולת של המשטר הזה להתקיים. אני בטוח שבמערכת הביטחון יודעים איך להוביל למציאות הזו".

צור מספר על מפגש עם אליהו ליבמן, שבנו נרצח במסיבה ברעים אך היה נחשב חטוף במשך חודשים, ושפך מבחינתו אור על הצורך של ייצור שיח פנימי מאחד. "היוזמה למפגש עם אליהו ליבמן הייתה של מירה לשם, אשת טלוויזיה מהציונות הדתית, שהתנדבה במטה החטופים. היא עבדה לצידנו ביום ובלילה לטובת המשפחות והתפתח שיח מאוד כואב על כך שאנחנו לא רואים מספיק משפחות מהציונות הדתית, מהעולם החרדי ומעולם הימני והביביסטי. כי הנושא היה מעל לכל מחלוקת פוליטית.

נפגשנו וזה היה מאוד מרגש. מה שכולנו ללמוד מזה, זה לא להשאיר למתווכים להעביר מסרים בינינו, אלא לדבר אחד עם השני ולנהל את המחלוקות. בתום המפגש הזה, לא בטוח שאליהו ליבמן ואני הסכמנו על הרבה מאוד מהדברים שאנחנו חלוקים עליהם. אבל הבנו אחד את השני הרבה יותר טוב. הוא הבין שלי אין שום כוונה לעשות את מה שאולי ייחסו לי אנשי זדון, ואני חושב שגם אני הבנתי את הדאגה העמוקה של אליהו ליבמן, שאגב איבד את אחיו בפיגוע לפני כן, לביטחונו של עם ישראל ולחשש ששחרור של רוצחים יוביל לפגיעה בחפים מפשע. אז איך מיישבים את זה? אני בטוח שאפשר להגיע לפתרון אבל צריך לדבר אחד עם השני וצריך לכבד אחד את השני".

צור מגיב לטענות לפיהן פעילותו במטה החטופים הייתה כדי להפיל את הממשלה. "מה זה אומר? זה אומר שאם אתה לא שייך לאזורי פולחן האישיות לנתניהו אתה לא יכול לעשות שום תפקיד שהוא ציבורי? שום תפקיד שיש בו ערך עצום לחברה הישראלית? הכל נשפט על פי מידת התמיכה בנתניהו. אני לא קראתי לאף אחד להביא אותי לשם. המשפחות פנו והקמנו את זה איתן. הם ידעו שפוליטיקה לא נכנסת למטה. אני לא דיברתי עם אף אחד לא על נתניהו ולא על בחירות. להפך, מנעתי מחלק מהמשפחות לדבר כנגד נתניהו, בשפה שמדברים היום".

"הייתה לי תקרית עם עינב צנגאוקר, האמא הלביאה היקרה הזו, שכאשר ידעתי שהיא הולכת לנאום ישירות נגד נתניהו, מנעתי את זה וסידרנו את הדברים באופן שהיא תנאם מבלי לגרום לאנשים שהם תומכי נתניהו להתרחק מהתמיכה במשפחות החטופים", מגלה צור.

"אני שולל את התובנה הזאת שאומרת שכל דבר בישראל וכל מינוי צריך להישפט על פי מידת התמיכה בנתניהו. אלה סממנים של פולחן אישיות, אלה סממנים של פשיזם, אלה סממנים מסוכנים כי מחר זה יתהפך. מחר יבוא שלטון אחר והוא ידרוש פולחן אישיות למנהיגים מהצד השני. אני לא אסכים לזה ואני מקווה שגם בימין לא יסכימו לזה", הוא מוסיף.

לדעתו, גם אין באמת מושג שנקרא 'עסקה בכל מחיר', למרות הטענות בנושא. "מה זה המושג הזה בכל מחיר? אין קריאה לשחרור בכל מחיר או לעסקה בכל מחיר. פשוט אין כזה דבר. הקריאה 'עכשיו' נולדה כקריאה ספונטנית של משפחות החטופים בראשית האירוע סביב אוקטובר, כאשר תחושת הבהילות והדחיפות לשחרר את החטופים, בעבעה אצל כולם - בדיוק כפי שהיא מבעבעת גם היום אצל רוב תושבי מדינת ישראל".

"הקריאה עכשיו היא לא קריאה ל'בכל מחיר', אלא כזו שנועדה לוודא שאף מקבל החלטות לא שוכח את תפקידו הראשון במעלה להשיב את החטופים האלה הביתה. זו קריאה לגיטימית. אפשר היה להגיד שהצד השני הוא זה שאומר בשום מחיר. ברור לכולנו שיהיה מחיר. באסון הזה כבר שילמנו מחיר מאוד כבד. אני יכול להבין את חבריי בימין הלא ביביסטי, שמאוד חרדים מפני שחרור סיטונאי של רוצחים, אבל לא רק הם מודאגים".

"יש עסקאות שגם אני הייתי מתנגד להן", מבהיר צור. "הרי הייתי מתנגד לעסקאות מופקרות. תפקידה של המנהיגות היה לחסל כל מחבל, כולל סינואר, שאיים על מדינת ישראל אחרי עסקת שליט. אם לא חיסלתם, אל תבואו בטענות לאלה שקוראים לשחרורו - תבואו בטענות למי שלא חיסל אותם".

לשאלה האם לדעתו ראש הממשלה טרפד עסקאות לשחרור חטופים הוא עונה "ידענו לאורך כל הדרך על עסקאות שנמצאות בשלב מאוד מתקדם שטורפדו משיקולים פוליטיים. את שיקולי הביטחון אפשר לסדר. כמו שאמרו לנו לפני העסקה הראשונה, שצה"ל לא יוכל לשוב ולהילחם אחרי עסקת נובמבר, ואנחנו כבר נמצאים 11 חודשים אחרי עסקת נובמבר וצה"ל נלחם היטב. מערכת הביטחון הייתה יודעת גם לשחרר וגם לשוב ללחימה ולהיפרע מאלה שפגעו בנו".

ומה לגבי הלחץ ההומניטרי על עזה? "לפני שצו 9 תפסו את מעברי הגבול ומנעו את כניסת המשאיות אז המטה והמשפחות עמדו שם למנוע את זה. כי היה נכון - וגם היום נכון - להטיל מצור על עזה ולעמוד בפני הלחץ הבינלאומי ולשחרר אותו במשורה רק כאשר הלחץ נעשה בלתי אפשרי. לא היה נכון להפך את עזה לאיזשהו בופה אינסופי של אוכל ושתייה, הרבה מעבר אפילו לסף הקיבולת שלהם.

אגיד משהו פוליטי. הייתי רוצה לראות מה היה עושה איתמר בן גביר ומה היה עושה בצלאל סמוטריץ', כשהקייטרינג הזה שהם פתחו בחאם יונס, ברפיח ובשג'עיה היה נעשה על ידי מרב מיכאלי, או עומר בר-לב, או בני גנץ, או יאיר לפיד. הקייטרינג בן גביר, הוא היום הקייטרינג שאוכלים ממנו תושבי חאן יונס ורפיח".

צור מתייחס גם לחשש שייתכן שיהיו חטופים שלא ישובו לעולם. "החשש הזה הוא אמיתי וכבד. אני מקווה שלא נמצא את עצמנו ברבי שיח על הטעויות שעשינו בדרך. צריך להפיע לחץ על ממשלת ישראל שתפעיל לחץ על חמאס. אם צריך מצור, לעשות מצור. אם צריך לקחת שטח אדמה ולספח אותו למדינת ישראל ואחר כך להתמקח עליו כחלק מעסקת החטופים אז תיקחו אותו. צריכים לייצר מנופי לחץ. מנוף הלחץ היחיד שמפעילים, זה כנראה דרך הקיבה, באמצעות הקייטרינג של בן גביר".

לסיום, מתייחס צור לשאלה בנוגע לכוחו של ראש הממשלה נתניהו, ולחוסר איתגורו מצד המערכת הפוליטית. "נתניהו משחק לבד על המגרש הפוליטי. שואלים אותי מדי פעם מתנגדיו של נתניהו, 'איך מפילים אותו?' ואני תמיד שואל אותם בחזרה 'אתם רואים מישהו שמנסה להפיל אותו?'. נתניהו נהנה מזה שאין אופוזיציה, שלא מאתגרים אותו ושאין שום מנהיגות שעומדת מולו ומפעילה עליו את אותו לחץ שהוא היה מפעיל אם הדבר הזה היה קורה במשמרת של נפתלי בנט, של יאיר לפיד, של בני גנץ, ליברמן, או כל אחד אחר".

"הם לא עושים פרומיל ממה שנתניהו עושה. יכול להיות שהם לא רוצים בחירות, אבל אם מישהו חושב שיהיו בחירות בגלל שהוא צייץ בטוויטר, או שתה אספרסו קטן במרכז תל אביב ודיבר עם כמה חברים על בחירות, זה לא יקרה".

"הצמרת הפוליטית של מדינת ישראל האלטרנטיבית מההאופוזיציה הייתה צריכה לבקר יום יום במלונות של המפונים ולגייס את התמיכה שלהם, הייתה צריכה להיות יום יום עם המשפחות השכולות, והייתה צריכה יום יום להראות את מפת ישראל החדשה בגבולות 47, שנתניהו וממשלת בן גביר שלו החזירו אליה את מדינת ישראל. ומכל הדברים האלה היא לא עושה שום דבר ואפילו לבוא ולדרוש ממנו שיכבוש, כפי שכבשו אשכול ורבין ובן גוריון את השטחים שיאפשרו את הגנת המדינה, הם לא עושים. הם משאירים את נתניהו לבד על המגרש", הוא מסכם.