בלוויה שהתקיימה בתחילת השבוע בהר הרצל, הספידה האם השכולה נעמה ניימן, את בנה אביעד הי"ד שנפל בערב שמחת תורה בלבנון.

הספד עוצמתי ומלא בקטעי אמונה וביטחון: "השם נתן, השם לקח יהי שם השם מבורך.תודה ריבונו של עולם, שזיכית אותנו להיות הצינור להביא את הנשמה הגדולה הזאת לעולם. שלמה אביעד מצא חן בעיני אלוקים ואדם.

תודה על כל רגע שזכינו, אלי ואני, להיות ההורים שלו. וסליחה אביעדוש היקר. אם פגמנו במשהו, אם פגענו בך או אם החסרנו ממך משהו.

מאז שהיית ילד לא היה דבר שרצית ולא השגת. כשהיית קטן, רצית מכונת גלידה, והצלחת לגרום לסבתא רחל ללכת לקנות לך, ולבוא אלינו למחרת להביא לך את המתנה. כשרצית ציוד לג'אגלינג, הצלחת לגרום לסבתא שושנה לנסוע איתך לתל אביב לחנות שאלקנה ויזל הי"ד אמר לך ששם אפשר להשיג את הציוד הזה. כשרצית חד אופן, איכשהו הצלחת לגרום לנו לקנות לך אותו תוך 24 שעות. תמיד ידענו שאין שום דבר שעומד נגד הרצון שלך

עם הגיל הרצונות שלך גדלו, ואתה למדת להשיג אותם בכוחות עצמך ולגייס את כל מי שיכלת בהגשמת חלומותיך, רצית להפוך את הגבעה המוזנחת למתחם צימרים, ועם ידידיה ואבי, אכן עשיתם זאת, רצית להפוך את הגבעה של הקראוונים לגבעה מטופחת, והנעת את כולם בראש ובראשונה לבנות בית כנסת, לרצף את כל האיזור ולבנות מגרש

גם בישוב קידמת את בניית הבריכה, את בניית השכונה החדשה שעומדת לקום, ועוד

וכמו שאנחנו כהורים לא יכלנו לעמוד מול הרצונות שלך, ככה כולם מסביבך איכשהו, עם הברק בעיניים שלך, עם ההומר, עם השנינות ועם כושר השכנוע, תמיד הצלחת לגייס את כולם לכל החלומות שלך

פעלת במהירות, כאילו ידעת שאתה צריך לנצל את הזמן. עשית עבודה של כמה אנשים, היית מעורב בכל כך הרבה דברים ביחד. ובכל מקום שהיית, היית זה שיוזם, זה שמארגן, זה שמתכנן ודוחף קדימה.

קוראים לך שלמה אביעד, ע"ש אבי שלמה ז"ל. וכך היית כל כך שלם, אף פעם לא הבנתי איך אתה מספיק לפעול בכל כך הרבה תחומים, וגם ללמוד בכל יום עם חגי, ולעמוד ברף הלימוד שהצבת לעצמך. ולתפקד בבית. ותמיד מצאת גם זמן לטייל בארץ שכל כך אהבת.

היית שלם ברוח ושלם בחומר, איש של עשייה מתוך החיבור לה' מתוך החיבור לאנשים והרצון להיטיב בלי סוף, ואת כל זה שילבת בצורה מדהימה עם הנאה מהחיים. טיולי ג'יפים וטרקטורונים,

בהומור האופייני לך, אמרת לשיר שאם יקרה לך משהו שרק לא תמכור את הטרקטורון.

ולמעשה האמירה שלך לשיר היא: תבחרי בחיים, תמשיכי להנות, תטיילי. אל תוותרי על השמחה והכיף של החיים.

שיר יקרה ואהובה, חגי, צוריה, כרמי ורפאל. ילדים כלות חתנים, נכדים ונכדות יקרים שלי, כולנו שואלים איך ממשיכים?

כתוב "ובחרת בחיים" וכתוב "חיים כולכם היום".

החיים הם רק היום, העבר כבר עבר, הוא רק הסיפור של המחשבה שלנו, העתיד הוא רק דמיון. כל מה שאנחנו צריכים זה לבחור היום לחיות.

לא לחיות כי אין ברירה, כי צריך, כי חייבים, אלא לקום רק היום בבוקר בהחלטה ברורה, היום אני בוחרת בחיים. היום אני בוחרת לשמוח. וכך כל בוקר מחדש.

שמיני עצרת הוא היום של הייחוד. עוד יום מעבר לשבעת ימי החג. יום שהוא מעל הטבע. בבחינת הכניסני המלך חדריו. ביום הזה שלמה אביעד היקר שלנו עלית להתייחד עם ריבונו של עולם ליד כיסא הכבוד. האור הגדול שלך, שהיה בתוך כלי, עכשיו הוא רק אור. הפכת מבן שלנו, לבן של כול עם ישראל. מאור רק לסביבה שלך, לאור לכולם.

בלידה ובמוות, האדם עובר ממצב חיים אחד לשני. לכן המילה חיים היא ברבים.

אביעדוש, אתה עדיין ממשיך לחיות, רק בצורה שונה. חלקים ממך נמצאים עכשיו בלבבות של המשפחה, ושל עוד המוני אנשים. ודרך כל האנשים האלו אתה עדיין חי כאן איתנו. ותישאר איתנו לעד.

אנחנו נהפוך את המשבר, למשבר שעליו יולדים ונצמח ממנו.

אל החלל שבליבנו נכניס אהבה אינסופית לקב"ה ולכל אחד ואחד מעם ישראל.

את החיסרון נמלא בהמשך העשייה שלך, את הדמעות, ניתן לקב"ה למחות מהפנים שלנו. וניפתח לקבל את הנחמה מה'.

לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתא. בשם כל נשמות עם ישראל החיים והמתים מבריאת העולם ועד סוף כל הדורות

הריני מקבלת את הדין בהשלמה גמורה, באהבה ובשמחה, בידיעה ברורה שהכל טוב מוחלט ושהקב"ה מנהיג את עולמו בחסד וברחמים.

לרפואת כל הפצועים, להצלחה ולהגנה לכל החיילים וכוחות הביטחון, להחזרת כל החטופים בריאים ושלמים למשפחותיהם, לנחמה לכל המשפחות השכולות לרפואת הטראומה של כל עם ישראל, לשלום של כל אחד מעם ישראל עם עצמו, עם משפחתו ועם כל הסובבים לו. ולגאולה שלימה בחסד וברחמים גמורים.

אביעד הגיבור שלנו, אתה נשאר פה עם כל הקדושים העליונים, הצדיקים הטהורים שמסרו נפשם על קדושת השם, העם והארץ. נוח בשלום על משכבך".