איתרע מזלו של חודש חשוון להיתפס בתודעה הציבורית כחודש אפרורי וסתמי. שגרת ימי החול החוזרת אלינו לאחר החגים בנוסף למזג האוויר הקודר, גורמים לרבים לחוש בו תחושת שיממון ועצבות. אף שמו של החודש, מרחשוון, מצלצל כמלא מרירות - מה שמקבע סופית את החודש כפרק זמן אשר מצפים לסיומו.
בנבואה ובדברי חז"ל אנו מוצאים גישה שונה לחלוטין למהותו של חודש חשוון: במלכים א (ו, לז-לח) נכתב: "בשנה הרביעית יוסד בית ה' בירח זיו (אייר): ובשנה האחת עשרה בירח בול (חשוון) הוא החודש השמיני כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו ויבנהו שבע שנים" - כלומר בית המקדש הראשון החל להיבנות בחודש אייר והסתיים בחודש חשוון המכונה בול.
מדוע נקרא שמו של חודש חשוון בול? המדרש בתנחומא (פרשת נח, יז) מלמדנו כי השם בול נגזר מן המילה מבול. על פי המדרש, לאחר המבול הגדול בימיו של נח, מדי שנה בשנה בחודש חשוון "היו עושין אותם המים רושם בעולם" - התקדרו העננים ונוצר חשש לחידושו של מבול אשר יכחיד את המין האנושי. כך התקבע השם בול ככינוי לחודש חשוון. הדברים התנהלו באופן זה עד אותה שנה שבה "עמד שלמה ובנה את בית המקדש", ובזכות כך חדל חודש חשוון להיות חודש מאיים. כלומר חודש זה מחד - אוצר בתוכו פוטנציאל של מבול, ומאידך - פוטנציאל בנייה של בית המקדש המונע את המבול.
ללא גבולות – הרס המציאות
מבול עניינו בלילה, שטף מים אדיר השוצף ללא אבחנה. המים היורדים אלינו מן העליונים מביאים אומנם חיים לעולם - אך בהגיעם ללא הגבלה יוצרים הם הרס ומוות. בדור המבול "לא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל" (סנהדרין קח, א) - קלקולם התבטא בחוסר אבחנה והבדלה בין רכוש האדם ורכוש זולתו, ואף בעלי החיים נמחו "כי נזקקין לשאינן מינן" (רש"י בראשית ו, יב). יוצא מכאן כי דור המבול הוא דור טשטוש הצורה, כאוס ללא גדרים וללא גבולות אשר כמידתו נגמל לו - מחיקה מעל פני האדמה על ידי המבול המהרס את המציאות כולה.
ההפך ממידת הבלילה והטשטוש הוא מידת הגבורה. מידת הגבורה מוגדרת על ידי הרב קוק (עולת ראיה א, עמ' שפג) כמידה "הנותנת קצב וגבול לכל כוח לאמור עד פה תבוא, רק עד הגבול שיועיל לשכלול הבריאה ולא להרסה". מידת הגבורה הינה תיעול השפע הא־לוהי המגיע ממרומים וצמצומו אל תוך מסגרות המציאות הארצית - יכולת ההבדלה, העמדת הגבולות. ברכת 'אוזר ישראל בגבורה' לדוגמה, נתקנה במקורה בעת לבישת החגורה (ברכות ס, ב) - חלק הלבוש המבדיל בין הצד העליון לצד התחתון באדם.
צמצום = חיים
בחודש חשוון אנו מתחילים לבקש בתפילה "ותן טל ומטר לברכה". יש לדייק כי חז"ל, ברצונם להתייחס לתופעת הגשמים, משתמשים במטבע הלשונית 'גבורות גשמים' (ברכות כו, ב) ולא 'ירידת גשמים' או 'נתינת גשמים' - כלומר ישנו בגשם יסוד המבטא גבורה. הגשם מבטא את השפע השמימי המוגר לעולם בצורה מדודה. נוזל החיים מרווה את הקרקע דווקא על ידי צמצומו לטיפות קטנות, הגבורה היא בהעמדת הגבולות כנגד 'הזרימה המבּולית' חסרת הבקרה והשליטה. חודש חשוון הינו חודש הגשם - חודש הגבורה, לכן נוספה לשמו המילה 'מר'. המילה 'מר' אין משמעותה מרירות אלא 'טיפה' כלשון הנביא: "הן גויים כמר (רש"י - כטיפה) מדלי" (ישעיה מ, טו), כלומר חודש 'מרחשוון' משמעותו יכולת האבחנה בין טיפה לטיפה, העמדת הגדרים הבונים את המציאות.
לאחר חודש תשרי העמוס חגים קיים הכרח להוריד את האידיאלים העליונים לחיי היומיום. בחודש שבו הסתיימה בניית בית המקדש - המקום הנותן את המשמעות לערכים כולם, הבית המעמיד את גבולות המציאות והמכפר על חטא המבול שבכל דור - אנו מתמודדים עם השגרה האפורה והחדגונית. חודש חשוון נותן לנו את ההזדמנות להופיע את מידת הגבורה, 'להגשים' את האידיאלים וליישם את אשר ספגנו בימי הארת החגים. הכוחות שנאגרו בנו בימי הקיץ, בסבב המועדים אשר החל בפסח והסתיים בסוכות, פורצים בימי החורף הארוכים הקוראים לנו להתגבר ולנצח.
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)