לפעמים, גם כשמנסים להביט אל הצד השלילי, רואים דברים ממש חיוביים. כולנו מכירים את המדרש שמביא רש"י בתחילת הפרשה "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו, ט). מה משמעות הדגשת התורה – "בְּדֹרֹתָיו"?
אומר רש"י: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח... ויש שדורשים אותו לגנאי". לפי הדורשים לשבח, כוונת הפסוק היא: "אם אפילו בדור כזה הוא היה צדיק, בוודאי שאילו הוא חי בדור יותר נורמלי, הוא היה צדיק פי כמה וכמה". ואילו לפי הדורשים לגנאי, האמירה היא הפוכה: "אמנם, בדור הזה הוא נחשב לצדיק, אבל בדור אחר? היו עוד כמה כמוהו".
הרבה דרשות נאמרו בשאלה למה בכלל לדרוש לגנאי - תמיד אנו מנסים לדון לכף זכות, ופתאום דווקא כאן אנו נדרוש לגנאי? ועוד על איש כזה צדיק כמו נח!
ניתן אולי להבין זאת על ידי התבוננות במדרש זה כפי שהוא מופיע בגמרא (סנהדרין קח ע"א) – שם מובא משל לכל אחת מהדעות, המבאר ומעמיק דעה זו:
- רבי יוחנן דורש לגנאי: "בדורותיו, ולא בדורות אחרים", ומבארת הגמרא: "משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה - לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ, במקומה - ריחה נודף, שלא במקומה - אין ריחה נודף". בין חביות החומץ, ריח היין בולט וניכר. אבל לא כאשר היא עומדת בפני עצמה, אז רק המומחים - מסוגלים להבחין בריח של היין.
- ריש לקיש, לעומתו, דורש לשבח: "בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים". המשל לשיטתו הוא: "לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת, במקומה ריחה נודף - וכל שכן במקום הבוסם". פלייטון הוא איזשהו בושם או שמן מיוחד שמדיף ריח טוב, ובמקרה זה אותו בושם נמצא באשפה! דהיינו, כדי להפיג את ריח האשפה שמים שם קערה עם בושם. אמנם, האשפה מקהה מאוד את ריח הבושם, אבל הוא מצליח להתגבר על ריח האשפה. אילו היתה הצלוחית של הפלייטון במקום רגיל – ריחה היה ניכר עוד יותר.
כאשר מתבוננים במשלים עולה שאלה. מדוע המשל לחבית של יין הוא כל כך גנאי? אמנם, כשלעצמו יהיה יותר קשה להבחין בריח, אבל חבית של יין הינה מאוד משובחת כשלעצמה. זו לא דרשה לגנאי.
נראה שיש כאן עומק נוסף. בין האשפה לבושם אין כל קשר – הרשעים הם רשעים והצדיק הוא צדיק. אבל חומץ ויין מאוד קשורים, גם החומץ הזה בהתחלה היה יין. אם נחזור לנמשל, גם האנשים האלה, שהם כרגע רשעים, יכלו להיות צדיקים. נח הצליח לשמור על עצמו בתוך אותו מרחב.
האמירה "זו חבית של יין במרתף של חומץ" אומרת: "תקשיבו, כולם, כולם באים מאותו מקור, כולם בני אדם, כולם יכלו להיראות אחרת, והנה נח בעצמו בדור כזה הצליח להישאר חבית של יין". על אף שקשה יותר להרגיש בריחו ללא החומץ, האמירה "הוא צמח מאותו מקור ונשאר יין בעוד כולם החמיצו" מלמדת באופן עמוק על העוצמה והגודל של נח.
הדור שלנו, לפני המלחמה, היו שדרשו אותו לגנאי. אמרו: "הדור הזה, דור הטיק-טוק, כל דבר קופץ ומזפזפ מפה לשם ללא שום רצף". פתאום נפתחת המלחמה הזאת ורואים את עם ישראל כולו מתגייס, צעירים ומבוגרים - החיילים לשדה הקרב, האזרחים לטפל במשפחות המפונים, במשפחות החיילים, במשפחות הנופלים ובפצועים.
כשאתה רואה את העם מתגייס ככה כולו, אתה אומר לעצמך: גם מי שהביט עד היום אל הקשיים של הדור, צריך להתפעל פי אלף ולומר - איך בדור כזה עם ישראל מצליח לגדל, ליצור אווירה כזאת ולחיות במרחב רוחני כזה שכולנו מתגייסים כאשר צריך אותנו, איש איש אל מקומו ואל מלאכתו!
אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שנתן לעם ישראל את התכונה הזאת, להתעורר כך, להתאחד ולפעול ביחד. ואנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שמתוך כך, עוד עכשיו בחורף הזה שאנחנו נכנסים אליו כרגע, יחזיר לנו את החטופים, ילווה את כל החיילים וישיב אותם אלינו בריאים ושלמים, ונוכל להרגיש את עם ישראל כחבית של יין, שבכל מרחב, גם במקומות שבהם אין הריח הטוב שלה ניכר במבט ראשון, הערך הפנימי שלה תמיד משובח ומלא כוחות.