צורית פניגשטיין, אמו של מעוז הי"ד שנפל בקרב, נשנקה מבכי במהלך דיון היום (שני) בוועדת חוקה שעסק בהצעת חוק מימון המדינה לייצוג משםטי לנאשם בטרור.
"בני בכורי אהובי שיצא להגן על אחיו ולא חזר. מעוז היה חייל קומנדו במילואים. הוא השאיר אחריו אהבה גדולה, אישה צעריה ותינוקת, כשרונות, חלומות ואותנו - השאיר אותנו לדמם בשבר וגעגוע גדול", אמרה צורית כשקולה נשנק מבכי.
היא הוסיפה: "חשוב לי כל הזמן לומר את זה, מעוז יצא בשביל החיים, וחזון הניצחון שלי הוא ילדים ישנים ומשחקים ללא איום, זה החזון של הניצחון. אנשים מייחסים לי בטעות חינוך למוות במקום חיים".
"אנחנו נלחמים בשביל החיים וכולנו רוצים להפסיק את המלחמה. אבל מה האלטרנטיבה? שנתאבד כולנו? עם כל השבר והחורבן קשה לי להישיר מבט למשפחות שעוברות גיהנום. אנחנו נלחמים ברוע".
"מה שכואב לי מאוד זה הסיוע לאויב", ציינה פניגשטיין בדבריה בוועדה. "בשבוע שעבר פסק בית המשפט שחובתנו להכניס גם מנות דם לצפון הרצועה, בנוסף למזון, דלק, תרופות, סיגריות ואין לנו אף מנוף לחץ. מה מנוף הלחץ שלנו?".
"בסרט גולדה מתואר באחת הסצנות איך היא מאבדת אחיזה. יש לה הרוגים בכל מקום, יש לה שבויים בסוריה ובמצרים. פתאום מזדמנת לה הזדמנות והיא מצליחה לכתר את הארמייה השלישית, מה שגורם להתערבות העולם. ארה"ב אומרת אין כזה דבר ודורשת לעשות מסדרון הומניטרי ולהכניס מים ומזון. אבל גולדה מתעקשת מאוד ואומרת, 'לא יקום ולא יהיה, לא יכנס שום דבר'".
היא הוסיפה לתאר: "כמובן שבתגובה כל העולם נגדה, אבל בסוף זה מה שמשחרר את השבויים. אפס סבלנות לרוע ועקשנות".
פניגשטיין קראה: "אני לא יודעת אם אפשר לשחזר את ההיסטוריה אחד לאחד, אבל זה מנוף לחץ אמיתי. אנחנו לא יכולים לנהל את המלחמה שלנו ולהתחשב בפוליטיקה הפנים אמריקאית, בתנאים שמכתיבים לנו גורמים זרים ואפילו לא בצרכים של האויב. מה שצריך להנחות את מקבלי ההחלטות היא טובת המדינה וביטחונה. באתי לחזק את ידי מקבלי ההחלטות ולגבות את המלחמה ברוע בלי פשרות עד למיגור של הטרור והאיום שיש לנו על ישראל".