בשבוע שעבר פרסמתי כאן מאמר העוסק במשבר הגיוס. המאמר עורר תגובות רבות, ולכן אני רואה לנכון לפרסם השבוע מאמר המשך.
כדי שנקבל קצת פרופורציות, אזמין את הקורא להרחיק נדוד עד לאחת המדינות הבודדות במערב אירופה שבה יש, כמו אצלנו, חוק גיוס חובה: שווייץ. כן, דווקא צעירי שווייץ, מדינה שאינה מאוימת על ידי שכנותיה, חייבים בשירות צבאי שאת עיקריו אציג בקצרה.
כל שוויצרי בן 18 עד 24 חייב להתגייס לטירונות של כארבעה חודשים, ובהמשך לשרת במילואים במשך כמה שבועות בכל שנה, עד גיל 30. מי שאינו ממלא את חובתו לא הולך לכלא אלא צריך לפדות את הימים שלא שירת – כ־300 ימים בממוצע של שירות סדיר ושירות מילואים לחייל פשוט – בתשלומים שנתיים למדינה. אפילו מי שלא עשה צבא מסיבות רפואיות נדרש לשלם. רק מי שאינו מתגייס בגלל מה שמוגדר בחוק הגיוס השוויצרי כ"סיבה רפואית חמורה" (לפחות 40 אחוזי נכות, שזה למשל עיוורון בעין אחת או קטיעת כף רגל), פטור מתשלום. מי שיש לו אחוזי נכות נמוכים מזה צריך עדיין לשלם את דמי הפידיון. זאת ועוד, על שוויצרי שלא שילם את חובו למדינה נאסר לצאת לשהות ממושכת מתחומי המדינה, כמו למשל ללימודים בחו"ל.
עד כאן שווייץ הניטרלית, הבטוחה והשלווה. אם נחשב את פדיון ימי הסדיר והמילואים לפי המציאות הישראלית (בטווח הנראה לעין מדובר באלפי ימי שירות – סדיר ומילואים – מגיל 18 עד גיל 40 פלוס, פי עשרה מהשוויצרי הממוצע) אזי נגיע לסכומים שצעיר ישראלי מן השורה לא יוכל להרשות לעצמו לשלם.
אינני חושב שהמודל השוויצרי מתאים למציאות הישראלית. סוף כל סוף אנחנו לא רוצים ליצור מצב שבו העשירים יוכלו לפדות את עצמם משירות צבאי ורק העניים ישרתו, אבל ההצצה לחוק הגיוס השוויצרי מלמדת מה המשמעות של גיוס חובה וכיצד מדינה שאין עליה כל איום מבחוץ מלמדת את אזרחיה שיעור באזרחות. יש חוכמה בגויים. בשווייץ דאגו לכך שאי גיוס הוא לא בעיה של המדינה אלא בעיה של מי שאינו מתגייס. זהו הקו המנחה במודל השוויצרי, שאותו גם מדינת ישראל צריכה לאמץ.
על פי הקו המנחה הזה כתבתי את המאמר שפורסם לפני שבוע, ולטובת מי שלא קרא אני חוזר כאן על עיקרי מסקנותיו, והפעם בהשראת הניחוח השוויצרי: על מדינת ישראל לנקוט צעדים חד־צדדיים המעניקים הטבות למשרתים ומונעים הטבות – בין אם מוסדיות, בין אם אישיות (כמו סבסוד למעונות יום) – ממי שאינו משרת. אסור שמי שעובר על החוק יקבל בנוסף לכך גם הטבות, זו פגיעה קשה בשלטון החוק. אציין שאף כי רובו של המאמר ההוא עוסק בפלונטר עם החרדים, המסקנה האופרטיבית הנ"ל נועדה לפתור את בעיית הסד"כ בצבא ההגנה לישראל באופן גורף, בין אם מדובר במשתמטים חילוניים ובין אם מדובר בחרדים.
התגובות שקיבלתי על המאמר היו מעורבות, ובין ההסתייגויות הייתה הסתייגות אחת שמטרידה גם אותי ודורשת התייחסות. היו מי שהצביעו על הסכנה הקיימת להמשך כהונת הממשלה הנוכחית ובעיקר להמשך ניהול המלחמה. הואיל וגם אני סבור שיש לנו הרבה מה להפסיד אם הממשלה תיפול בעת הזאת, דאגה זו מחייבת גם בעיניי מענה. אף כי להערכתי לש"ס יש, בעיקר מבחינה אלקטורלית, הרבה מה לחשוש אם תשבור את הכלים ויהדות התורה לבדה לא תוכל להפיל את הממשלה, קשה להתעלם מכך שבהליכה ראש בראש נגד ציפור נפשם של החרדים יש אכן אלמנט של סיכון הממשלה וסכנת העברת ניהול המלחמה לידיים פחות נחושות.
עם זאת, אני דבק בעמדתי כי אני סבור שקיימת סכנה אחרת, אולי אפילו חמורה יותר, שמרחפת מעל ראשנו ועלולה למסמס את הניצחון במלחמה: למרות אין־ספור הסיפורים על גיבורים שמסרו את נפשם למען עם ישראל, הצילו את חבריהם, התעקשו לחזור להילחם אחרי פציעה ועוד ועוד – דברים שמעוררים גאווה והתפעלות בלב כל מי שבקרבו נפש יהודי הומייה – מתחילים להישמע בקרב אנשי המילואים גם קולות אחרים: קולות של מי שהקדישו שישה, שבעה ולפעמים אף שמונה חודשים בשנה החולפת למילואים ועכשיו, די. אף כי רובם מוכנים להתייצב שוב כשיקראו להם, הם דורשים מינון נמוך יותר.
התארכות תקופת המילואים והידיעה שהיא נגרמת מכך שציבורים שלמים אינם שותפים לנטל, מעוררות בקרב רבים וטובים תסכול המסכן את המשך הלחימה, מה גם שהדרך עד הניצחון עלולה להיות עוד ארוכה. נכון, גם אם כל חייבי הגיוס יתגייסו מחר בבוקר, ההקלה המיוחלת תיקח זמן. עם זאת, המצב שבו בכלל אין צפי להקלה בעומס, יחד עם ההבנה שיש מי שנושאים בנטל ומקיזים דם ויש מי שלא, אינה מוסיפה למורל ואף – סליחה על הביטוי הקשה – גורמת לדמורליזציה. לא, זו לא תבוסתנות. זה שילוב של עומס יתר ופגיעה בחוש הצדק שפוגעים ברוח הלחימה, למרות שהאמונה בצדקת הדרך לא התערערה. המצב הזה מסכן את המשך הלחימה עד הניצחון המיוחל לא פחות מהפלת הממשלה.
ועם כל זה, ברצוני לחזור במעין שורה תחתונה לנימוק המוסרי. יש דבר אחד מרכזי שלציונות הדתית אסור לעשות: להרוס את האתוס של עצמה. כמו שסמוטריץ' לא הסכים לשבת בממשלה הנסמכת על תומכי הטרור של רע"ם ועל זה מגיע לו בעיניי קרדיט גדול, כך להבדיל מפלגת הציונות הדתית אינה יכולה לתמוך בעת הזאת בהשתמטות של חרדים ואחרים מהצבא. יש דברים בעלי השלכה היסטורית שהם מעבר לטקטיקה.