לא תכננתי להביע דעה בסוגיה המכונה "גיוס חרדים". למען האמת, נשגב מבינתי מדוע ישנם אנשים שטורחים לשתף את כולנו בפרשנותם האקטואלית.
על אחת כמה וכמה בנושא מורכב כגיוס החרדים. המדורה גם כך בוערת, והתנדבו כבר מספיק אנשים לדאוג שהאש לא תדעך.
אך בכל זאת. בכל זאת אני רואה לנכון לחדד נקודה בעניין שלדעתי לא הגיעה מספיק לקדמת הבמה. אין בכך מטרה להכריע בנושא, אלא רק להציע כיוון חשיבה חדש.
"צה"ל צריך לאפשר לא רק 'גיוס של חרדים' אלא שהם גם ישתחררו חרדים!", כך אמר ינון מגל.
טענתו הגיונית ומובנת, כך לפחות חשבתי עד שראיתי את תגובת בר-הפלוגתא שלו, בן כספית. ואלו מקצת דבריו: "למה אני לא דורש שצה"ל צריך שהבנים שלי גם ישתחררו חילונים?... למה רק החרדיות של החרדים זקוקה להגנת הצבא? הם מנסים לשכנע אותנו שתורת ישראל זה הדבר הכי גדול, נשגב, חזק, נעלה ואימתני בטבע, ביקום ובכל הגלקסיות... אבל אם זה ככה, שירות צבאי אמור לסכן את כל זה? כל המיצג הזה של תורת ישראל הנצחית, הוא כל כך רגיש... שחרדי עלול להפוך למומר רק כי לבש מדים לתקופה מסוימת?... הצביעות והגיחוך בהתגלמותם".
וואו, הסיפים רועדים. חילול ה', מהעבירות החמורות ביותר ביהדות, זועק מתוך דבריו של בן כספית. אפשר לתרץ את דבריו, אפשר לענות עליהם. כאדם מאמין יש לי תשובות לשאלות האלה, אך לא זה העניין. אין צורך, ולו הקטן ביותר, להשיב על קושיותיו. מלבד זה שכנראה התשובות המשיחיות שלי לא יעניינו אותו, הקושי בקריאת דבריו הוא לא האם יש לנו איך להתמודד איתם או לא, אלא עצם דבריו הכואבים.
אחדד את דבריי. כשאני קורא את הדברים של בן כספית אני מניח בצד את דברי הרמב"ם על מלחמת מצווה, אני שוכח מהסיכום של בן גוריון עם החרדים בקום המדינה ואני גם מתעלם מהצעקות באולפני הימין והשמאל.
כשאני קורא את הדברים של בן כספית, דבר אחד עומד לנגד עיניי: חילול ה'. "תורת ישראל זה הדבר הכי גדול... אם זה ככה, שירות צבאי אמור לסכן את כל זה?". צמרמורות. "כל המיצג הזה של תורת ישראל הנצחית הוא כל כך רגיש... שחרדי עלול להפוך למומר רק כי לבש מדים?". בושה נוראית.
שם ה' מתחלל, שם ה' נרמס. זה לא רק הוויכוח (המהותי) סביב חוק גיוס כזה או אחר, זה הרבה יותר מזה, יש פה בעיה עצומה של חילול ה'.
ואולי, אולי כדאי גם את זה לשקול בקבלת ההחלטות. אולי.
הכותב הוא תלמיד כיתה יב בישיבת בנ"ע "הליכות עולם", כתב במגזין "אותיות וילדים"