אחד התנאים להצלחה במלחמה, שאותו אנחנו רואים כבר אצל אברהם אבינו, הוא היכולת שלנו לממש את ייעודנו להיות עם אחד, מחובר ומאוחד, הפועל מכוח הטוב האלוקי המוחלט ומהווה אור לגויים.
אברהם אבינו רודף אחרי ארבעת המלכים. הוא מחזיר את לוט, האחיין שלו, וגם את כל אנשי העיר ואת כל הרכוש שלהם. הרדיפה מתוארת בתורה בשני חלקים:"וַיִּרְדֹּף עַד דָּן", ואחר כך "וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק".
על דרך הפשט, הרדיפה מתפצלת לשני חלקים, משום שהקרב המרכזי היה בדן. אברהם אבינו רדף בתחילה עד דן, שם היה הקרב: "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם", והוא ממשיך לרדוף אחריהם עד חובה הצפונית לדמשק. אברהם אבינו ממשיך את הרדיפה לאחר הניצחון בקרב. למה רודפים אחרי שמנצחים בקרב? משתי סיבות: ראשית, בשביל למנוע מהבורחים להתארגן למתקפת נגד, ושנית, כדי להחזיר את החטופים את הרכוש שהבורחים לקחו איתם.
אמנם, רש"י מביא את המדרש שנמצא אצלנו בגמרא בסנהדרין, שהרדיפה מתחלקת לשניים מכיוון שכאשר אברהם הגיע לדן תשש כוחו של אברהם אבינו – משום שראה בעיני רוחו את העגל שעתיד ירבעם להעמיד שם.
עבודה זרה היא חטא חמור מאוד. אברהם אבינו יוצא כנגד זה. אברהם קורא בשם ה' - שהוא א-ל אחד - כנגד כל האלילות שמתרוצצת ומשתוללת בעולם באותה תקופה. מה משמעות האלילות? שכל כוח פועל בעצמו: השמיים חזקים, השמש חזקה, המים חזקים, האבן חזקה - לכל אחד יש כוח וכולם נלחמים זה בזה, עד שכוח אחד גובר על חברו.
אומר אברהם אבינו: יש א-ל אחד שמכוחו פועל כל העולם כולו, ואנחנו מבקשים את 'האדון לבירה', למצוא אותו, את הקשר הישיר אליו - לא דרך משרתים ולא דרך כל מיני כוחות שפועלים בעולם.
אבל לצערנו התקיימה עבודה זרה בשלל מקומות בארץ ישראל. מדוע דווקא בדן, בעגל של ירבעם, תש כוחו של אברהם אבינו? אפשר לומר שזה בגלל שזה היה חטא ממוסד של מלך ישראל שמעמיד שם עגל. אבל יש כאן עומק נוסף. הרי הייתה מטרה לעגל של ירבעם. ירבעם פיצל את הממלכה מרחבעם בן שלמה, ונוצרו שתי מדינות לעם ישראל: ממלכת יהודה וממלכת ישראל. וירבעם חשש שעם ישראל יעלה לירושלים לעבוד את ה', ולאט לאט עבודת ה' תחבר את העם בחזרה והממלכה תתאחד. ירבעם הציב את העגלים כאלטרנטיבה רוחנית, כדי שעם ישראל לא יתאחד (מלכים א, יב, כו-כח): "וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד: אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה: וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱ-לֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
במילים אחרות, המטרה של ירבעם בהצבת העגלים בדן ובבית אל לא היתה רק עבודה זרה. המטרה היתה לשמור לירבעם על הפילוג בעם ישראל. לא רק 'עלמא דפירודא' שעבודה זרה יוצרת בעולם מעצם טבעה, אלא פירוד ממשי בין קבוצות שונות בעם ישראל.
הליכתו של אברהם אבינו בארץ ישראל נועדה לכך שתהיה נוחה לכיבוש לפניהם, כמו שאומר לנו הרמב"ן בפרשתנו על הפסוק "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם" (יב, ו): 'מעשה אבות סימן לבנים'. בהגיעו לדן הרגיש אברהם אבינו ניגודיות קשה לייעודו של עם ישראל להיות עם אחד העובד את ה', וחלשה דעתו.
אברהם אבינו מתחזק וממשיך את הדרך. כך גם אנחנו ממשיכים את דרכו של אברהם אבינו. בהתחלה נחלשנו, כשהפירוד עייף אותנו והתיש את כוחנו. אבל התגברנו והתחזקנו. במציאות כיום, חיל הים פועל מצפון לביירות וחיל האוויר פועל מצפון לדמשק, ממש כפי התיאור של התורה "וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק".
אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שיסייע לנו להשלים את המלאכה הזאת - להשיב את החטופים, גדולים וקטנים, ושיסייע לנו להיות במקום שבו כל העולם מביט על עם ישראל, רואה את הטוב האלוקי שלאורו פועל עם ישראל בעולם, ובכך נממש את ייעודנו להיות אור לגויים.