הרב שלמה כ"ץ, רב קהילת "שירת דוד" באפרת, זמר ויוצר, התארח באולפן ערוץ 7 לשיחה לציון 30 שנים לפטירתו של הרב שלמה קרליבך וסיפר כמה דווקא בימים אלה המורשת שלו רלוונטית יותר מתמיד.

"אני לא יכול להסביר את זה, כי זה מעל ההיגיון, זה באמת דבר כל כך שמימי. אני חושב שמדובר רק בהתחלה ורואה משהו שונה שמתווה דרך הרבה יותר גדולה ממה שהיה עד כה. הדור שלנו צמא כל כך לאהבה שלו, לחמלה שמרגישים מהאור שלו ולאמונה. בכל פעם שמתחברים אליו מבחינת אמונה באדם ובבורא, כל אחד מתחיל גם להאמין בעצמו יותר", אומר הרב כ"ץ ומוסיף "הגענו לנקודה שכולם רוצים מפגש אמיתי מלב אל לב יותר מתמיד. בלי ציניות".

"אני חושב שהרב קרליבך על הדרך, ככל שהלב שלו היה פתוח, הוא התאהב במשימה שלו בעולם הזה. הדרך שלו היתה לפתוח את הלב ובאמת לאהוב מהמקום הכי אמיתי ועמוק. רואים את זה דרך התורות שלו, הניגונים שלו והסיפורים שלו. דרכו זה באמת לחרוט בתוך הלב שלי את המקום של כל אחד - קודם כל מעם ישראל - וגם בעולם כולו", הוא מוסיף.

המנגינות, לדברי הרב כ"ץ, היו ונותרו מאוד פשוטות באופן מכוון. "המוסיקה שלו היא הכי פשוטה וחודרת. הוא בעצמו ידע לנגן מעולה אבל העדיף את הפשטות שיש בה עומק. היכל הנגינה שממנו הוא שאב את כל הרוח הזו מיועד לדור שלנו. אנחנו זקוקים למשהו ישר, לא מבלבל, עמוק ופשוט".

לדבריו, "אינני יודע אם הייתה תופעה כזו אי פעם שבשבעות ובלוויות הוא נוכח. הרוח שלו מנחמת. יש ממש בקשות לבוא לשיר בהלוויות ובשבעה. כשנכנסתי לשבעה בבית הרב תמיר גרנות ששכל את בנו הוא ישר שלח בן אחר לפסנתר כי זה מבטא את עומק הנחמה. ניגנו בעוד מקומות באופן דומה".

ברחבי הארץ הפכו "מנייני קרליבך" לשם דבר למרות שלא תמיד השירים הם אלו שביצע רב שלמה ז"ל בעצמו. "אני מאוד עסוק בתופעה הזו והיא מעניינת מאוד. יש דברים שעושים היום במנייני קרליבך ניגונים שהוא מעולם לא ניגן. אלא דברים שהלבישו אחרי שהוא נפטר. אבל זה לא משנה. מניין קרליבך זה מקום שבו מתאספים חבר'ה, ששואפים להתחבר יחד עם פתיחת הלב לבורא עולם. אני אוהב את הכיוון הזה".

הוא גם נזכר בסיפור משמעותי מבחינתו ששמע מהרב קרליבך. "רב שלמה היה בארץ רק בראש השנה אחד כי הוא היה מתפלל בבית הכנסת שלו בארה"ב. בשנה הזו הוא אמר לחבר'ה שלו - 'תראו, כתוב במחזור, בסוף התפילות של ליל ראש השנה שכל, אוקיי, עכשיו כל אחד ניגש לחברו ואומר לו, לשנה טובה תכתב ותחתם'. הוא הוסיף שהאמירה היא 'אם אתה לא הולך לכתב ולהיחתם בספר החיים - גם אני לא מעוניין'. זה סיפור שחשבתי עליו המון שנים, אבל השנה אני מרגיש שהוא יותר רלוונטי מתמיד. הערבות הזאת, שאנחנו חיים בה היום, היא דבר אמיתי. כשאני מתפלל לרפואת החולים והפצועים, לשמירה על הלוחמים, על השלום שבתוך העם, ההבנה שאנחנו כאן ביחד ואם לי לא טוב בחיים אז גם לך לא טוב".

את השילוב של הניגון, הנשמה והתורה הוא מנחיל לקהילה בראשה הוא עומד. "שמעתי מרב שלמה שאמר ש'עם ישראל צריך רבנים חדשים'. לא הבנתי למה הוא התכוון. כשנכנסתי יותר לעומק של התורות שלו והתחלתי לשכתב את כל מילה ששמעתי מפיו זה דחף אותי להיכנס לתחום של הנהגה רבנית. הרוח שלו באמת מצויה בקהילה שלנו. יש לנו בערך 170 משפחות והמון תלמידים שמגיעים ללמוד על בסיס יומיומי. התשתית מאוד קשורה בניגון, בנשמה ובתורה".