כיום שוהים במדינת ישראל מעל 72,000 זרים ללא אשרת שהייה חוקית (לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, אפריל 2024).
זרים אלה מבקשים מקלט במדינת ישראל, בתואנה שהם נרדפים, וחייהם בסכנה במדינת מוצאם.
כמה צעדים ניסה המחוקק לעשות עד היום לצמצום שהיית ה'פליטים' בארץ, עקב המחיר החברתי והכלכלי הגדול שהציבור משלם על מגורם כאן. למרות זאת, צעדים אלו נדחו על ידי מערכת המשפט שטענה לאי חוקיות המהלך, לאור סכנת החיים הצפויה לזרים בארץ מוצאם, זאת לדעת השופטים.
המוסר הקלוקל שהנחה את מערכת המשפט אינו מעניין מאמר זה, חז"ל הנחו (בבא מציעא עא ע"א): "עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמין", זאת לעומת המוסר הנוצרי המבכר את הרחוק על פני הקרוב, הרב אליהו בן אמוזג ("מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי", עמ' 121) כתב: "ככל שהנצרות שוללת ופוסלת את הקשרים האישיים, ככל שהיא קופצת ידה כלפי מעגלי היסוד של החיים, כך היא עשירה ונדיבה כלפי הקשרים הכלליים הנוצרים בתוך ההמון המורחב". אלטרואיזם היא דבר חשוב, אך צריך לזכור שהמעגל הקרוב קודם.
הלב היהודי הרחמן מתקשה לראות גם בסבלם של הרחוקים, ויש המתלבטים בדבר היחס הראוי לזרים. עבור אנשים אלה, חשוב ליידע על 'התפתחות מרעישה' בדבר הרדיפה וסכנת החיים הצפויה לזרים, באם ישובו לביתם.
פליט מוגדר בסעיף הראשון של האמנה בדבר מעמדם של הפליטים מ-1951, כ"אדם הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס מפני רדיפה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור".
על המחויבות ההלכתית לאמנה זו, ויחס ההלכה לפליטים ולשאר הזרים החוקיים ושאינם, השוהים כיום במדינת ישראל, נכתב מחקר מקיף שפורסם בספר 'יושביה עליה', בהוצאת מרכז תורה ומדינה פרק טז.
בקצרה נזכיר, ש'גר' לו הקנתה התורה זכויות כיהודי, הינו דווקא גוי שהתגייר לשם תורה ומצוות (ספרי במדבר קט). לא ניתן לראות את הזרים כ'גרי תושב' לאור העבודה שהם אינם שומרים על ז' מצוות בני נח, וחלקם אף עובד ע"ז, מלבד היותם עוסקים בפשיעה פי כמה יותר מאזרחי ישראל (לפי דו"ח המרכז למדיניות הגירה ישראלית). למרות הציווי לנהוג עם הגויים ב'דרכי שלום' (רמב"ם הל' מלכים פ"י ה"יב), לא צריך לממן להם שירותי בריאות ורווחה, ועוד שאין חשש להתפתחות איבה, שהרי במרבית מדינות העולם הזרים גם כן אינם זכאים למימון זה (לפי נתוני המכון לאסטרטגיה ציונית 12/2019).
נשוב אלינו, לפני קצת יותר משנה (ספטמבר 2023), נערכו התפרעויות המוניות בתל אביב בין מתנגדי המשטר באריתריאה, לבין תומכי המשטר, הכחולים נגד האדומים. וונדליזם, זריקות אבנים, ודקירות בין הניצים היו מחזה שכיח באותו יום, מעל 170 אנשים נפצעו, מתוכם עשרות שוטרים שבאו להפריד בין הצדדים.
וכאן עולה שאלה, מי הם אותם זרים 'תומכי המשטר'?! הרי הם טוענים שהם נרדפים בארץ מוצאם, ומבקשים מעמד של פליט. בימים אלה אף החריפה השאלה, כאשר ממשלת אריתריאה שילמה 84 אלף ₪ ערבות בשביל שחרור אותם עצורים אריתראים!
צעד קצת תמוה, לא? משטר דיקטטורי שרודף אחר אזרחיו, זוכה לתומכים רבים, שאף מוכנים להפגין ולהילחם למענו. הוא אף משלם עשרות אלפי שקלים למדינה זרה כדי לשחרר מהכלא את אזרחיו הפליטים שנחלצו ממנו מסכנת מוות בעור שיניהם? אני לא הצלחתי להבין, לאהרון ברק פתרונים.
או שפשוט מדובר על מהגרי עבודה, רובם גברים בגילאי עבודה, שראו את 'גן העדן' שמציעה מדינת ישראל לזרים בחסות מערכת המשפט, ופשוט באו לכאן כדי לשפר את מצבם הכלכלי. או אז, מובן מדוע בישראל שוהים רבים שתומכים ומעודדים את המשטר, וזוכים אף לדאגה כלכלית מאותו משטר מסוכן מעבר לים.
כך גם מובנים דבריו של ד"ר משה טרדמן, מתשאל מסתננים מטעם האגף לזרים במשרד הפנים, שטען: "רוב מבקשי המקלט... אינם זכאים למעמד של פליט. עריקות מהצבא וחיפוש אחר עתיד כלכלי טוב יותר אינם נכללים בהגדרת האו"ם לגבי מיהו פליט". וכן מובן הדו"ח שהגיש EASO, גוף המחקר הרשמי של האיחוד האירופאי, לפיו למי שעזב את אריתריאה בצורה לא חוקית, אינו צפוי לעונשים או לחיוב לשרת בצבא, אלא רק לתשלום מס של 2% מהכנסתו.
השמאל ומערכת המשפט לא יתנו כמובן לעובדות לבלבל אותם, אבל הציבור צריך לא להיכנע בפני שטיפת מוח, הקוראת לרחם על אותם פליטים מסכנים, שנרדפים בידי המשטר באריתריאה. יש לראות את המציאות נכוחה, ולידע כי מדובר במהגרי עבודה ותו לא, המנסים לנצל את משאבי מדינת ישראל לצורך שיפור מעמדם הכלכלי בלבד.
הכותב הוא חוקר במרכז תורה ומדינה