פרופ' יואל אליצור, מראשוני עפרה, חוקר לשון וגיאוגרפיה איש בית ספר שדה עפרה, מחבריו הקרובים של זאב (ז'אבו) ארליך ז"ל שנהרג בקרב בלבנון, מספר בראיון לערוץ 7 על אישיותו המיוחדת.

פרופ' אליצור מזכיר בראשונה את שפמו המפואר של ז'אבו, שפם שנותר גם כאשר אחרים ויתרו על שפמיהם, ומעבר לכך "החריפות, מענה הלשון, השנינות, היכולת לשלוף פסוק או אימרה חז"לית ולהגיש אותה בצורה שאף אחד לא חשב עליה קודם. הוא תמיד היה נחמד, תמיד היה כיף איתו והוא תמיד חוקר ומתווכח. היו לי המון ויכוחים אתו. גם כשהוא חשב שאני צודק הוא התווכח כדי שיהיה ויכוח".

"איש שדה, מכיר את כל הארץ, במיוחד את יהודה ושומרון. היה קצין מודיעין של חטיבת חברון שנים אחדות. בתקופה הזו אגב הוא כמעט שילם בחייו בתקרית עם מחבלים שבה הוא נפצע וחזר לחיים. בזכות התקופה הזו הוא מכיר כל אבן ביהודה, בזכות בית ספר שדה עפרה את בנימין ושומרון, ובניגוד לרוב החברים שלנו, כמו לי עצמי, שעברנו לתת לאצבעות ללכת במקומנו על מקלדות המחשב, הוא תמיד בשטח".

מוסיף פרופ' אליצור ומציין כי גם המקומות מנועי הכניסה ליהודים נפתחו בפניו בתיאום עם מפקדי הצבא, "והוא נכנס פעם אחר פעם לאתרים שבכפרים ובערים הערביות, מצלם, חוקר ומודד, ולפעמים גם מדבר עם זקן כלשהו וממשיך את המחקר שלו. הצבא גם ראה בו דמות מופת. בכל פעם שגדוד נכנס למקום כלשהו אז ז'אבו ידע להסביר לו איזו היסטוריה יש פה ומנצל את ההזדמנות להרביץ בהם מורשת".

האם חששתם לשלומו? "האמת היא שזה מעולם לא עלה בדעתי. זה מוזר, אבל מעולם לא עלה בדעתי. תמיד ראיתי אותו כמי שהמשרד שלו זה הרחוב. אנחנו גרים במרחק שני בתים והתמונה הקבועה היא שז'אבו מסתובב על המדרכה בגופיה ומתאם בטלפון את הביקור הבא שלו במקום הבא עם מפקד פלוני או אלמוני, שכולם מכירים אותו וחברים שלו".

ומעבר לכך החברות בין השניים קרובה מאוד וכוללת מפגשים רבים וארוחות משותפות רבות. "הסיפרייה שלו ענקית, לא מסודרת, הספרים מסודרים ערימות ערימות בבית. חלק מהספרייה שלו נמצא אצלי בהשאלה ארוכת טווח. טיפוס של אינטלקטואל של שטח, איש של חברה ובני אדם. ההדרכות שלו הן משהו שלא ניתן לשכוח, תמיד בחן ובהומור קלע לנפש האנשים שאיתם הוא טייל".

ולא רק חיילים מבוגרים ובני נוער היו שותפים למסעותיו והאזינו להרצאותיו, אלא "אפילו חסידי גור שידע לדבר איתם במבטא שלהם כי יש לו רקע חסידי מהבית, ידע להזכיר את התאריך המסוים שבו האדמו"ר נפטר וכך הוא קנה אותם... זה היה ז'אבו". פרופ' אליצור מעיר כי יתכן ודווקא ההופעה החיצונית של ז'אבו, עם השיער והשפם המפואר, קסמה לאנשים.

"אנחנו יחד כחמישים שנה, מאז הקמנו את בית ספר שדה", אומר אליצור ומספר על מפגש תוך כדי הקרבות במלחמת לבנון הראשונה, כאשר נכבש כפר שבעברו היה כפר יהודי, ז'אבו הפנה את תשומת הלב לכך ואכן מה שהחיילים הגדירו כ"עמדות מחופרות מוכנות" היו למעשה גתות בתל ארכיאולוגי. כשאליצור דיבר על כך הזכירו לו חבריו שהם בעיצומה של מלחמה, וכשז'אבו הגיע "הוא מיד התחבר לדברים האלה". מאותו כפר חשפו אליצור וז'אבו כתובת עברית עתיקה במאמר משותף שפורסם בשנת 1985.