כשאנחנו מתפללים אל הקדוש ברוך הוא להשבת החטופים, לניצחון במלחמה ולחזרתם של כל החיילים בריאים ושלמים הביתה, אין צורך להתעכב על השאלה איך הכול מסתדר או מה בא קודם. אנחנו יכולים פשוט לזעוק ולהתפלל על הכל.
בפרשתנו, אנו פוגשים את אליעזר עבד אברהם, היוצא למסע להביא אישה ליצחק בשליחות אברהם אבינו. סיפורו של אליעזר חוזר ומסופר ארבע פעמים, תוך פירוט מחשבותיו, שיחותיו ומעשיו. על כך אומרים חז"ל במדרש (בראשית רבה ס, ח, ועוד, וכן מביא רש"י על בראשית כד, מב), "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשת אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה". העובדה שהתורה מאריכה כל כך בסיפורו של אליעזר, מלמדת שיש הרבה מה ללמוד ממנו. הרי בתורה, מכל אות ניתן ללמוד הלכה, ובכל מילה ניתן להעמיק ולהתקדם רוחנית.
עם זאת, הגמרא במסכת תענית (ד' ע"א) מעירה שאליעזר שאל שאלה שאינה כהוגן: הוא הציב תנאי לפני הקדוש ברוך הוא, וביקש סימן שיורה לו באמצעות הסימן כיצד לבחור את האישה המתאימה ליצחק. אם כן, כיצד ניתן ללמוד מדבר שאינו כהוגן?
כדי לענות על כך, נעיין בסיפור המובא בגמרא (ברכות לד, ב) על רבי חנינא בן דוסא: "מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של ר' יוחנן בן זכאי. אמר לו: 'חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה!' הניח ראשו בין ברכיו, ובקש עליו רחמים, וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי: 'אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו, לא היו משגיחים עליו'. אמרה לו אשתו: 'וכי חנינא גדול ממך?' אמר לה: 'לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך.'"
רבן יוחנן בן זכאי משוכנע שגם אילו הוא היה מתפלל וזועק כל היום, תפילתו לא היתה מתקבלת. לשאלה, איך ייתכן שתפילתו של התלמיד מתקבלת יותר מתפילתו של הרב, הוא מסביר לנו שיש שני מסלולים של תפילה. יש תפילה "כ-שר לפני המלך", ויש תפילה "כעבד לפני המלך". לפעמים, כששר המלך לא מצליח לפעול ב'ערוצים הרשמיים', העבד יכול לפעול מתוך קרבה פשוטה ובלתי-אמצעית למלך. כדי שתתקבל תפילת השר, הוא יצטרך להסביר איך בדיוק הוא מצפה שתתקבל בקשתו, ומהי משמעויותיה התקציביות והציבוריות. העבד, פטור מכל זה. הוא פשוט מבקש מהמלך, והמלך מתרצה ונענה לבקשתו.
זהו עומקה של "שיחתן של עבדי אבות": העבד ניגש אל המלך בפשטות, ללא חשבונות מורכבים. כך גם אליעזר - הוא מציג את עצמו כ"עבד אברהם אנוכי" – ללא התנשאות – אך מתוך ביטחון מלא בדרכו. אף שאלתו "שלא כהוגן" מתבססת על אותה ישירות המאפיינת את קרבתו של עבד. זה בדיוק מה שחז"ל מבקשים ללמד אותנו. "יפה שיחתן של עבדי אבות", אפילו כשהם שואלים "שלא כהוגן". כי הם מצליחים בפשטות ובישרות, בחן ובחסד, להתקרב אל הקב"ה, ולהוציא מן הכוח אל הפועל את השליחות המוטלת עליהם.
כאשר אנחנו פועלים בעולם המעשה, אנחנו חייבים לשקלל את כל ההיבטים ולדון על משמעות כל החלטה, על סדר הפעולות ועל סדרי העדיפויות, אבל בעמידה לפני ה' בתפילה, יש גם מסלול ישיר של תפילה, שבו אנחנו פטורים מכל אלה, ואנחנו יכולים פשוט לזעוק, כעבד לפני המלך.
לאחר יותר משנה של מלחמה שבה עם ישראל התגייס, טיפל במשפחות המפונים והחטופים, התפלל וזעק – אנו מרגישים כעבדים. העבד יודע ששום דבר אינו שלו – הכול מהקדוש ברוך הוא, ואליו הוא פונה מכל ליבו. אנו מרגישים זאת עתה: אנו רוצים את החטופים בחזרה, את הבנים הנלחמים, את החלמת הפצועים, את שיבת המפונים לבתיהם, וכל זאת יחד עם ניצחון שיבהיר לאויבינו שלא כדאי להם להתעסק עמנו.
בימים כאלה, מותר לנו לזעוק אל המלך ללא חשבונות מורכבים: להתפלל על הכל, בלי לדעת בדיוק מה יקרה קודם או איך הכול יסתדר. אנחנו מתפללים ומקווים שהקדוש ברוך הוא שומע אותנו, אוהב אותנו ומחבק אותנו – והוא ימלא את משאלותינו בסדר הראוי ובזמן הנכון.