נניח לרגע את הדיון על הפסקת האש בצפון – כי שם נראה שלפחות הצליחו להביט ברוע בעיניים. מה שיותר מדאיג הוא שמאז הופעלה סירנת האזהרה בשמחת תורה אף אחד עוד לא טלטל את המערכות הממסדיות שמקדמות שנים ארוכות את הקטסטרופה הבאה של הגליל.
השבוע, אולי כבר מחר, רשות האכיפה מתכננת להגיע שוב להחריב את רמת ארבל. המקום הזה חושף את הערווה של החלמאות והבלבול הערכי שאוחז במערכות כבר לפחות שלושים שנה.
כמו רבים גם אני מהווה חלק מכיתת הכוננות במושב שלי בגליל, עם הנשקים והציוד שהמשרד לבטחון לאומי בראשות השר בן גביר רכשו בשכל רב ודחפו באופן מרשים. מגיעה לו הערכה על ההכרה בחשיבות ועל הביצוע. אבל בואו נחדד רגע את הנקודה הזאת: כיתות הכוננות האלה נבנו בעיקר מול איום רדום של הערבים הרבים שגרים כאן בגליל שבמקרה הטוב יעשו כאן שוב שומר חומות ובמקרה יותר גרוע יצטרפו לכוחות חיצוניים (כמו כוח רדואן) במקרה שיצאו במתקפה כנגדנו כפי שהיה בשמחת תורה רק בתסריט מטורף פי שלוש או ארבע.
את כל זה כולנו ידענו והדחקנו אלא שהיום אחרי שמחת תורה, זאת כבר לא השערה. זאת אומרת שכל תושבי הגליל, לא רק הדוסים הימניים כמונו, אלא גם אנשי השמאל שניסו את אשליית השיוויון ודו הקיום, מבינים היום היטב שהערבים כאן בגליל הם לא באמת אזרחי ישראל שווים אלא אוכלוסייה שחלקה בהחלט אויב רדום במינוח עדין. זה לא סותר שייתכן שחלקה בהחלט איתנו, אנחנו כתושבי הגליל לא צריכים שתלמדו אותנו שיש גם כאלה. ובכל זאת ביום הדין כולנו יודעים היטב שאנחנו נצטרך להתפרס כדי להגן על הישובים שלנו מפניהם.
אז יש כיתת כוננות אבל השקר ממשיך כי המערכות המטורפות של המדינה ממשיכות לתגבר את המציאות שהן עצמן יצרו. תסתכלו בבקשה בסרטון שהכנו לפני כמעט שנתיים על התכנונים הלא נתפסים שמדינת ישראל בעצמה מתכננת לפיתוח הגליל – הכפלת האוכלוסייה הערבית וכמעט שום פיתוח יהודי משמעותי. אלו תוכניות שהזדעזענו מקיומן הרבה לפני שמחת תורה, אבל מה שמטורף הוא שהן עדיין קיימות ורצות קדימה. זה שתוכניות הבינוי האלה לא בוטלו מיד אחרי שמחת תורה זה מחדל לכשעצמו אבל זאת מלחמה נוספת שצריך לעשות. אבל בואו נדבר כרגע על רשות האכיפה.
המערכת הזאת כמו יתר המערכות עדיין עסוקה בלהשוות בין הערבים ליהודים. אם הכל ילך כמתוכנן חלילה, התוכנית היא שהם מגיעים בשם החוק להחריב בפעם השלישית את רמת ארבל. להזכירכם מדובר בישוב שהמדינה החליטה להקים לפני למעלה מעשרים שנה והעבירה החלטת ממשלה נוספת בעניינו לפני כשנה וחצי. כששואלים את האנשים הרלוונטיים שאמונים על רשות האכיפה הזאת איך זה קורה, ההסבר הוא שכדי לשמור על הכוח של רשות האכיפה לאכוף את הערבים חייבים לשמור על אכיפה שיוויונית מול היהודים. כולם כמובן מפחדים מהיוע"משית שמוודאת בכל הזדמנות שתורת השיויון שנוגדת את תפיסת המדינה היהודית תרתיע את כולם.
אז חשוב לעמוד ציבורית שוב ושוב כנגד התפיסה הזאת: אין שום מילימטר שיוויון בין יהודים שמנסים לדחוף את הממשלה ליישום התוכניות שלה לבין ערבים שבונים בנייה בלתי חוקית. וזאת בכל פרמטר: הערבים בגליל הם אוכלוסייה שאפילו נאמנותה למדינת ישראל מוטלת בספק עצום, והבנייה שהיא בונה היא במקרה הטוב בשביל אינטרסים אישיים ובמקרה היותר רע משרתת אינטרסים לאומיים ערביים כנגד האינטרסים הלאומיים של העם היהודי. בצד ההפוך לחלוטין ב180 מעלות בדיוק – נמצאים האנשים כמו אלה ברמת ארבל – הם לא נמצאים שם בשביל שום אינטרס אישי שהרי הבית שלהם כשהממשלה תיגש ליישום התוכניות לא יהיה שם, הם נמצאים שם בשביל לשמור על הקרקע מהשתלטות וכדי לדחוף את הממשלה מהשטח לבניית הישוב.
אז חלק קריטי מהמלאכה של השר לביטחון לאומי הוא לעמוד מול הפקידים המבולבלים ולהגיד להם אחרי שמחת תורה: רמת ארבל ושכמותה היא לא עבירת מקרקעין אלא הרבה יותר אקט מחאה שנועד לגרום לממשלה לקחת אחריות ומשם הוא יעלם כלא היה. רשות האכיפה מבולבלת והיא זקוקה למנהיג חזק שיעמוד מול המערכת המשפטית ויגיד להם – אני לא מפלה בין אזרחי ישראל אלא דואג לאינטרסים של מדינת ישראל. רמת ארבל שם כדי לשמור על האדמה הזאת ואין מה להשוות בין ההתיישבות שם לעבירות המקרקעין הפרטיות והלאומיות של הערבים בגליל.
יאמר לזכותו של איתמר בן גביר שעד כה הוכיח שיש לו את הכוח הזה. אחד הדברים שהאיש הזה עשה הוא צנון האמבטיה הרותחת מול היועמ"שית בלא מעט סוגיות (כמו סוגית מינויי המפכ"ל). אבל ההצלחות שלו לא נותנות לו הנחה בסוגיה הזאת. הוא צריך לתפוס את ראש רשות האכיפה שלו אבי כהן מעלי ולהסביר לו שאחרי שמחת תורה אין דבר כזה יותר ההשוואה הנלוזה הזאת בין גנבי קרקעות ועברות בנייה של ערבים (ויש גם יהודים כאלה) לבין מתיישבים אידאליסטים כמו ברמת ארבל.
כדי לשנות את המשוואה לא די בבן גביר שאמון על האכיפה, דרוש איחוד כוחות בין כל משרדי הממשלה – שיכון, פנים, אוצר, נגב וגליל – שיכריזו ביחד על "תוכנית חירום לאומית ליהוד הגליל". אסור להסתפק בשיקום ההריסות של קריית שמונה והחזרת התושבים – לא בשביל זה עברנו את מה שעברנו בשנה האחרונה. מדובר על תכנון מחדש של כל הגליל. שינוי יסודי של תמ"א 35, עדכון יסודי של לוח 2, ביטול כל התוכניות ההזויות שיושבות במשרדי התכנון ובמקומן לשבץ ישובים חדשים בגליל.
יש כלי עבודה מוכר וידוע שבעבר השתמשו בו שנקרא "אתר זמני" שמאפשר לאחוז בשטח בלי להמתין לכל הליכי התכנון. תכריזו מחר על רמת ארבל כ"אתר זמני", ותשתמשו במקום הזה כמודל להקמת 15 יישובים חדשים ועיבוי כל הישובים הקיימים בעוד אלף משפחות כל אחת.
מי שיחריב את רמת ארבל ילמד על עצמו שהוא עמוק עמוק באותה קונספציה מדוברת ונוראית וצריך להחליף אותו מתפקידו. אבל הוא בעיקר יגלה את הנחישות של המתיישבים כאן בגליל. כי אנחנו נייהד את המקום הזה בעזרת ה'. אין לנו שום אפשרות אחרת.