משפחתו של עומר נאוטרה, החייל שנחטף בשבעה באוקטובר והוגדר אתמול כחלל צה"ל שגופתו מוחזקת בשבי, פתחה הערב (שלישי) את עצרת "שרים יחד לשובם" בכיכר החטופים שהוקדשה לזכרו.
שי וגניה צוהר, דודיו של עומר, הם מהיוזמים והמובילים של עצרת האחדות שמתקיימת בכל שלישי בכיכר.
תמר צוהר, סבתו של עומר, אמרה בעצרת: "לפני קצת יותר מחודש ציינו כאן, בנוכחות הוריו של עומר, את יום הולדתו ה-23, השני בשבי... כנכד לסבים שורדי שואה משני הצדדים – סבא אלי ז"ל וסבא שמחה יבדל לחיים ארוכים, עומר האמין שזה התור שלו להגן על המדינה עכשיו. הוא התגייס לחיל השריון ועבר את כל המסלול המפרך כשתמיד חיוך על פניו ולפני שנה וחצי היינו סבא וסבתא גאים כשעומר קיבל דרגות קצונה בבה"ד 1".
היא סיפרה כי "כמפקד וקצין הוא היה מוצב על הגדר בעוטף בחודשים שקדמו לשמחת תורה. הוריו שוחחו איתו ביום 6 באוקטובר והוא סיפר להם את הנתון המדהים הבא: לאחר שבועות ארוכים של כוננות גבוהה כשהחמאס והעזתים מתפרעים ועושים מהומות על הגדר – אמרו להם שהם צפויים לסופשבוע רגוע ואפשר להוריד כוננות".
"עד אתמול האמנו שעומר שלנו בין החיים ונוכל להביאו לכאן בקרוב ולחגוג את שחרורו. אתמול התנפצה תקוותנו ואנחנו צריכים להיאבק על החזרתו לקבר ישראל", חתמה.
גניה צוהר, דודתו של עומר, אמרה: "אתמול בבוקר התבשרנו שעומר שלנו נפל בבוקר שמחה תורה וגופתו מוחזקת מאז בשבי החמאס בעזה. אחרי 423 ימים של תקווה ושל תפילה, ידיעה זו הביאה איתה כאב שאי אפשר להכיל. עומר הוא לא רק אחיין יקר ואהוב, אלא גם סמל למשפחה שלנו. הוא נולד בארצות הברית, אך מהרגע שהגיע לשנת מכינה התאהב בארץ ובאנשים והחליט לעשות את המעשה הציוני ולהתגייס לצה"ל כחייל בודד. עומר, שתמיד שאף לעשות כל דבר בצורה הטובה ביותר, הצטיין גם במסלול הצבאי והפך למפקד בשריון שהיווה דוגמה ומופת לחייליו".
"ביום ההוא, ה-7 באוקטובר, עומר וחבריו לטנק היו הראשונים להגן על יישובי העוטף ולחמו עד כלות. בתוך כל מה שעברנו מאז, לא הפסקנו להאמין שהוא יחזור. החזקנו בתקווה, כמו שאחזנו זה בזה, והאמנו שעומר, באורו הגדול, יאיר את דרכו חזרה אלינו".
היא הוסיפה כי "עם כל הכאב הבלתי נסבל, יש גם נחמה קטנה בידיעה שעומר לא חווה את הסבל האכזרי של הימים הארוכים בשבי. עומר נפל כגיבור, נאבק עד נשמתו האחרונה, עם הערכים שהובילו אותו כל חייו. הידיעה הזו, שהוא לא עבר את מסכת הייסורים הזו, היא מקור של כוח קטן בתוך ים העצב".
"גם בתוך החושך הזה, אנחנו נישא את לפידך ואנחנו שואפים להמשיך את המורשת שלך, את הערכים שהנחלת ואת התקווה שהבאת לעולם. עומר אהוב, כל כך ייחלתי וחלמתי את המפגש איתך, מה אכין לך לאכול, איך נצחק על חוויות השבי כי הכל קטן עליך, שאתן לך חיבוק מוחץ יותר מזה שלך ועכשיו אני רק מתפללת שנביא אותך לקבורה בארץ שכל כך אהבת ונפלת על הגנתה, כפי שראוי לגיבור כמוך. ת.נ.צ.ב.ה. נוח בשלום, ילד אהוב, מצדיעה לך סרן עומר נאוטרה ונעשה הכל להביא אותך למנוחת עולמים בקבר ישראל".
נועם צוהר, בת דודתו של עומר, אמרה: "עומר, אני מתגעגעת אלייך בכל הלב ולא מאמינה שהפעם האחרונה שראיתי אותך היתה שלושה ימים לפני שנחטפת... קיוויתי והתפללתי שאוכל לראות אותך שוב, שתיתן לי את החיבוק האוהב שלך, שתצחק איתי עד השעות הקטנות של הלילה, שנשחק פיפא ביחד וש'תקרע' אותי בכל פעם מחדש, שתשב לעזור לי עד אמצע הלילה למרות שאתה צריך לחזור לבסיס מוקדם יום אחרי זה".
"תודה על המסע שעברנו בזכותך ב-423 הימים האחרונים. תודה שאיחדת אותנו, תודה שעזרת לנו להבין את המשמעות העמוקה של החיים, תודה על הזכות להכיר אותך בכל ה-21 שנים שהיית איתנו, תודה שהיית דוגמא ומופת עבורנו לאיך צריך להיות".
היא ביקשה: "תשמור עלינו מלמעלה ואנחנו כאן נמשיך לחיות אותך בכל יום ויום. ועומר, אני יודעת שאתה שומע אותנו ואתה כאן איתנו ואני רק רוצה להגיד לך שאוהבת אותך".