הרב אברהם בלס
הרב אברהם בלסצילום: עצמי

אין מטרת מאמר זה להצביע על עובדות בשטח. דומה שכל אחד רואה את המציאות בפועל, ואם בעבר לא כל כך שמו לב לאפליה, הרי שככל שהזמן עובר כולנו נחשפים למה שקורה, בפועל, במציאות. מטרת המאמר היא רק להצביע על חומרת התופעה של אכיפה בררנית.

כלל יסוד בדמוקרטיה היא שכולנו שווים לפני החוק. רק כדי לשבר את האוזן יש לנו את מאמר הירושלמי (ראש השנה א, ג) שבדיקטטורות יש לשלטון מעמד מיוחד כך שאינו כפוף לחוק בעוד שהקב"ה אינו כן, אלא גם הוא כפוף לחוק. ואם הקב"ה כפוף לחוק, הרי קל וחומר שמלך בשר ודם במדינה היהודית כפוף לחוק.

לא רק זאת אלא בתלמוד הירושלמי (יומא ג, ב) מובא שאם ישנו איסור לאדם מישראל לשבת בעזרה של המקדש, הרי שאיסור זה כולל גם את המלך. למרות שלכאורה בפשט הפסוק מובא שדוד המלך ישב בעזרה, הרי שהתלמוד הירושלמי מסביר שאין הכוונה שדוד ישב בעזרה, אלא שיישב עצמו בתפילה.

עצם זה שגם השלטון אין לו שום פריבילגיה ביחס לשאר האזרחים, ובמילים אחרות העובדה שכולם שווים לפי החוק מלמדת אותנו שהיהדות במהותה היא דמוקרטית, בניגוד לרודנות שם השלטון אינו מחויב לחוק. וגם אם היהדות מעודדת מלכות, כיוון שמלכות יש בידה את הכוחות הארגוניים לפעול להגשמת המטרות של עם ישראל, הרי שמלכות זאת נקבעת על ידי העם.

ביהדות אין שלטון ללא הסכמת העם. העם הוא למעשה הריבון. הירושלמי (ראש השנה א, א) מספר שכאשר דוד המלך בורח מפני אבשלום לא היה לו דין של מלך. בפועל אנו רואים מימוש של קביעה זאת שכן שמעי בן גרא קילל את דוד המלך קללות נמרצות ודוד המלך לא אפשר לבני צרויה לפגוע בשמעי לרעה. אם לדוד היה דין מלך, הרי ברור הדבר שמדובר במרידה במלך, דבר שחייבים עליו מיתה. על כורחך כאשר דוד ברח מפני אבשלום לא היה לו דין מלך, בגלל שרוב העם הלך אחרי אבשלום, ואין מלכות לגיטימית ללא רצון העם.

אם אכיפה בררנית היא כל כך חמורה, הרי אין לך אכיפה בררנית יותר מאשר הפעלת מדינת צללים, פקידים שאינם נבחרים שתופשים את רוב עמדות המפתח. כאשר אחוז קטן מחזיק את העם בגרון ופועל בניגוד לאינטרסים של רוב העם, אין לך דבר חמור מזה. במציאות כזאת, גם אם הדבר לא תמיד בולט במציאות, הרי שהנבחרים הם למעשה סוג ב.

זה שנים המציאות בסוריה לא הייתה ברורה. בסוריה, עד עכשיו, שלטו העלווים שהם בסביבות עשרה אחוזים מן האוכלוסייה. כיצד ניתן להבין את המציאות הזאת של מיעוט כל כך מבוטל ששולט על כל סוריה. מסתבר שלא לעולם חוסן. מיעוט מבוטל אינו יכול בשום פנים ואופן לשלוט ברוב לאורך זמן. ההפיכה בסוריה מלמדת אותנו בראש ובראשונה, שהמציאות בה הפרהסיה היהודית והלאומית תתחזק קרובה מתמיד.

אמנם המורדים הם מוסלמים קיצוניים יותר, ובסופו של דבר יתכן מאוד שבעתיד נשבע מהם מרורים , אולם רדיפת הצדק שמאפיינת את העם היהודי גורמת להרגשה טובה, מה גם שהשלטון הסורי של העלווים פגע קשות, בפועל, בישראל.

השגחת הקב"ה בעולם

ואולי עוד רעיון נוסף שמקדם אותנו למדינה שבה הצדק הוא צדק מוחלט. הוא העובדה שכולם חשים את השגחת הקב"ה במציאות. דברים שלוקחים שנים רבות פתאום כולנו חשים שהם מתקדמים בצעדי ענק ובמהירות. אי אפשר שלא לצטט את המדרש (בראשית רבה, לך לך, מב): "אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח תדע שכן שהרי בימי אברהם, על ידי שהתגרו המלכויות אלו באלו באה הגאולה לאברהם".

מלחמת העולם הראשונה הביאה בעקבותיה את הצהרת בלפור. מלחמת העולם השנייה הייתה הבסיס המרכזי של הכרזת המדינה. ועכשיו מלחמת שמיני עצרת העלתה את המצב הרוחני של האומה, את כוחות המסירות והערבות של הציבור הישראלי ובמיוחד של הלוחמים הגיבורים. מסתבר שבעתיד, הלא רחוק, נזכה למדינה שמחוברת יותר לייעודה ומהוה אור לגויים.