שכם בן חמור חטף ואנס את דינה בת יעקב. הוא רצה להתחתן אתה, ולשם כך אבא שלו נכנס למו"מ עם האחים שלה. בדברים הבאים אני רוצה להסתכל על המו"מ מנקודת המבט של החוטף.
חמור פונה ומספר כמה הבן שלו רוצה את דינה (בראשית לד, ח):
"שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁוֹ֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה".
אומנם הוא החזק. הוא בעל הבית בשכם. אבל למרות זאת הוא מציע הצעה מאוד נדיבה: קשרי משפחה, שטחים גדולים להתיישבות, שיתוף פעולה כלכלי.
שכם עצמו לא מחכה לתשובה, והוא מספר שהוא מוכן לשלם הרבה יותר (פס' יא-יב):
"אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵיכֶ֑ם וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן.
הַרְבּ֨וּ עָלַ֤י מְאֹד֙ מֹ֣הַר וּמַתָּ֔ן וְאֶ֨תְּנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֖וּ אֵלָ֑י,
וּתְנוּ־לִ֥י אֶת־הַֽנַּעֲרָ֖ה לְאִשָּֽׁה".
האחים שומעים את ההצעה, ודורשים מחיר הרבה יותר גבוה: שכל הגברים בעיר יעשו ברית מילה. זו הייתה הדרך שלהם להימנע מקיום עסקה עם החוטף ולהאשים את הצד השני בפיצוץ המו"מ. ויכול להיות שגם ההצעות ששמעו העלו להם את התיאבון.
חמור ושכם לא מתמקחים. העיקר – "לסגור עסקה", "בכל מחיר", "עכשיו". והם מבצעים מיד (פס' יט):
"וְלֹֽא־אֵחַ֤ר הַנַּ֙עַר֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַדָּבָ֔ר כִּ֥י חָפֵ֖ץ בְּבַֽת־יַעֲקֹ֑ב...".
הם העריכו שתהיינה התנגדויות. לכן הם מספרים לאנשי העיר סיפור יותר אטרקטיבי על פרטי העסקה, מגמדים פרטים נוחים פחות, מנפחים פרטים נוחים יותר, ומעצימים את היתרונות האפשריים. אנשי העיר משתכנעים. ברית המילה מתבצעת תוך זמן קצר.
ואז מה קורה? האם בני יעקב ממהרים לקטוף את הפירות של העסקה? לגייר את כל תושבי שכם? ליהנות משיתוף פעולה כלכלי? עוברים רק יומיים, ושכם וחמור מרגישים על בשרם את התוצאות של העסקה (פס' כה-כו):
"בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵֽי־בְנֵי־יַ֠עֲקֹב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ, וַיָּבֹ֥אוּ עַל־הָעִ֖יר בֶּ֑טַח, וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר. וְאֶת־חֲמוֹר֙ וְאֶת־שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ הָרְג֖וּ לְפִי־חָ֑רֶב, וַיִּקְח֧וּ אֶת־דִּינָ֛ה מִבֵּ֥ית שְׁכֶ֖ם וַיֵּצֵֽאוּ".
מה אפשר ללמוד מחוכמת החיים של התורה על מו"מ ב'בזאר' של המזרח התיכון?
האם ייתכן שאנו מנהלים את המו"מ להשבת החטופים בדיוק באותה הדרך שהלכו בה שכם וחמור?