כוחות צה"ל באזור החיץ בגבול סוריה
כוחות צה"ל באזור החיץ בגבול סוריהצילום: דובר צה"ל

זה היה ללא ספק מסר מפתיע ודרמטי. דרוזים תושבי סוריה נעמדו מול מצלמה ובפנים גלויות הביעו את רצונם להסתפח למדינת ישראל ולחיות תחת שלטון ישראלי.

בסרטון, שהופץ בסוף השבוע שעבר והפך בתוך שעות ספורות לוויראלי, נראו תושבים דרוזים בכנס חירום שנערך בכפר חאדר שבדרום סוריה. במפגש שיתפו האנשים בחשש הכבד מהמצב הרעוע במדינתם והביעו את רצונם להיות מסופחים בהקדם האפשרי לישראל. בסרטון הכריז השיח' הנכבד בפני הנוכחים: "אם אנחנו צריכים לבחור בין רע לפחות רע, נבחר בפחות רע ואפילו אם זה אומר שנסתפח לגולן (הישראלי). אבל זה הרבה פחות רע מהרוע שנמצא בדרך אלינו", כיוון השיח' בדבריו לארגוני המורדים. "בשאר אסד הלך. מה נשאר לנו? כלום. אז אם תרשו לי לומר בשם כולם, ומי שרוצה לצלם שיצלם, אנחנו מבקשים להסתפח לגולן. מישהו מתנגד?", הוא שאל בקול רם, והנוכחים השיבו לו בשלילה.

התגובות לסרטון לא איחרו לבוא. חלק ממנהיגי העדה הדרוזית מיהרו להתנער מהאמירות הפרו־ישראליות והביעו את מחאתם על הבקשה הלא לגיטימית לטענתם לקשר ישיר עם ישראל. חלקם הבהירו כי נאמנותם לסוריה מוחלטת. מנהיג המורדים אחמד אלשרע (המכונה אבו מוחמד אל־ג’ולאני), המשיך מצידו להציג חזית מאחדת ופייסנית וזימן השבוע נציגים מהעדה הדרוזית לפגישה בדמשק, בניסיון להרגיע את הרוחות. הוא ציין כי כוחותיו לא יפעלו נגד העדה הדרוזית. עוד הדגיש בדבריו כי סוריה תמשיך ותהיה מדינה מאוחדת על כל חלקיה: "סוריה חייבת להישאר מאוחדת, וחייב להיות חוזה חברתי בין המדינה לכל הכתות כדי להבטיח צדק חברתי", קרא אל־ג'ולאני.

אך נוכח ניסיון העבר, אמירותיו המרגיעות של מנהיג המורדים נתפסו בחשדנות ובדאגה בקרב הציבור הדרוזי בסוריה. גם מנהיג העדה הדרוזית בישראל, השיח' מוואפק טריף, חושש לגורל אחיו הדרוזים בסוריה. בפגישה שקיים עם ראש הממשלה נתניהו ביקש כי ישראל תסייע בהגנתם. ראש הממשלה, שהאזין לבקשתו, חזר והדגיש את מחויבות ישראל לעדה הדרוזית.

ברית בנסיגה

ימים סוערים עוברים על סוריה, וייתכן שדווקא מציאות מהפכנית זו יוצרת הזדמנויות חדשות בציר הדרוזי־ישראלי. פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ובמכון משגב, מדגיש כי כדי להבין את ההתרחשות בימינו יש תחילה להבין את מציאות חייהם של הדרוזים בעידן בשאר אל אסד.

"האוכלוסייה הדרוזית בסוריה היא האוכלוסייה הדרוזית היותר גדולה בהשוואה לאוכלוסיות דרוזיות שפזורות כאן במרחב, בלבנון, ישראל וירדן", אומר מיכאל. "מדובר על סדר גודל של כ־600 אלף דרוזים שמרוכזים רובם ככולם בדרום סוריה, במרחב א־סווידאא, ובמיוחד בכפר דרוזי אחד במורדות החרמון הסורי, אותו כפר שעל פי הדיווחים ביקש להסתפח לישראל. הדרוזים, כמו בכל מקום שהם נמצאים בו, נאמנים למדינה שהם חיים בה, והם היו לאורך השנים נאמנים למשטר אסד".

הבקיעים החלו להתגלות, מציין פרופ' מיכאל, מפרוץ מלחמת האזרחים בשנת 2011. "עם היחלשותו של משטר אסד מצד אחד והאיומים על הדרוזים מצד כוחות רדיקלים אסלאמיסטיים ג'יאהדיסטיים מצד שני, מצבם הלך והתערער, והדרוזים התארגנו להגן על עצמם. בשלב הזה רבים מהם מפסיקים להתגייס לצבא הסורי, או לפחות מצמצמים בצורה משמעותית את הגיוס לצבא".

ההידרדרות בקשר עם המשטר הגבירה את האיום על הקהילה הדרוזית. "הייתה תקופה שהאיום עליהם היה כל כך גדול, שאחיהם הדרוזים מרמת הגולן והגליל נזעקו וכמעט חצו את הגבול כדי להגן עליהם. לבסוף ישראל הייתה זו שהגנה עליהם והרחיקה מהם את הארגונים הג'יהאדיסטיים תוך איום משמעותי על אותם ארגונים. אם כן הזיקה שלהם לסוריה של אסד הלכה ונשחקה במהלך השנים", הוא מתאר. "כשפרצו האירועים האחרונים של המורדים בהובלת היאת תחריר א־שאם, הזרוע הרדיקלית של אל־קאעידה, הדרוזים התחילו להרגיש שהקרקע בוערת להם מתחת לרגליים. הם חוששים מאוד מהארגונים הג'יהאדיסטיים האלה".

איך אותם ארגונים מתייחסים לחברה הדרוזית?

"הדרוזים נחשבים בעיני אותם ארגונים ג'יהאדיסטיים ככופרים, כמו כל המיעוטים האחרים. לכן נשמעים יותר ויותר קולות של דאגה גם בקרב הדרוזים בישראל וגם בקרב הדרוזים בסוריה".

מה היה יחסם לישראל לאורך השנים?

"במשך העשור האחרון יחסם השתנה לחיוב. טרם מלחמת האזרחים בסוריה יחסם היה עוין לישראל בגלל הנאמנות המוחלטת שלהם למשטר אסד ולסוריה. זה גם היה היחס בקרב הכפרים הדרוזיים בגולן הישראלי, שחלקם הגדול סירב לאזרחות ישראל והיה במעמד תושב ולא אזרח והזדהה עם משטר אסד. אבל כשהם רואים את תמונת המציאות הדבר משפיע, ובימים אלה מה שמדאיג אותם בעיקר הוא גורל אחיהם הדרוזים שבסוריה".

ממה לדעתך נובעת הבקשה לסיפוח?

"הבקשה הגיעה בעיקר מהכפר חאדר, שהיה חלק אינטגרלי מאותם ארבעה כפרים שנכבשו על ידי ישראל במלחמת ששת הימים והפכו חלק משטחה הריבוני של ישראל. חאדר היה הכפר החמישי מאותה קבוצה של כפרים ולכן גם הבקשה טבעית מאוד. הם גם מבודדים יותר מהריכוז הדרוזי הגדול בא־סווידאא".

כמה תושבים יש בחאדר?

"ההערכות נעות בין 5,000 ל־10,000. אין מספרים ברורים, אבל בכל מקרה מדובר באלפים בודדים".

האם אחרי שנים של עוינות הם בכלל מסוגלים לשנות את זהותם מול ישראל?

"הם לא משנים את זהותם אלא את עמדתם", הוא מחדד. "הבקשה לסיפוח מגיעה אחרי שחוו את מה שחוו תחת משטר אסד מאז מלחמת האזרחים ומהפחד הנורא שלהם מאותם ג'יהאדיסטים. זה עניין של הישרדות מבחינתם. הם מרגישים מאוד פגיעים, והכי נוח להם להסתפח לישראל ולהצטרף לאחיהם בארבעת הכפרים האחרים", הוא מסביר. "ככה הם ירגישו יותר בטוחים. עכשיו גם אין להם יותר סנטימנט למשטר המתבסס בסוריה".

בשאלת הסיפוח פרופ' מיכאל מפריד בין הכפר חאדר לבין כלל האוכלוסייה הדרוזית בסוריה. "הסיפוח של הדרוזים האחרים שנמצאים במרחב סוריה, שהם במספרים הרבה יותר גדולים, של כמה מאות אלפים, הוא הרבה יותר מסובך והרבה פחות ישים להערכתי. אני גם בספק אם הכפר חאדר יסופח בסופו של יום לישראל, גם אם הם רוצים ואולי גם אם אנחנו רוצים. יכול להיות שימצאו שם איזה פטנט כדוגמת רג'ר, שבו הם יהיו תושבים ולא אזרחים. המצב נזיל מאוד ותלוי מאוד בהתפתחויות בסוריה", הוא מסייג, "כי אם הולך להתבסס שם משטר יציב ולא עוין לישראל, ולדעתי זה לא בסבירות גבוהה, אז האפשרויות רבות. אבל אם הולך להתפתח שם משטר עוין ונראה גם התארגנויות במרחב שתכליתן לערער את המציאות הביטחונית ברמת הגולן ובישראל, זה יגדיל את הסיכוי לסיפוח".

כיצד ישראל צריכה לנהוג? האם מדובר לדעתך בהזדמנות היסטורית שחבל לפספס?

"ההזדמנות ההיסטורית שניצבת כרגע בפני ישראל היא לייצר כאן ברית מיעוטים ולחדש את שיתוף הפעולה עם הדרוזים ועם קבוצות סוניות נוספות בדרום סוריה שיש להן אינטרס לשיתוף פעולה. נכון יהיה לעשות את זה גם עם הכורדים בצפון סוריה, אבל רק בתנאי של המשך הנוכחות האמריקנית שם. אני חושב שזה נכון לישראל, ובמיוחד אם סוריה הולכת לקראת פדרציה מוחלשת, שבנויה משלוש מדינות: המדינה הכורדית, המדינה העלווית והמדינה הסונית. ובעיקר אם היא הולכת למצב של התפרקות מוחלטת ללא קשר בין שלוש המדינות, אז בוודאי קשר עם המדינה הכורדית ישרת אינטרסים מדיניים וביטחוניים של ישראל".

עסקת חיץ

ירון בוסקילה, סגן אלוף במיל' ומנכ"ל תנועת הביטחוניסטים, מתייחס ברצינות לחששם של הדרוזים בסוריה: "הדרוזים הגיעו לאזור הזה לפני כ־300 שנה. במלחמת ששת הימים, ברגע שכבשנו את רמת הגולן, למעשה חלק מהמשפחות שנמצאות בחאדר ובא־סווידאא ומקושרות למשפחות ברמת הגולן - נחלקו. חלק מהמשפחות נשארו שם וחלק מהמשפחות עברו לשטחנו. התקשורת הייתה כמובן בטלפונים ואפילו בצעקות בין שני צידי הגבול. הדרוזים באופן כללי לא פעלו נגד ישראל, אבל הביעו נאמנות למשטר הסורי. בכלל, כל קבוצה דרוזית מביעה נאמנות למשטר שהיא חיה תחתיו. הם לא נלחמו נגד משטר אסד, לא התנגדו לו, ולמעשה יצרו מין אוטונומיה בהר הדרוזים, ונמנעו מלהתערב בסכסוך", הוא מתאר את השתלבות העדה הדרוזית בסוריה. "רק בשנה שעברה התחילה איזושהי התנגדות מסוימת בעקבות מצב כלכלי קשה מאוד שהדרוזים נקלעו אליו. אסד לא השקיע באזור הזה והמצב שם החמיר, ואז עלו קריאות התנגדות כנגד המשטר של אסד".

ממה לדעתך נובעת הקריאה שלהם לסיפוח?

"הבקשה לסיפוח לא נובעת מאהבת ישראל. אם מאזינים לקריאה שלהם, הם דיברו בצורה מדויקת מאוד שמבטאת את היחס שלהם כלפי ישראל. הם אמרו שישראל זו הבחירה הפחות רעה. הם לא אמרו שזו בחירה טובה או ערכית ולא דיברו על מדינה דמוקרטית שהם רוצים להיות חלק ממנה. הם למעשה אמרו שהם רוצים להכריע בין אפשרות רעה לאפשרות שהיא פחות רעה כלפי העדה הדרוזית בסוריה, בדגש על הכפרים חאדר וא־סווידאא. וכחלק מההחלטה ההישרדותית הזאת למעשה הבחירה בישראל נובעת מרצון להמשיך לחיות ואולי אפילו לשפר את מצבם הכלכלי, מתוך הבנה שהמצב בסוריה משתנה והם היו מעדיפים לא להיות חלק מאותה אוטונומיה של אותם מורדים", הוא מחדד.

"הם גם מבינים שלעומת אסד, שלא נלחם בדרוזים לאורך השנים, אותם ארגוני מורדים קיצוניים מסוכנים עבורם. הם נלחמים מול מי שלא מיישר קו עם התפיסה הדתית אסלאמיסטית שלהם, ומכיוון שהדרוזים נחשבים לפלג שנפרד מהאסלאם, הם מבינים שהם בסכנה. ברגע שאותם מורדים ברשות אל־ג'ולאני, שכרגע עסוקים בהתבססות, יתמקמו ותהיה להם שליטה מלאה, אז יכול להיות שהם ישימו לעצמם מטרה לפגוע בדרוזים כחלק מהתפיסה הדתית שלהם כנגד מי ששונה מהם. לכן, מתוך קריאת המציאות ובראייה קדימה הם מבקשים כבר עכשיו ליצור מצב שהם מוגנים, ולכן הם קוראים למדינת ישראל לספח את השטח הזה ולהיות תחת חסות ישראלית".

האם אחרי שנים של עוינות כלפי ישראל ניתן לסמוך עליהם?

"הם לא יהפכו להיות ציונים גדולים", הוא מדגיש. "כמו שברמת הגולן אני לא חושב שרוב הדרוזים הביעו ציונות יתרה למדינת ישראל. אבל בסוף הם נאמנים לדת שלהם, וכל מה שהם רוצים זה להיות תחת חסות של המדינה החזקה ביותר באזור שתחתיה יוכלו לחיות את חייהם. הם מבקשים הגנה. האם יהפכו לציונים גדולים ויפעלו בצורה אקטיבית לטובת מדינת ישראל? יכול להיות, אבל זה יהיה בתהליך ארוך שבסופו אולי יחושו חלק אינטגרלי ממדינת ישראל ויזדהו עם ערכי המדינה, כמו הדרוזים שחיים היום בגליל".

כיצד ישראל צריכה להתייחס לאותה בקשה?

"מכיוון שאנחנו מביעים סולידריות עם הדרוזים תושבי מדינת ישראל, בדגש על הדרוזים בגליל, ואותם דרוזים חשים אחריות כלפי כל הדרוזים במזרח התיכון, ברגע שהם קוראים למדינת ישראל לדאוג לבני העדה שלהם - אי אפשר להתעלם מכך. כחלק מהרצון לדאוג ליחס עם הדרוזים בישראל אנחנו צריכים לפעול ולסייע לאחיהם, גם אם הם נמצאים בשטח סוריה", הוא מבהיר.

"כמובן הסיפוח עצמו מורכב. בסופו של דבר מדובר בשטח ריבוני של סוריה, וגם אם אסד כבר לא נמצא, אסד הוא לא סוריה. סוריה היא מדינה לכל דבר ועניין, ולכן פגיעה בגבולות שלה תהיה בסופו של דבר בעוכרינו, כי נעורר עלינו לחץ בין־לאומי. אני חושב שזה גם עלול לייצר טריגר לאותם ארגוני טרור שנמצאים בסוריה להילחם בישראל. לכן אני חושב שזה לא נכון לקחת את השטחים האלה ולספח אותם. זו החלטה שתביא לחיכוך עתידי גם ברמה המדינית וגם פיזית מול אותם ארגוני טרור", הוא מתריע.

"מה שכן, צריך לייצר בריתות. נכון לכרות ברית עם הדרוזים. זה אומר לפתוח להם את הגבול, לפתח קשרי מסחר ואולי לאפשר להם ויזת ביקור מיוחדת בישראל, טיפולים רפואיים וכן הלאה. ליצור ברית ומתוך כך להפוך אותם למגן שלנו בגבול הגולן. למעשה להפוך אותם להיות נאמנים לנו, ואנחנו נהיה מחויבים להגן עליהם במידה ומישהו יתקוף אותם", הוא מתאר את ההדדיות בקשר. "אולי אפילו לצאת בהכרזה שישראל לא תאפשר פגיעה בהם. אני חושב שלהכרזה עצמה יש משמעות. גם הם יעשו את שלהם, לשמור על מרחב חיץ בינינו לבין השלטון הסורי החדש. המציאות בסוריה מלאה תהפוכות, ולכן כדאי שישראל תכרות עכשיו ברית אסטרטגית עם אותם דרוזים שהיא ברית הגנתית־צבאית גם מבלי לספח אותם לישראל".

בוסקילה מדגיש שמדובר בהזדמנות שאל לה לישראל להחמיץ: "אני רואה במצב שנוצר הזדמנות היסטורית. אומנם במדינות הערביות ההיסטוריה היא מוגבלת לפרקים יחסית קצרים, כי השינויים שם הם אחת לתקופה. ויכול להיות שמדובר בהזדמנות היסטורית שתחזיק עשור או שניים, אבל גם זה צעד משמעותי בלחימה בטרור שכדאי מאוד לנצל לטובתנו, ליצור מציאות ולא רק להגיב לה בדיעבד".