בימים אלה, כאשר המשא ומתן לעסקה לשחרור חטופים הולך ומתקדם, צפה ועולה מחדש דרישת חמאס לשחרור מאות רבות של מחבלים מהכלא הישראלי.
בשלב זה ההערכה היא שבמידה שהמשא ומתן יבשיל לכדי עסקה, ישראל תשחרר מאות ואולי אלפי מחבלים, מהם מחבלים כבדים וכאלה שנידונו לכמה מאסרי עולם.
סוגיית שחרור מחבלים במסגרת עסקה, ובוודאי כאלה עם דם על הידיים, היא נושא טעון ומורכב שנוגע לענייני ביטחון אבל גם לשאלות של מוסר וצדק. וכשעל הכף מונחים חיי חטופים, הדבר הופך מורכב שבעתיים.
בעבור משפחות נפגעי הטרור מדובר בידיעה קשה ומטלטלת ביותר. האופציה שישוחררו מי שרצחו בדם קר את יקיריהן שוברת לב, והיא מכרסמת בהרתעה ובתחושת הצדק הלאומי. נוסף על כך גובר החשש כי שחרור מאות רבות של מחבלים יגבה מחיר דמים כבד בעתיד. כך למשל על פי הערכת גורמי ביטחון, כחמישים אחוז מקרב המחבלים ששוחררו בעסקת שליט שבו לעסוק בטרור. רבים מהם אף התברגו בהנהגה ובהובלת פעילות טרור רצחנית, כשהדוגמה המוכרת והכואבת ביותר היא מוחמד סינוואר. מכאן שעסקה שתכלול שחרור המוני של מחבלים עלולה להוביל להתגברות הטרור, לחזק את שלטון חמאס בעזה ולסייע להישרדותו, והיא תהפוך את החטיפה לפעולה כדאית ומשתלמת ביותר. מנגד, נפש כולם יוצאת אל החטופים שכבר יותר שנה נמקים במנהרות חמאס, וכאשר חלון הזמן להצלתם הולך ואוזל, גובר הצורך לפעול ולקדם את שחרורם בהקדם.
דלק למנוע הטרור
סגן אלוף (מיל') עורך הדין מוריס הירש, מנהל מחלקה במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, ולשעבר ראש התביעה הצבאית באיו"ש, מציין כי עוד בטרם ניגשים לבחינת העסקה יש לבדוק את השפעות השחרורים הקודמים: "הפלשתינים טוענים שהיו יותר מ־40 מסגרות שחרור שונות לאורך השנים. כדאי לבחון את הגדולות מהן. החטיפות הראשונות שהגיעו לכדי שחרור אסירים היו עוד בתחילת שנות השבעים. דרכן הסברנו למחבלים שהם יכולים להשיג הישג משמעותי מאוד מחטיפות, ומדינת ישראל תשלם את המחיר", הוא מתאר. "בעסקת ג'יבריל בשנת 1985 שחררנו 1,150 אסירים פלשתינים בתמורה לשלושה חיילי צה"ל. המשוחררים הובילו את האינתיפאדה הראשונה, ואנחנו שילמנו על כך מחיר עצום".
עורך הדין הירש ממשיך בסקירתו, ומציין את העסקאות של ימי הסכמי אוסלו. שם, תמורת שחרור של אלפי אסירים, ישראל קיבלה את האינתיפאדה השנייה. "ראינו שכל אימת שאנחנו משחררים מחבלים, אנחנו מקבלים יותר ויותר טרור", קובע הירש. "כך גם אם נסתכל על העסקה האחרונה, עסקת שליט, שבה שילמנו ואנחנו עדיין משלמים את המחיר הנורא. ופה באמת הסכנה המיוחדת שטמונה בדיבורים על העסקה הנוכחית", הוא מצביע על לב העניין.
הירש מתייחס גם לדיווחים על אפשרות שהמחבלים המשוחררים יורחקו משטח ישראל במסגרת תנאי העסקה. "בעסקת שליט חשבנו שאנחנו חכמים: לא נשחרר את המחבלים האלה לשטח שיש לנו עליו שליטה, אלא נגרש אותם לחו"ל. אבל המחבלים האלה למעשה ממשיכים להוות מכפלת כוח, כי הם מסתובבים בעולם ופועלים לקידום טרור", הוא מתריע. "למשל, אנחנו באים ואומרים: אנחנו רוצים לגרש לטורקיה את מחבלי חמאס. זה אבסורד מוחלט. אנחנו נשלח את האנשים האלה לשם, שיהיו לנו עוד סאלח אל־עארורי שגורש לחו"ל וחולל לנו מהפכות גם ביהודה ושומרון וגם בעזה, ועוד יחיא סינוואר?", הוא מתקשה להבין.
"עבדאללה ברגותי, ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון, נושא 67 מאסרי עולם בשל מספר הקורבנות הרב שלו, ואותו רוצים לשחרר", הוא נותן לסכנה שמות ופנים. "ואת איברהים חאמד, ששימש מפקד הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון והורשע באחריות לפיגועים רבים ונושא 54 מאסרי עולם, ואת חסן סלאמה - בכיר בזרוע הצבאית של חמאס, מפיגועי הטרור של שנות התשעים, שנושא 'רק' 44 מאסרי עולם. אלה האנשים שרוצים לשחרר", הוא מזדעק. "ומה אנחנו חושבים שהאנשים האלה יעשו כשהם יצאו לחופשי? הם ירצחו עוד יהודים, אין בזה שאלה. במוקדם או במאוחר יהודים יירצחו, ורבים בגלל שחרור של המחבלים האלה".
אבל מה מדינת ישראל יכולה לעשות כשבעזה נמצאים מאה ישראלים שהופקרו ומתחננים שנוציא אותם מהגיהינום?
"אני גם מאלה שסבורים שאנחנו צריכים לעשות הכול על מנת להחזיר את החטופים הביתה. אבל בלקסיקון שלי, המילה הכול לא אומרת שניכנע לכול. למשל צריך לקחת שליטה מיידית על כל הסיוע ההומניטרי שמוזרם לעזה".
במיוחד נוכח האמירה של טראמפ מהשבוע, שיש לגיטימציה למהלך כזה.
"בדיוק. למה אנחנו מחכים?", הוא תוהה. "הוצעה תוכנית האלופים. למה אנחנו מחכים? למה בדיוק מחכים עם כל הדברים האלה? לעוד גינויים של האו"ם? לעוד אמירות של ביידן שהם יעצרו לנו נשקים? הדברים האלה לא עבדו. בכל פעם שמדינת ישראל עמדה זקופה ותקפה גם איפה שהם אמרו שלא נוכל - ניצחנו. כשאמרו לנו אל תיכנסו לרפיח, זה לא יעבוד - נכנסנו לרפיח, וזה עבד. אל תיכנסו ללבנון, זה לא יעבוד - נכנסנו, ומוטטנו את חיזבאללה. איפה שאנחנו עומדים חלשים ומהססים, ביהודה ושומרון למשל, כלפי הרשות הפלשתינית - אנחנו מקיזים דם".
מה אתה משיב לטענה שאנחנו משחררים מחבלים, אבל ידה הארוכה של ישראל תגיע אליהם?
"התשובה היא יחיא סינוואר, וכל אלה שיושבים בחו"ל עכשיו, כמו זאהר ג'אברין ששוחרר בעסקת שליט, שמסתובב בעולם ומחולל טרור. הוא רק מחפש איפה להוציא לפועל את הפיגוע הבא. אז 'ידם הארוכה של גורמי הביטחון' זה באמת פנטסטי. מחבלים יגורשו לטורקיה, מישהו באמת חושב שייגעו בהם על אדמת טורקיה? זה נשמע הזוי לחלוטין. פגיעה כזאת במדינה שהיא חברה בנאטו לא תעבור בשקט".
גם בקטאר נמנעים מלפעול.
"אנחנו לא יכולים לשקר לעצמנו ולהגיד שגם אם נשחרר אותם לחו"ל, אנחנו נדע להגיע אליהם. אנחנו לא יודעים להגיע אליהם, עובדה. גם בעזה, קרוב, לא ידענו להגיע אליהם. בסופו של דבר ידענו להגיע להנייה בטהרן. בפעולה מוצלחת, בלתי רגילה, פנומנלית. אבל היינו צריכים לחכות ל־7 באוקטובר, כדי לעשות את זה? הוא לא היה ארכי־מחבל ב־6 באוקטובר?".
אבל אולי משהו בתודעה של מדינת ישראל בכל זאת השתנה מאז 7 באוקטובר, והיום אפשר לשחרר כי היחס לטרור אחר?
"למרבה הצער, שום דבר לא השתנה. אנחנו עדיין חיים באותה קונספציה, שרק בדרך של שחרור מחבלים אנחנו יכולים לשחרר חטופים. זה לא עובד. העסקה הקודמת שנעשתה הייתה פשוט חלום חייו של סינוואר", הוא מאשים. "הוא נפטר, וצר לי שאני אומר אמירה קשה, אבל הוא נפטר מאבן הנגף: נשים וילדים וזקנים ששוחררו בהתחלה. הוא היה יכול לשחרר אותם כי היו לו כל כך הרבה חטופים. הוא שחרר אותם תמורת מחיר די זניח, אבל יחד עם זאת קיבע במחשבה שזו הדרך היחידה לשחרר חטופים".
בהקשר המשפטי, האם בזה שמדינת ישראל משחררת אנשים שדינם כבר נגזר, היא עושה עוול למשפחות הנרצחים ופוגעת בזכויות שלהן?
"הפגיעה במשפחות היא עצומה. אחרי שנרצח קרוב המשפחה, סוף סוף העמידו לדין, עברו את כל העינוי של המשפט המתארך, הגיעו לגזר דין, הוא הוכנס לרצות את עונשו, והנה עכשיו משחררים?", הוא מתרעם.
אבל מעבר לזה, גם במשמעות המשפטית של הענישה רואה עורך הדין הירש שחיקה מתמדת. "כמעט ולא שומעים על מחבלים שנמקים בכלא מזקנה. זה אומר שהמחבלים נכנסים לכלא - גם הרוצחים - והם יוצאים מנקודת הנחה שמדינת ישראל החלשה תשחרר אותם במוקדם או במאוחר. זו פגיעה משמעותית בהרתעה, כי עונש הוא לא עונש. אם אני נידון עכשיו למאסר העולם ומשתחרר אחרי חמש שנים, זה עושה בדיחה מכל מערכת המשפט, מכל רעיון של גמול וענישה".
פגיעה בשלטון החוק
עורך הדין זאב דסברג, אח שכול, מייסד ומנהל המכון המשפטי לחקר הטרור, מודע לבעייתיות העמוקה שבשחרור מחבלים: "העסקאות שנעשו בעבר לשחרור אסירים ביטחוניים היו או עסקאות חילופין אומללות או אתנן פוליטי, במסגרת מחוות והסכמים, כמו הסכמי אוסלו וכיוצא בזה. בכל המקרים שחררו מאות מחבלים בהחלטה מדינית ולא בהחלטה שיפוטית או בחנינה, ולכן ייצגתי משפחות נפגעי טרור בעתירה לבג"ץ, שם טענתי שאי אפשר לעשות עסקאות מדיניות על חשבון הצדק שמגיע למשפחות. בכלל הרעיון של עסקה מדינית, שאתה משחרר אסירים שנשפטו והורשעו בבית משפט - יוצרת תערובת מסוכנת בין מדיניות פוליטית לבין משפט, שפוגעת במערכות המשפט בישראל".
ופוגעת כמובן גם במשפחות הנרצחים.
"נכון, היא פוגעת במשפחות של נפגעי הטרור, והיא פוגעת גם במדינת ישראל כמדינת חוק, מכיוון שרשויות החוק תפסו את המחבל, שפטו אותו, ואחרי כל ההליכים המשפטיים שנעשו הם החליטו שהוא אשם ומסוכן וגזרו את עונשו. כל זה נעשה במסגרת משפטית, אז מה פתאום הדרג הפוליטי בא ומבטל את ההחלטה השיפוטית לטובת רווח מדיני. בעתירות שלנו בעבר טענו שזה מטבע שהמדינה לא מוסמכת להשתמש בו", הוא מסביר. "כמו כן התרענו על מסוכנות המחבלים. אומנם במקרה הטוב חלק מהמשוחררים התחייבו לא לחזור לטרור, אבל ההתחייבות הזאת לרוב לא נאכפה, ורובם חזרו לעסוק בטרור ולתמוך בטרור".
סינוואר למשל, על פי הפרסומים, שוחרר למרות התעקשותו שלא לחתום על התחייבות לנטוש את דרך הטרור.
"יש הרבה מחבלים שלא חתמו. גם אלה שכן חתמו, החתימה שלהם לא הייתה שווה כלום. בעסקת שליט למשל היה ניסיון של הממשלה לשים חסמים ובטוחות סביב השחרור של המחבלים. החתימו אותם והזהירו שמי שיחזור לטרור יחזור לרצות את עונשו. כמעט כל המחבלים ששוחררו חזרו למעגל הטרור, אבל מעטים מאוד נתפסו והוחזרו לרצות את עונשם. היתר תכננו וביצעו את 7 באוקטובר", הוא קובל. "זו פצצה מתקתקת, ולא רק בגלל המחבל הספציפי שהיה מאחורי סורג ובריח ושוחרר, אלא בעיקר בגלל הרוח הגבית ששחרור כזה נותן לטרור ולארגון שבו הוא נמצא. המחבלים הבינו שלפיגוע טרור אין מחיר, כי בסוף הם משוחררים בעסקה כזו או אחרת".
בזמנו משפחתך התנגדה נחרצות לשחרור מחבלים שרצחו את אחותך וגיסך במסגרת עסקת שליט. כיצד חשת כאשר שוחרר אחד מהם? האם גם היום היית מתנגד לכך?
"אחד הרוצחים של אפי וירון שוחרר בעסקת שליט. זו הייתה עסקה מופקרת. היום כולם יודעים את זה, אבל אז ראשי מערכת הביטחון טענו נחרצות שמדינת ישראל יכולה להכיל שחרור של יותר מאלף מחבלים. אסון 7 באוקטובר הוא תוצאה ישירה של המחדל הזה, וכל מי שהיה שבוי בקונספציה שמדינת ישראל יכולה להכיל שחרור אסירים מסיבי כזה, כולל ראשי מערכת הביטחון ושופטי בג"ץ, צריך לעשות חשבון נפש".
למרות זאת, עורך הדין דסברג מבקש לסייג ומציין כי העסקה הנוכחית שונה בתנאיה מהעסקאות בעבר. "חשוב לומר שלגבי העסקה הנוכחית המצב הוא הרבה יותר מורכב גם מבחינת המחיר וגם מבחינת הסיטואציה שבה נמצאים ארגוני הטרור. בסופו של דבר יש לנו מאה חטופים שנמצאים שם. מדינת ישראל, להבדיל מהעסקאות הקודמות, עשתה מה שהיא יכולה כדי לשחרר אותם. אנחנו יותר משנה חורשים את עזה ומשתמשים בכל האמצעים שיש כדי לשחרר את החטופים".
אולי לא השתמשנו בכל מנופי הלחץ שבידינו? כמו לדוגמה השליטה על הסיוע ההומניטרי?
"זה נכון, אבל להבדיל מהממשלות הקודמות, שהצעד הראשון שהן עשו היה לשחרר מחבלים, כאן הממשלה לא נתנה את השחרור כמטבע ראשון אלא להפך. למרות הלחץ הבלתי פוסק של חלק ממשפחות החטופים להגיע לעסקה כמה שיותר מהר, הממשלה מילאה את חובתה ונקטה צעדים קיצוניים כדי להביא לשחרור החטופים. ובתור מי ששירת במילואים יותר מ־400 יום, ראיתי מקרוב כמה הנושא הזה מטריד ומעסיק את הצבא והממשלה".
בתנאים שנוצרו אתה תומך בשחרור מחבלים למען עסקה?
"בעסקאות אחרות השחרור עודד את החטיפות הבאות. לעומת זאת היום, אחרי שהארגונים האלה ראו מה התוצאה של פעילות הטרור שלהם נגדנו ושהחריבו להם את עזה עד היסוד, אני לא בטוח שמבחינתם עדיין כדאי לבוא ולחטוף אזרחים ישראלים".
אלא אם ישוחררו מאות מחבלים, והם יזרימו דם חדש לארגון, שיוכל לשקם את מוקדי הכוח שלו.
"לאף אחד לא נוח לשחרר מחבלים. לא לממשלה, לא למשפחות נפגעי טרור ולא לאזרחי ישראל. אבל כנראה ניסינו כבר הכול כדי לשחרר חטופים, ואנחנו מבינים שאיזשהו מחיר יהיה צריך לשלם. יחד עם זאת הממשלה תצטרך לגלות אחריות ולנקוט כמה צעדים הכרחיים: קודם כול, את המחבלים עם הדם על הידיים חובה להרחיק מאזרחי ישראל, והם צריכים להיות מגורשים אל מחוץ לגבולות הארץ. לגבי האחרים שישוחררו, אני מקווה מאוד שיהיו בטוחות וערבויות, ושהפעם המדינה למודת הניסיון המר של 7 באוקטובר תדע לאכוף את ההתחייבויות ביד חזקה, וכל מחבל שיחזור לטרור, דמו בראשו. אנחנו יודעים לעשות את זה".
ומה עם עשיית הצדק לנפגעי הטרור?
"עדיין לא ידועים שמות המחבלים שישוחררו. בידי ישראל המון מחבלים עצורים בכל הרמות. ייתכן שצריך לקבוע קריטריון שלפיו ישוחררו אלו שעדיין לא נשפטו".
אתה מתכוון למשל לשחרור הנוח'בות?
"המדינה מסוגלת להגדיר את מי משחררים ואת מי לא. אני מניח שמי שהיה מעורב ב־7 באוקטובר לא ישוחרר. אין ספק שאם יש מחבל מורשע שמשוחרר בעסקה, יש כאן פגיעה בשלטון החוק, שכן בתי המשפט החליטו שהאדם הזה מסוכן וראוי לעונש, ואם הוא לא מקבל אותו זה חוסר כיבוד של שלטון החוק".
זה נכון גם לעסקה הנוכחית?
"בהחלט. אם ישחררו אסירים מורשעים אז ודאי שיהיה את האפקט הזה, אבל באיזון האינטרסים, כשזה עומד מול חייהם של מאה חטופים שלנו, הפגיעה בשלטון החוק חשובה פחות. אגב, גם גירוש מחבלים מהארץ הוא סוג של עונש".
כואב אך הכרחי
השר לשעבר יזהר שי איבד את בנו סמל ראשון ירון שי, לוחם בסיירת הנח"ל, שנפל ב־7 באוקטובר בהיתקלות עם מחבלים ביישוב כרם שלום. בן 21 היה בנופלו. הכאב על אובדן הבן הוא רב, ואיתו הרצון כי הרוצח המתועב לא יראה לעולם אור יום. אולם הוא מדגיש כי החובה להשיב את החטופים גוברת על כך: "אין פה שאלה מי צודק ומי לא. אין פה שאלה מי רעים ומי טובים. אנחנו הצודקים והטובים, ואנחנו מתעסקים עם חלאות אדם, אנשים בעלי תפיסת עולם פונדמנטליסטית קיצונית שדומה למשנה הנאצית. אין מילים לתאר את האכזריות והרמה הלא אנושית שלהם", הוא אומר. "אבל השאלה היא מהו המחיר שצריך לשלם כדי להחזיר את האנשים שלנו הביתה. ואני טוען כבר הרבה זמן שאנחנו צריכים לשלם את המחיר הנדרש. לצערי זה יהיה מחיר כואב. לצערי העסקה תהיה מאוד בעייתית וכואבת ותכלול סיכונים שנאלץ לקחת, אבל אנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה גם אם השחרור הוא של מאות מחבלים עם דם על הידיים".
כולל שחרור המחבל שרצח את בנך?
"יימח שמו וזכרו", הוא מפטיר בכאב. "בארצות הברית מקובל להזמין את משפחות הנרצחים לצפות בהוצאה להורג של רוצחי יקיריהן. הייתי שמח לצפות בהוצאתו להורג של מי שרצח את הבן שלי. הייתי רוצה לצפות בו עולה היישר לגיהינום בייסורי תופת ומוציא את נשמתו. זה מסביר מה אני חושב עליו. אבל אם צריך לשחרר את חלאת המין האנושי הזה ואת חבריו כדי להביא את הילדים, הנשים, האנשים והחיילים הביתה - אני נותן לממשלת ישראל תוקף מוסרי לכך. אני חושב שבלב רועד אבל שלם, אחרי התייעצות עם אשתי והילדים, אנחנו שולחים אותו לכל הרוחות כדי שיחזירו את האנשים שלנו הביתה".
גם אם אותו מחבל יחזור לטרור וירצח ויחטוף יהודים נוספים, גם אז תהיה מוכן לשחרר אותו?
"מי שעושה את החשבון הזה, עושה חשבון ציני ומוטעה", הוא הודף את הטענה. "7 באוקטובר קרה לא משום ששחררנו את סינוואר יימח שמו בעסקה שהביאה חייל ישראלי הביתה. הסיבה היא שלא חיסלנו אותו בפעמים שיכולנו לחסל אותו. לכן זו גם התשובה: כל מי שמשוחרר צריך לדעת שהוא נמצא בסכנת חיים. אם הוא יעז אי פעם להצטרף לארגון טרור או לתמוך בו, אזי דמו בראשו. אנחנו יודעים להגיע לאנשים האלה", הוא מתעקש. "הממשלה צריכה לתת הוראה לכוחות הביטחון לסמן את האנשים האלה, לעקוב אחריהם ולחסל אותם אחד אחד ברגע שצריך. צריך לחסל גם בלי לחכות שהם יעשו משהו. יש לנו מספיק זמן, והחשבון ההיסטורי שלנו פתוח. הייתי מצפה מהממשלה שכל אחד מאלה ששחררנו עם דם על הידיים לא יגיע לשיבה טובה ומאושרת, ובדרך לשם הוא צריך לסיים את חייו. אבל זה עניין של ממשלת ישראל. אי אפשר להאשים את העסקה במה שקרה ב־7 באוקטובר או במעשי רצח אחרים. צריך להאשים את ממשלות ישראל באוזלת יד, בחולשה ובפחדנות, ואני חושב שסינוואר הוא הדוגמה הכי טובה", הוא אומר.
"ארבע פעמים הראש של רב המרצחים הזה היה מונח על שולחן הדיונים של ממשלת ישראל, וההחלטה לחסלו לא הגיעה. את המציאות שמשוחררים לא יעזו להעלות על דעתם לחזור לטרור משיגים רק בכוח, בהרתעה ובמדיניות נחושה. ושוב, כואב לי הלב, אבל לי מותר לומר זאת כי אני משפחה שכולה, ליבי כואב עם כל משפחה שאיבדה את היקר לה בגלל מחבל מתועב שחזר לעסוק בפשע, אבל האשמה היא ממשלת ישראל, ואליה הם צריכים לבוא בטענות. אני מקווה שלמדנו את הלקח איך מתייחסים למחבלים. לא לאפשר לא הכלה ולא סובלנות ולא שקט תמורת שקט. מחבלים מחסלים באשר הם, בכל רגע שאפשר. וברגע שהאויב שלנו ידע את זה, הוא יתנהג בהתאם".