
לכאורה אין פער גדול יותר בין חנוכה לעסקת חטופים. בימים ההם ידעו המקבים שגם בשעות החשוכות של הלילה תמיד יהיה נר קטן שיאיר לך. הם האמינו שהאור האיתן יגבר על החושך הגדול ולא העלו בדמיונם עסקאות מבישות עם המתיוונים והיוונים.
גם לנוכח הפילים של הצבא היווני אמר יהודה המקבי 'ה' יתברך תמיד אוהב אותי', והוא היה בטוח ש'תמיד יהיה לי רק טוב'. ואכן הוא הלך מנצחון לנצחון, והיה לו רק עוד יותר טוב. לכאורה, אין דרך להעלות על הדעת שהאחים המקבים היו מבצעים עסקה כלשהי עם כוחות החושך והשחור של מלכות יון הרשעה.
ובכל זאת, עיון בקורות בית חשמונאי מעלה תמונה מורכבת הרבה יותר שרלוונטית גם לימינו. שתים עשרה שנים לאחר טיהור המקדש והדלקת המנורה בידי יהודה המקבי, הגיע אחיו, יונתן, לכהונה הגדולה. תחת החסות הסלאוקית ובהסכמת חלקים ניכרים בציבור היהודי הוכר יונתן כמנהיג הרשמי של יהודה וככהן גדול.
לאורך מרבית שנות שלטונו ניווט יונתן בהצלחה רבה בין המעצמות האזוריות, בית תלמי ששלט במצרים, ובית סלאוקוס ששלטו באזורי סוריה, ירדן ועיראק של ימינו. יונתן הצליח להגדיל כמעט פי שתים את השטחים שהיו שייכים לאוטונומיה היהודית שבראשותו. הוא ניצל את חולשתה של האימפריה הסלאוקית והמלחמות הפנימיות שבה כדי להגביר את עוצמת יהודה. לשם כך הוא עשה שימוש בטריפון דיודוטוס, העוצר של הממלכה הסלאוקית שניהל את ענייניה בפועל.
ככל הנראה יונתן שאף להביא את יהודה לעצמאות מוחלטת. ואולם, בשלב מסויים הבין טריפון שעליית כוחו של יונתן חותרת תחת שאריות העוצמה הסלאוקית. בתרגיל מתוחכם הוא הצליח ללכוד את יונתן ולשבות אותו.
עשר שנים לאחר מינויו של יונתן נראתה האוטונומיה היהודית, שהיתה על סף עצמאות, כעומדת לפני קריסה. האח האחרון שנותר בחיים, שמעון, הצליח לקבל את הסכמת הציבור היהודי לעמוד בראשם עד לשחרורו של יונתן. טריפון דרש כופר בסך מאה כיכרות כסף, ולהביא את שני בניו של יונתן כבני ערובה, תמורת שחרורו של יונתן. מטרת טריפון היתה להבטיח את שרידות שלטונו על ידי סיוע כספי, שיאפשר לו לבנות את צבאו. בני הערובה נועדו להבטיח את נאמנותם של החשמונאים לטריפון.
במילים אחרות, קבלת תנאיו של טריפון היתה מביאה לעצירת התעצמותה ועצמאותה של יהודה. ואכן, לפי עדות ספר מקבים א', הגויים הבחינו בחולשת יהודה "ויבקשו כל הגויים סביבם להשמידם. כי אמרו אין להם ראש ועוזר" (מק"א יב, 53 ).
לשמעון היה ברור כי לא זו בלבד שהישגי העשורים האחרונים עשויים לרדת לטמיון, אלא שאף אם ייענה לתנאיו של טריפון, הוא לא ישחרר את יונתן: "ושמעון ידע כי מרמה הם דוברים אליו" (מק"א יג, 17). למרות זאת הוא החליט להענות לתנאי טריפון "פן יעורר שנאה גדולה מצד העם אליו, לאמור, כי לא שלח לו את הכסף ואת הילדים ויאבד יונתן" (מק"א יג, 17–18). ברגעים הקשים ביותר שידעו החשמונאים מזה עשורים רבים, הבין שמעון שאחדות העם ותחושת הערבות ההדדית גוברת על פני שיקולים צבאיים או מדיניים.
שמעון הבין שעליו לעשות עסקת שבויים מופרכת שכנראה תשים לאל את מרבית ההישגים המדיניים ותחליש את יהודה מבחינה צבאית בשל הסיוע שהוא נותן לאויבו המר, ובסבירות גבוהה ייתכן שלא תצא אל הפועל, וכל זאת רק על מנת שלא ליצור קרע בלתי הפיך בעם.
ומהימים ההם לזמן הזה. על מנת לשחרר את כל החטופים בעסקה אחת נדרשת הפסקת הלחימה ואולי אפילו לאפשר את המשך קיומו של ארגון הטרור הרצחני. לאחר למעלה משנה של מלחמה עם הישגים צבאיים רבים, הקיטוב בעם הולך ומעמיק. שנאות ישנות, וויכוחים אידיאולוגיים, ומחלוקות ציבוריות צצות בעוצמה רבה. ואולם מעל כל אלו מאפילה שאלת גורל החטופים. כמחצית מהציבור אינו מאמין שהממשלה וראשיה אכן 'עושים הכל'.
יתירה מזו, לא מעט אנשי ציבור, מחקר והגות מקרב תומכי הממשלה מסבירים בטוב טעם מדוע עסקת חטופים כוללת שתביא לסוף המלחמה בתנאי החמאס הינה מסוכנת מבחינה מדינית וביטחונית. ייתכן בהחלט שהצדק עימם. ייתכן אף שהם צודקים, כפי שצדק שמעון בזמנו שחמאס לא ימלא את חלקו בעסקה.
למרות זאת, אומה חפצת חיים איננה יכולה לאפשר לחשד ולחוסר האמון להפוך 'לשנאה גדולה'. כשם שלמדנו מגבורת החשמונאים ועמידתם האיתנה ראוי ללמוד מתבונתו של שמעון החשמונאי. ישנם רגעים שבהם שיקולי האחדות הלאומית והערבות ההדדית גוברים על שיקולים מדיניים ואפילו בטחוניים.
סוף דבר שמעון צדק. על אף שהוא שלח לטריפון את בניו של יונתן ואת סכום הכופר, טריפון רצח את יונתן ובניו, וניסה לפלוש ליהודה. ואולם שמעון צדק בדבר נוסף, כשלוש שנים לאחר רצח יונתן ובניו, בי"ח באלול התכנסה "אספה גדולה של כוהנים ועם, וראש עם, וזקני ארץ... ויחליטו הכוהנים והיהודים שיהי שמעון מושלם (=המושל שלהם) וכוהן גדול לעולם, עד עמוד נביא נאמן" (מק"א יד, 28–41). העם לא שכח את נכונותו של שמעון ליטול סיכונים מדיניים וביטחוניים למען האחדות. לאחר רצח יונתן ובניו התגייס הציבור הרחב לצבא החשמונאי. עם צבא זה הצליח שמעון להביא את יהודה לעצמאות מוחלטת, ולכבוש עוד שטחים רבים. בנוסף הוא קיבל מהעם כולו הוקרת תודה והכרה מלאה במנהיגותו הדתית והלאומית.
יהיו נרות החנוכה זיכרון ומורה דרך לגבורת החשמונאים, תבונתם המדינית ומחוייבותם הבלתי מתפשרת לאחדות העם, ולפדיון שבויים, בימים ההם ובזמן הזה.
הכותב הוא מרצה במכללת שאנן והאוניברסיטה הפתוחה