התחלה// נולד בירושלים, ובגיל שבע עבר עם משפחתו להתגורר בשכונת נווה שאנן בחיפה. "הייתה בשכונה אווירה מיוחדת. היינו שייכים לקהילה בשם 'הצדיקים', שאבי היה בין מקימיה. המניין היה מתחיל בשעה מוקדמת, בלי דיבורים בשעת התפילה". הוא הבכור, אחריו שתי אחיות.
אבא// אברהם יצחק רענן ז"ל. למד בישיבת פוניבז' ועמד בידידות גדולה עם הרב שך זצ"ל. "שם המשפחה המקורי היה ריינר. סבא שלי, שהיה מניצולי רכבת קסטנר, החליט לעברת. בתור ילד, אבי היה השמש של רבי יואליש מסאטמר זצ"ל. לפרנסתו היה עובד ממשלה. לאחר מכן היה מפקח אזור הצפון באגודה להתנדבות".
אמא// מרים, למדה בסמינר בית יעקב גייטסהד באנגליה. שנים רבות עבדה בחינוך והייתה אחת מראשונות המורות בתחום החינוך המיוחד.
ספסל הלימודים// בכיתה א' למד בבית ספר ממלכתי־דתי בקריית מוצקין, בהמשך עבר לבית הספר ממלכתי־דתי רמב"ם בשכונת נווה שאנן. את שנות התיכון למד במדרשיית נעם בפרדס חנה. "לימדו אותי שם דמויות מלאות הוד, אך על כולם עלה המורה למתמטיקה, הרב אליהו בן פינחס. הוא היה ה־דמות שלי. יראת השמיים שלו הייתה כל כך בולטת, שהוא עשה עליי רושם עז. כשהוא היה נכנס לכיתה, מה שהיה הכי חשוב לו זה האם בירכו ברכת המזון. אם לא בירכו, הוא היה מזדעזע. הוא היה נשבר מזה".
מעלין בקודש// עם סיום לימודי התיכון, עבר ללמוד בישיבת הנגב בנתיבות. "כל צוות המדרשייה היה חרדי באותם ימים, כך שלא היה מדובר במעבר חד. גם הרקע שלי מהבית התאים. שם חוויתי את הפעם הראשונה שבה ישבתי ללמוד מתוך בחירה. מאוד התחברתי לבית המדרש ולצוות". אחרי ארבע שנים המשיך לישיבת בריסק בשכונת גאולה הירושלמית. "שם למדתי עד החתונה, שנה וחצי לאחר מכן".
החצי השני// שלהבת, עוסקת בחינוך. אחרי החתונה, הזוג הצעיר קבע את משכנו בבני ברק. "במשך שש שנים למדתי כאברך בכולל של רבי יחיאל מיכל פיינשטיין".
מעבר לים// בעיצומם של הלימודים בכולל הגיעה הצעה לצאת לשליחות חינוכית בלוס אנג'לס, ארצות הברית. "אשתי גדלה בשיקגו ועלתה ארצה, כך שהיה לה את הרקע הנדרש. הציעו לה להקים בית ספר יהודי בלוס אנג'לס. עסקתי שם בחינוך, לימדתי בבתי הספר המקומיים. היו לי עשרות חברותות עם אנשים מבוגרים שרצו ללמוד את הפרק הראשון שלהם בבית המדרש. בנוסף לכך עשיתי עסקים. גרנו בארצות הברית במשך חמש שנים, עד שבית הספר התבסס. יש שם קהילה יהודית תורנית מאוד מיוחדת".
על מדים// בתום השליחות בלוס אנג'לס, חזר ארצה והחליט להתגייס לצה"ל במסגרת מסלול שלב ב'. הוא שירת במשך חצי שנה, ובמהלכה העביר הרצאות בנושאי יהדות בבסיסי צה"ל.
אחד ועוד אחד// באחד הימים שלאחר השחרור מצה"ל, נכנס לחנות טבע ברחובות. לפניו עמד בתור אגרונום, בחור צעיר מהפקולטה לחקלאות. "כשסיים לשלם, הוא אסף במהירות את הקניות ופנה לצאת. המוכרת הופתעה מהלחץ שלו, ושאלה אותו מה קרה. 'אגיד לך את האמת: את הארנק שלי אני לא משאיר ליד חרדי', הוא ענה. התשובה שלו זעזעה אותי. במשך השנים בארצות הברית נחשפתי לעולם קצת שונה. לקח לי זמן להבין שהקטבים בחברה הישראלית נוצרים מחוסר תקשורת. כך עלה הרעיון להקים ארגון שיעסוק בחיבורים".
משתלבים// בנסיעות בין בני ברק לרחובות, שעברו דרך נס ציונה, הבחין שזאת עיר ללא מאפיינים דתיים, מה שהפך אותה למקום שבו תיערך הפעילות הראשונה. "בתוך כמה חודשים הקמתי גרעין תורני של משפחות שלומדות ומלמדות בעיר, ובמרכזו בית מדרש. השתלבנו בבתי הספר, במשמר האזרחי ובמערכות עירוניות נוספות. מי שעזר לנו באותם ימים ראשונים היה שי תובל ז"ל, מנכ"ל קרן קהילות". כך בעצם הוקם ארגון 'איילת השחר'.
מתרחבים// אחרי כשנתיים התרחבה הפעילות לערים נוספות והוקמו גרעינים תורניים ברמלה, מערב ראשון לציון, שדרות, קריית טבעון, מודיעין ושלומי. "בשלבים הראשונים כל המשפחות היו חרדיות. ברמלה בנינו את בית המדרש בתוך בית הספר הממלכתי־דתי כדי לחזק אותו. בהמשך הגיעו אליי פניות מיישובים מסביב שביקשו גם הם ליהנות ממתכונת דומה".
שוברים את המחיצות// כשהתחיל לבדוק את האפשרויות לעומק, גילה שיש מאות קהילות שאין בהן בתי כנסת או תפילות בחגים, בעיקר בקיבוצים, והם מנותקים לגמרי מהחברה הדתית ובוודאי החרדית. "בשלב הראשון הצענו את השירות שלנו לתפילות יום כיפור, כדי להכיר ולשבור את המחיצות. הגענו למאות קהילות שבהן התפללנו ביום כיפור, סוכות ושמחת תורה. בשנים הראשונות עשינו בקיבוצים גם סדרים ציבוריים בפסח, קריאת מגילה בפורים, וכך נוצר קשר עם הרבה מאוד קהילות שביקשו להמשיך את האווירה הזאת לכל השנה כולה".
דור לדור// במשך השנים נוצר קשר עם קרוב ל־200 קהילות. "לבקשת אנשים בקהילות, שלחנו משפחות לגור במקומות הללו, כמו למשל קיבוץ בית קשת, ראש הנקרה, אילון, מצובה ואחרים. המשפחות השתדלו להשתלב בתוך הקהילות, למדו בבית המדרש במהלך היום, ובערבים הסתובבו בין חברי הקהילה כדי לשוחח וללמוד איתם. באחד הקיבוצים בצפון שבהם התחלנו לפעול, ניגש אליי אחד מוותיקי הקיבוץ והודיע לי חגיגית: 'כאן לא היה בית כנסת, וגם לא יהיה בית כנסת. על גופתי!' אחרי ארבע שנים נפגשנו בבר המצווה של הנכד שלו. הוא ניגש אליי מחייך כולו: 'אני פה לא בגללך, רק בגלל הנכד שלי'".
חבר טלפוני// "אחרי שראיתי את הצימאון והביקוש הגדול, כדי שנוכל לתת מענה לכל מי שרוצה ללמוד תורה, פנינו אל הציבור במטרה להתגייס לפרויקט חברותא. היום יש אלפי חברותות שמתקיימות מדי שבוע. יש לנו אברכים ממאה שערים שלומדים בחברותא עם תושבים מקיבוץ עירון. הם לומדים יחד כבר חמש שנים בטלפון בלי להיפגש, אבל כבר מהשנה השנייה הם מספרים בגאווה: 'החבר הכי טוב שלי גר ב...'"
אתגר קהילתי// עם הזמן, החל לקבל פניות לסייע בבניית בתי כנסת בקיבוצים ובמושבים חילוניים. נכון להיום, בעזרתו הוקמו יותר מ־80 בתי כנסת. "אנחנו לא יוזמים, אלא קשובים לבקשות של הקהילות. על השולחן שלנו נערמות בקשות רבות ממקומות שבהם לא היה בית כנסת קודם לכן, כשמדובר על בניית בית הכנסת הראשון והיחיד. אנחנו גם מלווים את הקהילה בתהליך של קבלת ההחלטות. הבנייה זה החלק הקל. ההבשלה של ההחלטה לבנות - זה האתגר. אנחנו בונים בבת אחת בחמישה מקומות. בשבוע שעבר חנכנו בית כנסת בקיבוץ מרום גולן".
חיזוק// מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל הוא מלווה באופן אישי לא מעט משפחות חטופים. "אנחנו מקיימים עשרות פעילויות בחודש למען החטופים. יש לנו אוהל בכיכר החטופים, שבו אנחנו מפעילים מדי ערב בית מדרש כבר יותר משנה. יש שם כל הזמן אירועים של חיזוק, ימי הולדת למשפחות החטופים. מבחינתנו כל אירוע הוא חיזוק רוחני".
למען המפונים// מתוך הקשר העמוק להתיישבות בצפון ובעוטף עזה, השיק לאחרונה מיזם מיוחד שמגייס אדריכליות ומעצבי פנים שהתנדבו לסייע בחינם לכל מי שביתו נפגע במלחמה. "יש לנו גרעין בשלומי, סייענו בבניית בתי הכנסת בקיבוץ בארי, קיבוץ סופה, כרם שלום ושדי אברהם. אני בקשר קבוע איתם ושמעתי את החששות שלהם מהחזרה הביתה. הם אנשים חסרי בית, חלק גדול מהם איבדו את הפרנסה. החלטנו לעזור להם ולהקל את החזרה. אספנו מאות אדריכלים ומעצבי פנים שילוו אותם ויעזרו להם לקבל את ההחלטה. אנחנו מציעים את השירות לכל משפחה שרוצה לחזור הביתה וצריכה לשקם או לשפץ. השלב הבא שלנו זה פנייה לספקים".
שליחות תמידית// 'איילת השחר' מקיים עשרות פעילויות של חיבור בכל רחבי הארץ, כמו תיאטרון משותף לחרדיות וחילוניות, פרויקט 'גשר המחנכים' שעניינו ליצור שיח בין צוותי הוראה חרדיים וחילוניים, וכן מרחיב את פרויקט הגרעינים התורניים ופרויקט החברותות גם לקהילות יהודיות בתפוצות. "יש כבר משפחות שלנו שמתגוררות בברלין ובלונדון. לאחרונה הגיע אליי זוג שביקש לעשות שליחות בקהילה יהודית באירופה. הבעל אמר לי: 'קשה לי לשבת ללמוד בכולל, אבל כשאני אלמד אנשים – יהיה לי סיפוק'. אחרי שנה הוא חזר אליי: 'אני לא יכול לעזוב את הגמרא. אני נשאר בבית המדרש'. הוא עזב את התפקיד, המשיך ללמוד והפך לאחד מתלמידי החכמים הגדולים של הקהילה".
הנחת// חמישה ילדים. רות (36), יצחק (33), איתמר (31), מיכאל (28) ואהרן (25).
אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי יזם".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// סדר היום מתחיל בשעה שש וחצי בבוקר. "תפילת שחרית, לאחר מכן הרבה פעמים יוצא להליכה. רוב היום מתחלק בין שלל המיזמים: פגישות, ביקורים בקהילות, פיתוח פרויקטים ועוד. במהלך היום אני מראיין הרבה מאוד אנשים שרוצים להיות חלק מ'איילת השחר'. בשעות הערב לומד בבית המדרש בכיכר החטופים".
פלייליסט// מוזיקה קלאסית. "שומע בעיקר שוברט וברהמס, באמצעות רדיו קול המוזיקה".
השבת שלי// "השבת שלי מוקדשת ללימוד 'משך חוכמה'".
דמות מופת// הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל. "כל כולו היה נתון לכלל ישראל, מתוך קדושה ועבודת מידות מאוד מיוחדת".
מפחיד אותי// "שום דבר לא מפחיד אותי".
משאלה// "לסיים את המנחת חינוך".
כשאהיה גדול// "אלמד מסכת תמורה".
לתגובות: yosefpr@gmail.com