למרבה ההפתעה, ענייניות עדיין קיימת בשדה הפוליטי הישראלי. אומנם בשוליים, אומנם נדירה, אבל קיימת. היא קפצה לביקור אצלנו השבוע, והזיזה את כל הכלים על לוח השחמט ממקומם.
בג"ץ לא גזל מהממשלה את סמכותה החוקית בעילות מומצאות, אלא העמיד אותה על לשון החוק היבשה. עמותות ימין לא עסקו בקנטור של יריבים משמאל אלא במאמץ כן למען שלטון החוק, תוך שהן עותרות נגד שר אוצר ימני ששיתף איתן פעולה לא פעם בעבר. ושר אוצר שלמשמע הביקורת השיפוטית לא התקיף ותירץ, אלא הודיע נחרצות שיפעל כדי לתקן. זה סיפור שצריך להיות כל כך מובן מאליו, אך למעשה הוא כל כך חריג – שהוא שווה טור.
אם מחפשים את הכותרת מושכת הקליקים, כפי שאכן התנוססה באתרי האינטרנט השבוע, אז הרי היא: עתירה של ארגוני הימין קהלת ולביא נגד השר סמוטריץ' זכתה לצו על תנאי מבג"ץ. אבל אם רוצים להמשיך את המגמה וללכת בדרכי הענייניות, הסיפור החשוב כאן הוא הפרצה הפיננסית שנחשפה בעתירה הזאת, שמלבד חשד לפלילים ואובדן הכנסות חמור ממיסים, יש לה גם פן מדיני נסתר. הסתימה שלה, שכפי המסתמן תזורז בעקבות צו בג"ץ, היא האינטרס של הצדדים כולם ושלנו אזרחי ישראל.
כמו רעות חולות רבות אחרות, גם הרעה שלנו מתחילה בהסכמי אוסלו. וליתר דיוק, בפרק הכלכלי שלהם שנחתם בפריז. אחת הבעיות של הרשות הפלשתינית היא שאין לה שליטה בשום מעבר מדינתי – ימי, אווירי או יבשתי. כל מעבר כזה מחייב אותה להזדקק לחסדיה של מדינת ישראל. אחד היתרונות העיקריים שמפיקה מדינה ממעברים כאלה הוא הזכות לגבות מכס ולהעשיר את קופת המדינה. מדובר בסכומים גדולים מאוד, שמהווים נתח משמעותי מהכנסות המדינה ממיסים.
הרשות, שגם כך דלה במקורות הכנסה, רצתה גם היא את מכרה הזהב הזה ברשותה. ולכן התקבלה בפריז ההבנה שכל סחורה שתגיע למעבר מדינתי בישראל, והיבואן שלה יצהיר שהיא מיועדת להגיע לרשות הפלשתינית ולהימכר בה, מיסי היבוא שלה יועברו מרשות המיסים הישראלית אל הרשות הפלשתינית. כל זאת בתנאי שהסחורה המוצהרת אכן תעבור באחד ממעברי הסחורות בין ישראל לרשות הפלשתינית הפזורים לאורך הקו הירוק, כך שמדינת ישראל תוכל לוודא שאכן ההצהרה לגבי ייעוד הסחורה אמיתית.
בתנאי המובן מאליו הזה, האחרון, חל שינוי מטריד בשנת 2020. נוהל חדש שיצא ברשות המיסים פשוט ויתר על אימות ההצהרה באמצעות רישום מעבר הסחורה באחד ממסופי הסחורות. כלומר: אם מכולה הגיעה לנמל חיפה, והיבואן שלה כתב בטופס "הרשות הפלשתינית", אוטומטית המכס שנגבה בעבורה יישלח לאבו מאזן בתוספת בוסה. לאן היא באמת הגיעה? אם תפגשו את נהג המשאית שהוביל אותה בתחנת ההתרעננות של כביש 6, תתקשרו לעדכן.
מי רוצה לחזק את הרשות הפלשתינית?
כשפִרצה כזאת קוראת, הגנבים לא אוטמים את אוזנם. הנה הנתונים שמשקפים כמה מהסחורות שהוכרזו כמיובאות לרשות אכן הגיעו אליה, מאז הנוהל השערורייתי החדש: בשנת 2016, 74 אחוזים מהסחורות אכן הגיעו ליעדן ברשות, ב־2017 ירדנו ל־63 אחוזים, שנה לאחר מכן ירידה קלה ל־59 אחוזים, והחל משנת 2020 אנחנו כבר עוברים למודל של צניחה חופשית – רק 30 אחוזים עברו באותה שנה, ובשנת 2021 רק 16 אחוזים. זה הנתון האחרון שרשות המיסים סיפקה לעותרים, והוא מטורף בכל קנה מידה. נתון זה משקף מציאות עגומה שבה הצהרת יבוא לרשות הפלשתינית במכס הפכה בעיקר לקומבינת מס, שרק שולי השוליים שלה משקפים יבוא ריאלי לשטחי A.
נסביר את משמעות הדבר. כפי שמספרים הנתונים, רמת האכיפה הייתה נמוכה עוד לפני הנוהל הרשמי, וצנחה אל מותה אחרי שהוא נקבע. הסוד שעבר מפה לאוזן בקרב עברייני מס הוא שרישום פשוט של סחורה מיובאת על שם הרשות הפלשתינית מאפשר לך להוריד את רשויות המיסים מהזנב שלך, ולמכור סחורה שהן לא מכירות ולא יודעות לעקוב אחריה כאן בישראל במזומן, בלי לשלם מס הכנסה ומע"מ. בשורת העלמת המס פרשה כנפיים בקצב מסחרר, ובתוך שנים ספורות הפכה למכת מדינה של ממש. על פי דוח מבקר המדינה שעסק גם הוא בנושא, ב־2016 הערכת רשות המיסים הייתה שהמדינה מאבדת 450 מיליון שקלים של רווח ממיסים בעקבות מחדל האכיפה של יבוא לרשות. אם ממשיכים את התרגיל לנתונים של 2021, מגיעים לאובדן הכנסות ממיסים בסך משוער של מיליארד וחצי שקלים בשנה. הפקרות שאין כדוגמתה.
כאן נכנס לתמונה הצד השני של הקומבינה, שמעורר תהיות שמא לא הפקרות היא הסיפור. פרט לעובדה שמדינת ישראל מפסידה מיסי יבוא בשיעור עצום ואין דרך לדעת כמה מס הכנסה ומע"מ היא מפסידה על הדרך, המרוויחה הגדולה מהסיפור היא הרשות הפלשתינית. בעבור הגוף הסטטוטורי הקטנטן והכושל הזה, הכנסות ממיסים בסך מיליארד וחצי שקלים בשנה זו מלגת קיום. זה מעורר חשד מובנה, שעלה בדיונים סביב דוח מבקר המדינה, לדילים אפלים שרוקמים פקידים ברשות עם יבואנים ישראלים. למשל: אומר הפקיד הפלשתיני ליבואן, תצהיר שהסחורה מיועדת למעבר לרשות, מיסי היבוא יגיעו אליי, ואני בתמורה אעביר לך בחזרה עשרה אחוזים מהמס. זה נהנה וזה נהנה.
אבל הרבה מעבר לזה, הדבר מעורר את חשדות הקונספציה המדינית. כבר שנים, ועד ימים אלה, אנחנו שומעים מצמרת הביטחון ומגורמים בצמרת המדינית שמדינת ישראל חייבת את הרשות הפלשתינית חזקה ביהודה ושומרון. דא עקא שהיא לא חזקה, פוליטית וכלכלית. לא זו אף זו, במשך שנים מאיימים שרים בימין לקזז כספי טרור שמעניקה הרשות למחבלים כלואים. כשמחברים את זה לנוהל כל כך מופקר של מדינת ישראל, מצטיירות רק שלוש אפשרויות: או שקישון צדק ואנחנו חיים בפארטצ'יה, או שקישון צדק למחצה ויש מי שמעדיף שפרטאצ'יה תחיה לעד כדי שכספים יזרמו לרשות ויוסיפו חמצן בריאותיה, או – וזו האפשרות הגרועה מכול – שמישהו יזם את הנוהל בזדון ולא ברשלנות כדי שכספים יעברו שלא כדין לרשות ויבטיחו את המשך שלטונה.
נגד המציאות הבלתי מתקבלת על הדעת הזאת עתרו כבר לפני יותר משנה הארגונים לביא וקהלת. הם עשו זאת אחרי שפנו למשרד האוצר, לרשות המיסים, ליועצת המשפטית לממשלה וללהב 433. כל הגופים הרלוונטיים דחו אותם בקש. בלית ברירה ניגשו לבג"ץ עם עתירה שלשם שינוי מבקשת ממנו להפעיל את הסמכות המקורית והלגיטימית שלו. במסגרת חוקי היישום של הסכמי אוסלו בכנסת, העברת מיסי היבוא לרשות נקבעה בהתאם למסמך ההבנות המקורי מפריז, שמחייב אימות של העברת הסחורה במעברי הקו הירוק. הנוהל שהמציא פקיד במשרד האוצר הוא למעשה הפרה בוטה של החוק, ועל כך באה העתירה.
באורח פלא, ואני תמיד ציני כשאני משתמש בביטוי הזה כלפי ה"יומן" של בג"ץ, ההרכב שנקבע לעתירה הזאת הוא הימני ביותר שניתן להעמיד – אלרון, מינץ וסולברג. אולי כוונת היומן הייתה לאגף את שר האוצר מימין. ההחלטה המקדמית שקיבל ההרכב בעתירה הזאת מסמנת כבר את הכיוון. השופטים הוציאו צו שדורש מהמשיבים בעתירה להשיב לטענות שהוצגו בה בתוך 90 יום. קשה לראות איזה תירוץ יוכלו להמציא במשרד האוצר להפרה ברורה של החוק.
בסביבתו של שר האוצר זיהו כמובן את הנזק הפוליטי שצו בג"ץ ופרסומו חוללו, ומיהרו להגיב. "בשבוע הקרוב, לאחר אישור משרד המשפטים, ייחתם על ידי שר האוצר צו שיחייב סגירת מעגל במעברי סחורות ייעודיים ויאפשר הטלת ערובות ועיצומים על סוחרים שלא יעברו במעבר מוסדר ויערימו על רשויות המס ובכך תבוא הסוגיה על מקומה", הודיעו שם. ימים יגידו, וכולנו מקווים שהפרצה אכן תיגדר, אבל השאלה היכן היה שר האוצר עד לצו על תנאי בעינה עומדת. ניסיונותינו לקבל תשובה מהשר עלו בתוהו בצל השבוע הסוער שעבר עליו באישור התקציב, אך ככל שיגיעו הסברים שראויים להגיע לידיעת הציבור בעתיד – נעדכן.
לתגובות: yoniro770@gmail.com