סערת התנגדות בן גביר לתקציב, ובפרט הגעתם של ראש הממשלה נתניהו וח"כ בועז ביסמוט להצבעה בכנסת, העלתה מחדש את השאלה שמבטאת את המחלוקת העמוקה בדרכי הפעולה בין חברי הממשלה לשר בן גביר.
בעוד 30 השרים האחרים תמכו בתקציב לאחר שחלקם קיימו משא ומתן על תקציב משרדם, בן גביר החליט לצאת למאבק, בהתחלה בכסות הדחת היועמ"שית, ובהמשך – בטענה של פגיעה בשוטרים.
נושא הדחת היועמ"שית, מבטא את ההבדל שהציג הכותב בין ההתנהלות ה"מופרעת" לדבריו של השר בן גביר, להתנהלות השרים האחרים – שרי הממשלה הובילו מהלך משותף שנועד להדיח את היועמ"שית בצורה כזאת שבג"ץ לא יוכל לבטל את ההדחה.
התהליך כלל רישום מקרים בהם היא לא הסכימה עם החלטות הממשלה, שימוש בועדת האיתור ועוד, כך שלא יהיה ניתן להגדיר את ההדחה כפוליטית. והנה, התעוררה לחיים אותה "מופרעות בן – גבירית", וההחלטה שלו להתנות את ההצבעה על התקציב בדיון על הדחת היועמ"שית גורמת לכך ששר המשפטים לא יכול להמשיך את תהליך ההדחה בזמן הקרוב.
הכותב הביא כדוגמה את עסקת החטופים הראשונה. בזמן שבן גביר הודיע בכל אולפן שפתח את שעריו בפניו שהעסקה מסוכנת, השר סמוטריץ', שבהתחלה התנגד לעסקה, ישב במשך שעות ארוכות בדיוני הקבינט, והתנה את תמיכתו בעסקה במספר תנאים, שהובילו בסופו של דבר להמשך הלחימה.
כניסה לעימות היא לא סיבה לגאווה, ובטח שלא מוגדרת כהישג. "בן גביר עושה שרירים ולא חושש להיות הילד הרע של השכונה או הקואליציה"? משפט כזה יכול לשמש כפתיחה לרשימת הישגים או כפרקטיקה במטרה להגיע לתוצאה ספציפית, אך עשיית השרירים איננה אידיאלית בשום צורה כשהדבר היחיד שהיא מביאה הוא כותרות. הובלת מהלכים מתבצעת רק בשיתוף פעולה, וכל עימות כזה פוגע במהלכים אחרים שמקודמים.
ייתכן שבן גביר נלחם "כדי שמובילי הקונספציה ימודרו משולחן מקבלי ההחלטות" כפי שנכתב, אך במבחן התוצאה היחיד שפעמים רבות נשאר מחוץ לשולחן מקבלי ההחלטות הוא בן גביר עצמו, ששוב ושוב מצליח להסתכסך עם חברי הממשלה. דוגמה טריה לכך היא דיון בנודע להשמדת היכולות השלטוניות של חמאס שהתקיים אתמול, כשבזמן שבן גביר עסוק בקרבות פוליטיים, שרים אחרים וביניהם סמוטריץ' מובילים להישגים צבאיים.
החלוקה מאוד ברורה. בן גביר משלם במזומן, וסמוטריץ' – בצ'ק דחוי. בוחריו של בן גביר תמיד יקבלו את הכותרת שמוציאה אותו הכי טוב. "היחיד שהצביע נגד", "היחיד שבאמת פועל", "היחיד שאכפת לו", וציטוטים והדלפות שמתחילים בבן גביר, מסתיימים בבן גביר, ו"מספקים את הסחורה".
אם להודות על האמת, לעיתים קשה להיות בצד של סמוטריץ'. כמו שכתב קירשנבום, רוב הציבור לא מכיר את הפרטים בויכוחים החוזרים ונשנים. וכאשר בן גביר טוען שהוא פוגע במשכורות השוטרים, הציבור שבבית לא יודע את פרטי התקציב והדיונים שהתקיימו. הוא לא יודע על גידול של 20 אחוזים בתקציב המשרד לביטחון לאומי, של שבעה עשר אחוזים במשכורות השוטרים עד 2027, ועל שאר המענקים שניתנו לשוטרים.
במקום להיכנס להתנגשויות אינסופיות והתכתשויות שלא יגמרו, בוחר סמוטריץ' את השיטה השניה, את "הפרדיגמה המעודנת" שמצד אחד לא מייצרת משברים פוליטיים, אך מצד שני מייצרת הישגים עצומים. הסבלנות והעבודה העקבית התבררו שוב ושוב כאלה שמביאים תוצאות מעשיות. אלפי דונמים שהוכרזו כאדמות מדינה, סיכול הכרה במדינה פלסטינית, התפתחות עצומה של ההתיישבות הצעירה, ועוד שינויים אדירים שככל שעובר הזמן נחשפים, בין היתר בשירות מצויין של ארגוני השמאל כ"שלום עכשיו" ואחרים.
כך גם לגבי משרד האוצר, דרך ההתנהלות של בן גביר היא כזאת שלא היה עולה על דעתו לבקש את תפקיד שר האוצר. התפקיד הלא מתגמל מחייב עבודה איטית ועקבית מאחורי הקלעים, שטפח ממנה ניתן לראות בכמות הארגונים שמודים השבוע על דפי העיתונים לשר האוצר סמוטריץ'. זאת ההוכחה שבלי משברים, בלי זעזוע הקואליציה, ובלי עימותים, ניתן להגיע להישגים הרבה יותר משמעותיים.
המחלוקת על הדרך ככל הנראה תימשך, אך ההסתכלות שלנו צריכה להיות בפרספקטיבה רחבה שתאפשר לנו לקלוט את התוצאות המעשיות, ולא את הגימיקים הזמניים. הכותרות יתחלפו, המהדורות יתמלאו מחדש, ואחרי שירד מסך העשן תתגלה התמונה האמיתית.
הבהרה וגילוי נאות: אין במאמר כוונה לבטא פרשנות פוליטית אלא התייחסות עובדתית לטענות שהובאו בטור המקורי. הכותב הוא פעיל מפלגת הציונות הדתית.