תקופות מאתגרות בחיים הן הזמנה לחריש עמוק, להתכנסות בתוך נבכי הנפש בניסיון למצוא מזור מתוך עצמך דווקא, ולא באמצעות עזרים חיצוניים שסופם כישלון ידוע מראש.
אבל אני הרי יעקביני. אז בשבוע שעבר, כשנפלו עליי כמה ימים קשים של הצגות חנוכה תוך כדי ניסיון כושל לסייע גם בבית, אמרתי לעצמי: יעקביני, זה הזמן למלא לוטו.
כן כן, עבודה פנימית זה לא בשבילנו חברים, וזה גם גוזל המון זמן. הכי קל למלא לוטו ובכך להסיט את תשומת הלב מבעיות היומיום לפנטזיות קסומות על זכייה שעוד לא נולדה.
מיד הרמתי טלפון לחברי הטוב דוד, שגם הוא מחפש לברוח מעצמו כמה שיותר, וביחד מילאנו טופס לוטו. לא סתם לוטו, דאבל לוטו. סכום הפרס: 80 מיליון. הסיכויים לזכות: ודאיים. מרגע זה מדובר בהמתנה טקסית שאחריתה חיים של עושר וכבוד.
איך אני יודע? כי כשקודשא בריך הוא ישמע אילו תוכניות יש לי לכסף, אין שום סיכוי שהוא לא יגלגל זכות לידי זכאי. הרי אין יותר צדיק מאדם שיש לו המון כסף בתיאוריה.
כשאתה מדמיין שיש לך כסף אתה הופך מיד לפרנס שמונטיפיורי קמצן לידו. לא מאמינים? בבקשה, הנה החישוב. מאחר שאני חולק את הזכייה עם דוד, אז ברשותי כאמור 40 מיליון שקלים בלבד. אבל גם זה לא נטו, כי המדינה לוקחת 35 אחוזים, שזה לדעתי גם נחשב נדבה לא קטנה. בכל אופן נשארו לנו ביד 26 מיליון.
מיד אני מחלק מיליון אחד לכל אח שלי. חמישה אחים זה חמישה מיליון. אני אח מדהים. אשתי בטח תגיד שגם לאחים שלה מגיע. אפשר להתווכח על זה, הרי אם כל כך מגיע להם, למה אחותם לא מילאה לוטו בעצמה? אבל אני כאמור צדיק, אז עוד ארבעה מיליון לגיסים. באהבה.
זה משאיר לי 17 מיליון. עדיין יפה, אבל אני לא סיימתי לפתוח את כפי. גם את אמא צריך לסדר. היא כמובן תתנגד אבל אנחנו נכריח אותה. נפנק אותה גם במיליון. היא אומנם תעביר את זה ישר לילדים, אבל אני מה אכפת לי, העיקר שנתתי. מה גם שאני אחד הילדים גם כן. זה משאיר לנו 16 מיליון. בסדר, ניתן מיליון גם לחמות. 15 מיליון.
אבל אני לא סיימתי לתרום, רבותיי! הרי כשהקדוש ברוך הוא נותן לך מיליונים תיאורטיים אתה אמור להפיץ את הברכה. אני לוקח שני מיליון ומקים בית יתומים.
האמת, לא יודע למה צריך בית יתומים, נדמה לי שהמדינה מטפלת בנושאים האלה, אבל זה פשוט משהו שמרגיש לי נכון לעשות בתור נדבן. איזו צורה יש לי להיות בעל אמצעים בלתי נדלים ולא להקים בית יתומים? לכל היותר בית היתומים יישאר ריק, תזכורת אילמת לכמה שאני אלטרואיסט.
נשארו 13 מיליון, אבל אני לא סיימתי את מסע התרומות שלי. יוסל'ה קמצן קדוש כלום לידי. אני לוקח עוד שני מיליון ובונה בית כנסת. עכשיו מי קמצן קדוש, הא? הרי אם יש משהו שיהודים צריכים זה עוד מקום להתפלל בו שהוא לא המקום שבו הם התפללו עד עכשיו.
בית הכנסת 'היכל יעקביני' יכיל כיסאות מרופדים ומודים דרבנן שאפשר לראות מהחלל. עוד אטרקציה היא שעון העצר הגדול שיעטר את הקיר המזרחי ויראה לחזן בדיוק כמה זמן נשאר לו כדי לסיים. במקביל, דלת סתרים תמוקם מתחת לרגלי החזן כך שאם הוא חורג מהזמן היא תיפתח והוא ייפול לבריכת תנינים קטנה אך אפקטיבית. מבטיח לכם שהוא יכוון בתפילה כמו שהוא לא כיוון אף פעם.
לפנק לפנק לפנק. נשארו 11 מיליון ועוד לא הגעתי לעצמי בכלל, אתם קולטים? אני לוקח עוד שלושה מיליון, קונה קבוצת כדורגל ומכריח אותה לשחק רק בימי חול ובכך מתחיל תנועה שסופה מהפכה של אמונה. איזו קבוצה אפשר לקנות בשלושה מיליון? לא קבוצה טובה, זה בטוח. אבל במיליון שקלים נוספים אני משחד את אחד מראשי התאחדות הכדורגל בישראל כדי שיכניס אותנו לליגת העל ומשם השמיים הם הגבול.
מה יעשו האוהדים? במקום ללכת למשחקי כדורגל הם יתגלגלו לבית הכנסת היכל יעקביני שממוקם, מה הסיכוי, ליד האצטדיון. גם יתפללו וגם יקבלו את מנת האקשן שציפו לה כשיראו את איציק החזן מנסה לגבור על קרוקודיל. ובכך מהלך החזרה בתשובה יושלם.
אגב, אם ייגמר המקום בבית הכנסת תמיד אפשר להתפלל בבית היתומים, הרי אין שם אף אחד.
נשארנו עם 7 מיליון. האם בשלב הזה אני מתחיל לעשות לביתי? לא ולא! אני הרי שורש נשמתו של נקדימון בן גוריון אני. אני לוקח עוד שני מיליון ומחלק לעני. עני אחד, מה ששמעתם. הופך לו את החיים לחלוטין. כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. אז חבל לחלק להמון עניים חמישים שקל, עדיף לתת שני מיליון לאחד. אחרת איך נציל עולם ומלואו?
תהליך בחירת העני יהיה לא פשוט, אולי נעשה תוכנית ריאליטי כזאת בשם "הנני העני" ובה עניים יתחרו בעניים בכל מיני משימות שמטרתן להמחיש מי בעל הכי פחות אמצעים. ההפקה אומנם תעלה עוד מיליון, אבל מצווה זו מצווה.
נשארנו עם 4 מיליון. עכשיו ברשותכם אני אכסה את המשכנתא ואשים בצד משהו לילדים. הרי אם לנו לא יהיה, איך נוכל להמשיך עם כל החסדים האלה?
אחרי תוכנית החלוקה הזאת היה לי ברור שאזכה בפרס. אז אתם מתארים לעצמכם באיזה שוק הייתי כשגיליתי שזכיתי באפס שקלים עגול. אין מנוס מהמסקנה שהשותפות עם דוד הזיקה יותר משהועילה ושהתוכניות האגוצנטריות שלו כנראה דפקו לי את הסייעתא דשמיא.
יומיים אחר כך כבר הייתי שוב עצבני וחסר כוחות. עמדתי עם הרכב ברמזור אדום, כשלפתע עני אחד דפק על הזגוגית וביקש כמה מטבעות. העמדתי פנים שאני לא שם לב, הוא גם ככה בטח ישתמש בכסף לשתייה חריפה או גרוע מכך - להימורים.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com