ד"ר צבי מוזס
ד"ר צבי מוזסצילום: עצמי

הרעל בשיח הציבורי עולה בתקופה האחרונה על גדותיו, ומציף גם את מי שנמנע או ממעט בצפייה באולפנים והאתרים באקטואליה.

במציאות בשטח נראה שעדיין המילואימניקים והאזרחים הממלאים את אירגוני ההתנדבות החברתית ליישובי הצפון והדרום עדיין פעילים ומספקים רשת בטחון חברתית לחברה הישראלית. השיח הציבורי זקוק להרבה זריקות חיזוק וחיסון הלכידות הפנימית, ותחושת הבית הבסיסית שישראל צריכה לספק לאזרחיה. המלחמה האחרונה חזקה את המודעות לבית האחד ויחיד שיש לעם היהודי, ושלום בית הכרחי לקיום הבית. לכן הדלקת נרות בשבת היא מצווה שעל קיומה יש לחזר על הפתחים להשגתה.

בתיקשורת בולטת התחרות בין כל הדוברים מי מקצין ותוקע חזק יותר לצד השני, ערוצי 12 ן13 לנתניהו הימין והדתיים, וערוץ 14 לכל דוברי האופוזיציה והשמאל. חסרים גורמי ריסון ואיפוק מכל הצדדים, ובנייה וחיזוק המכנה המשותף הקיים בין האזרחים. לקראת הבחירות הבאות ניתן לקוות לצמיחת "מפלגת אזרחים" חדשה, מנותקת מהשיח הישן של ימין ושמאל דתיים וחילונים. מפלגה כזו עדיין לא קמה ובאווירה הציבורית היא מתקשה עדיין להתרומם.

בסקרים מופיע רק בנט כגורם חדש ישן, וכל פעם עולה שם חדש לכותרות כמו יוסי כהן שבינתיים נעלם,עופר וינטר ועוד. למפלגת האזרחים חסרה עדיין אישיות ציבורית בולטת משכמה ומעלה. רבים מתחממים עדיין על הקווים, ולא רוצים לעלות על המגרש הפוליטי מוקדם מדי פן ייכוו ויעלמו עוד בטרם הופיעו. בנט אם הוא רוצה לעלות על המגרש יאלץ להיפטר מהחיבורים הקודמים של ממשלתו ללפיד, ליברמן ומנסור עבאס, אחרת יחווה שוב תהליך של צמצום והתמוססות לפני בחירות כפי שקרה לו בעבר.

מה שמקשה מאוד על יצירת אווירה טובה ורגיעה זמנית עד הבחירות היא בעיית מערכת המשפט, ורק אור קטן בקצה המינהרה ניצת ביוזמת לוין וסער אשר מאששת את התחושה שניתן היה לגשר בין יוזמת הרפורמה המשפטית וארגוני המחאה.

רוב הסערה שקמה וסכנה פשוטו כמשמעו את מדינת ישראל הייתה סערה בכוס תה, הגזמה והקצנה עד כדי יצירת אי אמון ועל סף מלחמת אזרחים. המערכת המשפטית לא משכילה עדיין למוסס אפילו את משפט נתניהו, המיותר והמביש לפרקליטות ולמי שרקם ותפר לו את התיק. בעיית היוע"משית מתגברת, והולך וגדל אי האמון במערכת המשפט, אמנם עם הרבה רעל מוגזם ומיותר נשפך בכיוון הזה, אבל גם מהלכים מביכים של הפרקליטות לא תורמים למצב.

לאחרונה צפה גם הבעייה של המערכת הצבאית. העימות המתפתח בין שר הבטחון החדש ישראל כץ והרמטכ"ל הרצי הלוי והולך ומתגבר הלחץ להחליף את הרמכ"ל. הולך ומתחדד ההבדל בין תיפקוד הצבא בלבנון וסוריה, ומול איראן והחותים, שהוא ממש מוצלח ועתיר הישגים, לעומת ההתמודדות מול עזה ויהודה ושומרון.

הסיבה כנראה שהמטכ"ל נגוע בקונפציות השמאלניות ביחס לפלסתינים, ופתח קשר ותלות במימשל ביידן, יתכן ולא יהיה מנוס אלא להחליף אותם לקראת כניסת טראמפ לבית הלבן. היום יש יותר ויותר שמועות על הסיכוי לעיסקת חטופים, כנראה על רקע איום טראמפ, שהבטיח גיהנום לחמאס, אך יתכן שגם לנתניהו.

לנוכח ההקצנה בהתבטאויות משמאל וימין עולה ריח של סכנה להתלקחות מלחמת אזרחים ברמה כזו או אחרת וזה די מפחיד.

במציאות הבטחונית והמדינית עדיין יש צורך בסגירת מעגלי המלחמה בצפון ובדרום, בצפון גורלו של ההסכם עם החיזבאללה עדיין לוטה בערפל, ועיסקת החטופים מעלה צפיות אבל גם חשש מאכזבות. ברקע ההכרח בתקיפה באיראן תיקווה שתתאפשר בגיבוי ותמיכת טראמפ.

המטרה שהציב נתניהו למלחמה של הניצחון המוחלט זכתה לביקורת ולגלוג מכל מי שעדיין מושפע מהחשיבה הפוסטמודרנית שהכל יחסי, וכל ירי כזה או אחר בעזה מסייע למי שלא תומך במטרה של נצחון מוחלט. כרגע נראה גם שהחמאס עדיין לא הוכרע צבאית.

אכן אין ניצחון מוחלט אפשרי אבל לנוכח הקונצפציה של הכלה ויחסיות בכל המערכות הצבאיות היה זה נכון מנהיגותית לקרוא לנצחון מוחלט, גם אם הוא לא חלוט וגמור אלא רק מוחץ וברור. האסטרטגיה הבטחונית מול חמאס וחיזבאללה של נתניהו היא כרגע בכיוון הנכון והרבה יותר תואמת מציאות עם הישגים מוכחים מכל הפרשנים וגורמי האופוזיציה. אבל במקביל דרושה קריאה של נתניהו ל"שלום בית" מוחלט ועכשיו, כדי לאפשר המשך מה שצריך במלחמה, שיקום וחזרה לשגרה האזרחית הטובה, עד כמה שניתן, סיום כהונת נתניהו מרצון ביחד עם עיסקת טיעון למשפטו, והלוואי בשחרור החטופים כולם, וכל זה עכשיו.

הכותב הוא פסיכולוג קליני.