יש לאדם יכולת להתערב במציאות ולהשפיע עליה, ולא לעמוד מנגד. עיקרון זה עולה אצל משה רבנו בתחילת דרכו. קודם כל, בעצם העובדה שמשה יוצא מארמון פרעה, כמו שכתוב: "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם". על כך אומר רש"י, על פי המדרש, שהוא עלה לגדולה - יש לו כבר מעמד ותפקיד בבית פרעה, והנה הוא יוצא החוצה לראות את הסבל של עם ישראל.

רגישותו של משה למציאות ורצונו להשפיע עליה ולקחת עליה אחריות עולה אף בשלושה אירועים המתוארים בתורה בסמיכות. האירוע הראשון הוא המקרה של המצרי שמכה איש עברי. משה אינו עומד מנגד, והורג את המצרי. מיד מתארת התורה את האירוע השני, שבו הוא רואה "שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים". משה מוכיח אותם: "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ". האירוע השלישי מתקיים עם הגעת משה למדיין. שם רואה משה את העוול, שבנות יתרו שואבות מים וממלאות את הרהטים, ואז באים הרועים האחרים ומגרשים אותן, ומתארת התורה: "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם". כלומר, משה מתערב במציאות על אף שהוא יכול לומר לעצמו שאיננו קשור לאירוע, והינו זר מארץ אחרת שרק עתה הגיע למקום.

תכונות אלו מתבטאות אף במעמד הסנה, שבו נאמר: "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה". משה רואה את הסנה בוער באש ואיננו אוכל, והוא אומר והוא מתקרב. התורה איננה מתייחסת להתקרבותו לסנה כברורה מאיליה: "וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת", הדבר מיוחד ומחודש. משה יכול היה לפטור עצמו באמירה: "טוב, יש פה איזה סנה בוער באש, במדבר יש שיחים קוצניים העלולים להיתפס באש" - אבל הוא נעצר, הוא מתקרב לראות. זו אינה סקרנות מדעית, זו סקרנות רוחנית, זו הבנה שיש פה איזה אירוע רוחני והוא חייב להתקרב אליו ולהיות חלק מהאירוע.

פרשני התורה עמדו על שינוי לשון, בתחילה נאמר: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה", ולאחר מכן "וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אלוקים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" מה פשר שינוי זה? הרמב"ן מביא את דברי מדרש רבה על כך [לאחר הצגת דברי האבן עזרא ולפני דברי הרמב"ן עצמו] ומסביר על פי המדרש ש"כִּי סָר לִרְאוֹת" פירושו הכנה לנבואה, ובעקבות ההכנה הזו זוכה משה להופעה אלוקית ולא רק של מלאך.

מדרש רבה (שמות רבה, א כז) קושר בין האירועים השונים שבהם עסקנו, בין רגישותו של משה לזולת ולקיחת האחריות אודותיו, ובין התגלות ה' אליו בסנה: "אמר הקדוש ברוך הוא אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהן מנהג אחים, אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך". מאחר שאתה עזבת הכל ויצאת לראות מה המצב של הבנים שלי - אני עוזב הכל ומדבר איתך, ואף מטיל עליך את השליחות להוציא את ישראל ממצרים.

וממשיך המדרש: "הדא הוא דכתיב: וירא ה' כי סר לראות, ראה הקדוש ברוך הוא במשה שסר מעסקיו לראות בסבלותם, לפיכך ויקרא אליו א-להים מתוך הסנה". סר - לא רק שסר פה לראות את הסנה, אלא יצא מבית פרעה "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם".

אנחנו במלחמה, ובשנה כזאת רואים איך כל האנשים פשוט עוזבים את העיסוקים הרגילים שלהם והולכים לעזור בכל הנדרש – אנשי המילואים, החיילים הסדירים, כל המתנדבים וכל מי שפועל ועושה. גם אנשים שיוצאים מביתם ומתווכחים ביניהם על הפעולות שצריך עם ישראל לבצע - כולם שותפים לחשיבה שאי אפשר להישאר בבית ואי אפשר לעמוד מנגד.

עם ישראל בצרה וצריך לעשות הכל כדי להוציא את עם ישראל מהצרה הזאת, לעשות צדק בעולם, להשיב את החטופים לבתיהם, ולהעניש את האויבים והפושעים על מעשיהם הנוראים כלפי עם-ישראל.

אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שיראה את עם ישראל כמו שראה את משה רבנו כש"סָר לִרְאוֹת". עם ישראל מתגייס, עם ישראל פועל, ואנו מייחלים שכמו למשה רבנו, גם אלינו יופיע הקדוש ברוך הוא. וכפי שה' גאל את ישראל במצרים, כך יקדם גם אותנו צעד אחר צעד אל הגאולה השלמה.