"אל ירך לבבכם"

העסקה שנחתמה עם ארגון המרצחים מעוררת תחושות קשות אצל רבים. חשוב מאוד לציין שהתחושות הן מעורבות.

אין מי שלא יכול להרגיש מידה של שמחה, ולפחות הקלה, עם הידיעה על שחרור של עשרות מאחינו החטופים. ומצד שני, גם מי שתומך בעסקה מרגיש חמיצות גדולה בכך שהמלחמה נעצרת (לפחות בשלב זה), לאחר מחירים כל כך כואבים, בלי שהושגה מטרתה העיקרית: הכרעת החמאס עד שלא יוכל לקום ולאיים עלינו מחדש.

להרים את הרוח

תהיה אשר תהיה העמדה ביחס לעסקה, יש איסור מן התורה לשקוע באווירת נכאים. אנו בעיצומה של מלחמה ממושכת, גם אם כרגע יש הפסקת אש. ובמלחמה – כל מה שמפיל את הרוח אסור באיסור חמור מדאורייתא. לא נשקע במחשבות של פחד וייאוש ולא נאמר דברים שמעוררים חרדה וייאוש בלב של אנשים אחרים. עלינו לשמור על הרוח הגדולה שנותן לחיילינו את הכוח להמשיך ולהילחם גם בסיטואציה המורכבת הזאת.

ניתן לערוך כעת סיכום ביניים של המלחמה. לפני שנה עוד היינו בחרדה קיומית. "טבעת האש" האיראנית הקיפה אותנו מכל עבר. אילו המלחמה הייתה נעצרת אז, הייתה מדינתנו נשארת תחת איום קיומי מידי. מה קרה מאז? ציר הרשע פורק, גם אם עדיין לא הושמד. החיזבאללה הוכה מכה קשה, וצה"ל מונע ממנו להתעצם מחדש גם במהלך הפסקת האש. סוריה נפלה. איראן התגלתה יותר כ"נמר של נייר" או "רשת של קורי עכביש" מאשר מעצמה מאיימת שאין לנו יכולת של ממש לפגוע בה. ראשיהם של רבי המרצחים – הנייה, סינוואר, נסראללה ועוד – הוסרו. גם בחבל עזה הושגו הישגים גדולים, גם אם אינם מושלמים. לא זכינו ל"ניצחון מוחלט" אבל בהחלט זכינו ב-3/4 ניצחון, שזה בהחלט הישג גדול שבכלל לא היה מובן מאליו לפני שנה ורבע. גילינו מחדש את עצמנו, את החוסן הלאומי שלנו, את רוח הגבורה שבנו, את היכולת לעשות דברים שבכל העולם נתפסו כבלתי אפשריים.

לא לחגוג

מצד שני, נדרשת זהירות רבה מלחגוג את השבת החטופים; ולא רק בגלל מצבם הרוחני והנפשי הקשה של אלה שישובו, גם לא בגלל הדאגה לגורלם של אלה שנותרו מאחור. ב'בזאר המזרחי' שבו מתנהל המו"מ עם האויב, כל ביטוי פומבי של שמחה מראה לו עד כמה ה"סחורה" שבידיו יקרה לנו, והוא ינצל את זה כדי להעלות את המחיר של הנותרים. זה גם יעלה את המוטיבציה שלו לחטוף עוד ועוד בעתיד. נשמח ונודה לקב"ה על כל חטוף ששב, אולם נעשה זאת בצנעה ובצניעות ולא בראוותנות חסרת אחריות.

בעוז ובענווה

למצב של 3/4 ניצחון יש גם יתרונות, ולא רק חסרונות. ניצחון מוחלט, כדוגמת מלחמת ששת הימים, עלול להביא לשחצנות ולשאננות, כמו זו שהביאה עלינו מספר שנים לאחר מכן את הכשלים של מלחמת יום הכיפורים. כישלון גמור עלול להביא לרוח נכאים ולייאוש, שמביאים אחריהם החלטות מסוכנות. כך קרה לאחר מלחמת יום הכיפורים. המחיר הכבד ששילמנו בימים הראשונים הפיל את הרוח והביא לתפיסה של "שלום בכל מחיר", שאת פירותיה הבאושים אנו אוכלים עד היום. מצב של 3/4 ניצחון יוצר תגובה מאוזנת. מצד אחד – תחושה של עוז ואמון ביכולתנו להתמודד בהצלחה עם האתגרים. ומצד שני – ענווה שנובעת מן מכך שלא הצלחנו להשיג את כל מה שחיוני לנו.

תחושת ההחמצה עשויה להביא לשידוד מערכות עמוק בצבא ולבחינה מעמיקה של הדרך שהובילה את המדינה עד כה. הצלחה יוצרת קיבעון. החמצה מזמינה שינוי ותיקון. במציאות שנוצרה יש לא מעט איומים, ודווקא משום כך, גם לא מעט הזדמנויות, שעלינו להשכיל לנצל אותן ולהשתמש בהן. וכבר אמר פעם אדם חכם: "המורה הטוב ביותר בעולם הוא הכישלון".

תחושת ההחמצה לא תאפשר יצירת תודעה של "כוחי ועוצם ידי". היא מעמידה אותנו בענווה מול בורא העולם ומנהיגו, צור ישראל וגואלו. זוהי תודעה של תלות מתמדת, שהיא התודעה המתאימה לחיים בארץ ישראל. ארץ שתמיד יש בה איומים, תמיד יש בה אתגרים, ותמיד יש בה סייעתא דשמיא.

הדרך ארוכה

ארוכה ופתלתלה היא דרכה של גאולת ישראל. התיקון התודעתי והערכי שנדרש בחברה הישראלית ובמערכותיה הוא גדול ועמוק. תהליכים כאלה לוקחים זמן. מצב משברי, ככל שהוא כואב ומתמשך יותר, מקדם אותם. את התוצאות של מלחמת יום הכיפורים ראינו לאחר כ-4 שנים. גם התיקונים שיבואו מתוך המלחמה הזאת ייקחו זמן. אולם הם לא יקרו מאליהם. יש לנו תפקיד גדול לקדם אותם ולכוון אותם. במקום למקד את המבט באכזבה ביחס לעבר ובחרדה ביחס לעתיד, נמקד אותו בפעולה אקטיבית ובניצול כל הזדמנות לקדם את גאולת ישראל. חזק ונתחזק, וה' ימשיך להיות בעזרנו!!!