לשון הרע דבר נורא

סיפור מעניין שהתגלגל לפתחי והגיע בשבוע שעבר לסיומו מצביע על המגמה ההרסנית בתחום תביעות לשון הרע.

הציבור הרחב נחשף בעיקר לתביעות המפורסמות שמנהלים פוליטיקאים וידוענים נגד עיתונאים וכלי תקשורת, אבל מי שישוטט קצת במאגרי המידע המשפטיים ייתקל בפסקי דין בתביעות שהוגשו על פי חוק איסור לשון הרע בנסיבות איזוטריות וביזאריות. פרסומים בידיעון היישובי, ויכוחים קולניים בישיבת וועד בית או בסופרמרקט השכונתי - כל אלו מוצאים את עצמם בשנים האחרונות בהיכלי בתי המשפט.

ובכן, מעשה שהיה כך היה (השמות כמובן בדויים ואלמנטים שונים טושטשו כדי למנוע זיהוי של המעורבים): שילה ונעמה, בחור ובחורה דתיים ובוגרים שהגיעו לפרקם, ניהלו קשר זוגי בן מספר חודשים. הכל התקדם ונראה היה שאוטוטו אירוסים, אלא שאז בני משפחתה של נעמה החלו לזהות עוד ועוד סימנים מטרידים על אופיו והתנהגותו של שילה. הם בדקו שוב וביררו אצל עוד שכן ולאחר שהציפו את הדברים מולה החליטה נעמה לסיים את הקשר.

שילה לא ממש שמח מהעניין. במשך שבועות ארוכים הוא נידנד והציק לנעמה ולמשפחתה. הוא שלח הודעות הזויות לאימה של נעמה בגנות ביתה. אירוע חיזור טורדני אחד לאחר הפרידה אף הסתיים בהגעת ניידת משטרה כאשר שילה הגיע לחפש את נעמה במקום עבודתה בתקווה לדבר על ליבה אחרי הפרידה המעציבה.

חודשים אחדים לאחר מכן, יצאה רחל, אחות צעירה של נעמה, לבית קפה עם חברותיה. כשהן יושבות ומקשקשות זיהתה רחל בזווית העין את שילה יושב בדייט עם בחורה אלמונית. תהתה רחל מה לעשות. "אני במקומה הייתי רוצה לדעת דברים משמעותיים על הבחור שאיתו אני נפגשת", חשבה לעצמה. בעודה חוככת בדעתה זיהתה את הבחורה האלמונית שנפגשה עם שילה לבדה בשולחן כששילה יצא רגע לשירותים. רחל כתבה מהר על פתק "כדאי שתצלצלי אליי כשאת לבד", רשמה את מספר הטלפון שלה והגישה לאלמונית. סיפור מסרט מצוייר.

12 שעות מאוחר יותר צלצל הטלפון של רחל ומעבר לקו האלמונית שלנו מעוניינת לשמוע מה יש לרחל לספר לה. רחל בקור רוח ובמלים קצרות הציגה מצג עובדתי על הידוע לה בקשר לשילה ואמרה לאלמונית "אני לא נכנסת לך לשיקולים, אמרתי לך את מה שידוע לי כי זה מה שהייתי רוצה שייעשה איתי אם הייתי במקומך אבל תשקלי את השיקולים שלך, אולי יהיה לכם טוב ביחד ותקימו בית לתפארת". האלמונית הודתה לרחל מקרב לב. היא הוסיפה ושאלה וחפרה ורצתה להבין עוד ועוד ורחל עונה במסורה, זהירה ופוסעת בזהירות תוך שהיא מבינה את הסיטואציה הרגישה שהיא נקלעה לתוכה.

לא חלף זמן רב עד שאל ביתה של רחל הגיעה כתב תביעה. התובע: שילה, עילת התביעה: לשון הרע. בגלל הדברים שאמרת לבת הזוג החדשה שלי הקשר בינינו נותק, מי יודע אם לא היינו מתחתנים אלמלא היית מספרת לה את שסיפרת. 35,000 שקל דרש שילה מרחל.

רחל פנתה אליי והתייעצה מה עליה לעשות. התביעה הוגשה בהליך של תביעה קטנה כך שאין לרחל זכות לייצוג של עו"ד בדיון המתקרב, אבל עצה והסבר על הסיטואציה המשפטית תמיד עוזרים במצבים כאלה. ניתחנו עם רחל את האירוע, סייענו לה לערוך את כתב ההגנה ולהיערך לדיון.

אז מה אומר חוק לשון הרע על המקרה? באופן כללי, לשון הרע הוא פרסום העלול לבזות או להשפיל את האדם נשוא הפרסום ומקים כעיקרון עוולה נזיקית שבית המשפט רשאי לפסוק בגינה פיצויים של 50,000 ₪ או 100,000 ₪ אם הפרסום נעשה "במטרה לפגוע". המשמעות של פיצוי ללא הוכחת נזק היא דרמטית בתביעות נזיקיות. אם בדרך כלל נדרש התובע להציג ולפרט מה הנזק שארע לו מהמזיק-הנתבע ולהוכיח קשר סיבתי בין תוצאת הנזק למעשה ההיזק, הרי שבפיצוי שקבוע בחוק ללא הוכחת נזק, כמו למשל בחוק איסור לשון הרע, ניתן לפסוק את הסכומים הלא מבוטלים שנקובים בחוק רק על בסיס הקביעה שנעשה פרסום שמהווה לשון הרע ושאדם אחד לפחות נחשף אליו.

אלא בזה לא תם הסיפור והחוק קובע רשימה ארוכה של הגנות שבהתקיימן בית המשפט ידחה את התביעה. שתי ההגנות הרלוונטיות למקרה שלנו הן הגנת "אמת הפרסום" והגנת "תום הלב". נוטים לבלבל בין שתי ההגנות הללו כי אכן ישנם ממשקים, אבל נעמוד לרגע על ההבדלים: הגנת אמת הפרסום מיוסדת על כך שהפרסום התברר כאמת עובדתית, נדרש אמנם תנאי שיש בפרסום "עניין ציבורי", לכן אם אפרסם פרט עובדתי משפיל על אדם כשאין למידע הזה שום רלוונטיות ציבורית אני עלול להידרש לפצות אותו.

הגנת "תום הלב" מיוסדת לא על תוכן הפרסום אלא על כוונת המפרסם, המניעים שלו. המחוקק רצה להגן על מי שמפרסם לשון הרע כאשר מה שהניע אותו היה מניע כשר ובודאי כשהמניע היה מוטיבציה מוסרית חשובה. החוק מונה לא פחות מ-12 חלופות של סיטואציות שיכולות לבסס טענה לכך שהפרסום נבע מתום לב. ישנן גם כמובן הגבלות והפרסום צריך להיות מידתי להשגת המטרה החיובית, אבל הגנת תום הלב אפילו לא מחייבת שהפרסום יתברר כנכון, אלא די בכך שהמפרסם חשב שהפרסום נכון ושהוא נקט את הצעדים הסבירים כדי לברר אם הפרסום אינו שקרי.

אז מה עם שילה ורחל? בית המשפט קיבל במלואן את הטענות של רחל בקשר להתקיימן הן של הגנת אמת הפרסום והן הגנת תום הלב והציע לשילה להפסיק לנבור בעבר ולהיות אובססיבי לקשרי השידוכים מעברו שהגיעו לקיצם: "התנהלות התובע ביחס לבנות עימן היה בקשר הינה אכן אובססיבית. התובע אינו מניח לעבר להישאר בעבר ואינו מסכים עם החלטתן להיפרד ממנו.

טוב יעשה התובע אם ישכיל להפנים זאת". שילה גם נדרש כעת לשלם סכום של הוצאות לטובת רחל על כך שטירטר אותה וגרר אותה להוצאות סביב התביעה המופרכת הזו. נותר רק לקוות שהוא למד את הלקח ושהוא יישם את עצת השופט להניח את עברו מאחור.