ב־1863 הייתה מדינת טנסי שבארצות הברית תחת ממשל צבאי, בעיצומה של מלחמת האזרחים.
טנסי היא אחת מאותן מדינות שבהן שופטים מתמנים בבחירות כלליות, ואחרי שנכבשה על ידי צבא הצפון התקיימו בה בחירות לתפקיד שופט פדרלי.
נתיני טנסי, שעדיין האמינו בעבדות ובזכותם לפרוש מארצות הברית ולהקים מדינה עצמאית, בחרו באדם שחושב כמותם לכס השיפוט. אנדרו ג'ונסון, לימים נשיא ארצות הברית ובינתיים המושל הצבאי של טנסי, נתן לשופט הנבחר את כתב המינוי - ומיד זרק אותו לכלא. במקומו מינה ג'ונסון את האדם שהפסיד בבחירות, והיה מתנגד לעבדות ותומך באיחוד הפדרלי. אגב אורחא טבע ג'ונסון את הביטוי המזוהה עימו ביותר: "הבגידה לעולם תהיה נתעבת, ובוגדים יש להעניש".
המילה הזאת, "בוגד", הוקעה אל מחוץ לגבולות השיח הלגיטימי בישראל. זה קרה, כנראה, במהלך הקמפיין השקרי של השמאל, שנועד לשכנע את ההיסטוריונים שכל הימנים רצחו את רבין, בעיקר הדתיים שבהם. הנשק שבו השתמש הימין הקולקטיבי הוא הכרזות "רבין בוגד" שהונפו בהפגנות. מאז, כינויו של מישהו בכינוי הזה חמור כמו רציחתו.
הפרקטיקה הזאת, של כליאת מילים במכלאות ושלילת היכולת לנהל שיח סביב תופעות, היא פרקטיקה מרקסיסטית אורווליאנית מוכרת. כללי השיח בישראל קבעו שמותר להגיד את המילה "נאצי" רק כשמתייחסים ישירות לאותה מפלגה נתעבת בגרמניה שחוללה את השואה. כך נשללה היכולת להצביע על העובדה ההיסטורית החשובה שהתנועה הלאומית הפלשתינית היא חוטר חי ובועט של התנועה הנאצית. לא על דרך היקש ופרשנות, אלא ממש: אמין אל־חוסייני, ממבשרי הלאומנות הפלשתינית, היה קצין באס.אס. אנשיו שקדו על תוכנית להקמת מחנה השמדה בעמק דותן, אם רומל היה כובש את ארץ ישראל.
הוא הדין לגבי הסטיגמה המרחפת מעל המילה בגידה. מדינת ישראל צריכה להתעלות לגודל השעה, לנצל היטב את 20 חודשי החסד, לכל היותר, שנותרו עד הבחירות הבאות אצלנו ותחת חסותו המגוננת של טראמפ. כדי לעשות זאת ביעילות, כדי שלא נצטרך לתת לנכדינו תירוצים למה גם הם עדיין נאבקים בקונספט של מדינה פלשתינית, חובה עלינו לנצל את התקופה הקרובה כדי להיפטר מהסיגים שמכרסמים בדמוקרטיה הישראלית. יש לגרום לשמאל להבין את מקומו כמפסיד בבחירות - כחסר כוח שלטוני אמיתי, עד שינצח בהן שוב.
מאז הטבח, העיסוק בנושא הבגידה מתנהל בחצרות האחוריים של הרשתות החברתיות, ועוסק בשאלה האם היו בכירים במערכת הביטחון שאפשרו לטבח להתרחש ברצון, בכוונה תחילה ותוך שיתוף פעולה עם האויב. אני נרתע מהעיסוק בכך, משום שקביעה כל כך מרחיקת לכת חייבת להתבסס על עובדות מוצקות. מאחר שאין לי, ובעצם לאף אחד אין, גישה לשבריר מהעובדות המסווגות הנחוצות כדי לקבוע שהייתה בגידה מהסוג הזה, לא יהיה חלקי עם המאשימים בה.
תחימת שיח הבגידה לשותפות פעילה בטבח נובעת מהסטיגמה שהוצמדה למילה הזאת: כדי שנוכל להגיד אותה, זה צריך להיות מעשה חמור ומובהק. אבל יש גם סוג אחר של מעשים שנכנסים תחת ההגדרה של בגידה, והאיסור לקרוא להם בשמם מונע מישראל להתקדם בנתיב ההיסטורי המתחייב מהטבח, מהמלחמה, מטראמפ, אבל מעל הכול – ממרד השמאל שקדם לכל אלו.
העילה הרשמית לפרוץ מלחמת האזרחים בארצות הברית הייתה פרישת 11 מדינות דרומיות מהאיחוד הפדרלי. הרקע למעשה הזה היה המחלוקת על העבדות, אבל המעשה הפוליטי שחולל את המלחמה היה הפרישה. זה היה המעשה שגרם לכך שכאשר ג'ונסון האשים את אותו שופט בבגידה, היה מדובר באמירה טריוויאלית. הצפון ראה את הפרישה מהברית הפדרלית כבגידה, סוף פסוק.
בישראל אין שלטון פדרלי עם ישויות פוליטיות שיכולות לפרוש ממנו – לעשות מעשה פוליטי מובהק שניתן להגדירו כקאזוס בלי. אבל בפועל מעשה המרד הבוגדני הזה בהחלט התרחש: בפרק הזמן שבין הבחירות האחרונות ובין הטבח, גורמים בשמאל הישראלי ובתנועת המחאה נגד הרפורמה המשפטית הכריזו שחוקי מדינת ישראל אינם חלים עליהם. ההכרזה הזאת עדיין בתוקף, והביטוי המחוצף ביותר שלה, לפי שעה, הוא הכתרתו חסרת התוקף החוקי של חומס השלטון יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון. ההתפרקות הקולקטיבית הזאת משלטון החוק היא מרד ובגידה. אבל למרבה הצער אצלנו עוד לא קם המנהיג שיגיד "הבגידה לעולם תהא נתעבת, ועל הבוגדים להיענש", וגם יבצע.
ממשלת ישראל הנבחרת ממשיכה להרכין ראש בפני מרד השמאל. השבוע נחשף שהמרד הזה אכל מידיו של ממשל ביידן. חדי העין הבחינו בכך כבר בביקורו התמוה של טוני בלינקן במטה 'אחים לנשק' בגני התערוכה, שלושה ימים אחרי הטבח.
טבעי לנו שישראל צריכה לנצל את תקופת החסד של שלטון טראמפ כדי לקדם את יעדיה המדיניים. פשוט לנו שגורמים סוררים בתוך השלטון בישראל יעשו הכול כדי לסכל זאת. אבל משום מה לא ברור לנו שבחסות ממשל טראמפ, גם באותם גורמים סוררים אפשר וחובה לטפל – בנחישות ההולמת את היותם אחינו, ולא אויבים.
מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמת אזרחים קרה מאז הוכרז מרד השמאל. ובדיוק כמו המלחמה הקרה ההיא בין ארצות הברית לברית המועצות, אפשר לסיים אותה בלי ירייה אחת. כל מה שנדרש הוא לטעת בליבם של המורדים את התודעה שממשלת ישראל עליונה עליהם בכל פרמטר רלוונטי. האם היא מסוגלת לכך?