לפתחו של בית הדין "ארץ חמדה גזית" בדרום, בפני הדיינים הרב אריאל איגרא, הרב בועז עג'מי, וכותב המאמר, הגיעה מחלוקת בין שני שכנים שרכשו מגרשים צמודים לבנייה פרטית באחת מערי הדרום.
שכנה א' ביקשה מהוועדה המקומית היתר להגביה את המגרש שלה. שכן ב' התנגד לבקשה זו, בין השאר בטענה שזה ייצור מצב שבו הבית והחצר המוגבהים של שכנה א' 'ישקיפו' על חצרו האחורית ויגרמו לו בכך היזק ראיה.
הוועדה המקומית לא קיבלה את ההתנגדות, ואישרה לשכנה א' להגביה את המגרש בצורה חלקית.
לאחר שהבניה של שני הבתים הושלמה, שכן ב' פנה לבית הדין בתביעה ששכנה א' תסיר את היזק הראיה באמצעות בניית קיר שיחסום את שדה הראיה שלה לחצרו. טענתו התבססה על כך שבשו"ע חו"מ סי' קנז סעיף א נפסק שיש זכות לשכן לכפות על חבירו לבנות מחיצה בין חצרות השכנים כדי למנוע היזק ראיה.
בית הדין נדרש לדון בשאלה האם בחצרות בימינו יש זכות להגנה מפני היזק ראיה באופן כללי, ובייחוד ביחס להקלת בניה שאושרה על ידי הוועדה המקומית לאחר רכישת המגרשים על ידי שני השכנים.
בית הדין קבע שעל אף שבסמכות הוועדה לקבוע את היתר הבנייה, הסמכות לקבוע אם קיים היזק ראיה וכיצד להתמודד איתו נתונה בידי בית הדין.
ובייתר פירוט, לאור העובדה שכיום הבתים גדולים ואין הכרח להשתמש בחצר לצורך שימושים שזוקקים פרטיות, מוכח מהסוגיות ומדברי פוסקים רבים שחובת הרחקת היזק ראייה בחצר איננה גורפת כפי שהיתה בתקופת חז"ל. לכן על בית הדין לאזן בכל מקרה בין זכויות הבנייה שאושרו מצד אחד, לבין הזכות לפרטיות מהצד השני, גם במחיר של מענה חלקי בלבד לבעיית היזק הראיה.
בית הדין ביסס את הקביעה הזו על ביאור הנימוקי יוסף לגמרא במסכת בבא בתרא דף ו עמוד ב, שם הסביר שבנוגע להיזק ראיה שקיים בגגות הגמרא מסתפקת בפיתרון שאיננו מלא במצב שבו פיתרון מלא לבעיית היזק ראיה ייפגע בזכויות השכן השני. כך יש לפסוק גם ביחס להיזק ראיה בחצרות בימינו, ובמצבים מסויימים להסתפק במענה חלקי, בכדי לאזן בין זכויות שני השכנים.
למעשה, לאור האמור ובצירוף שיקולים נוספים, בית הדין החליט לקבל את בקשת שכן ב' בצורה חלקית, ולחייב התקנת גדר קנים באופן שהולם את היתר הבנייה שניתן ומאידך מייצר מענה סביר לבעיית היזק הראיה.
הכותב הוא אב"ד "ארץ חמדה גזית" דרום